ליקוטי חבר בן חיים י קפט

לאחר מיתה וק' א"כ מאין תיזון אם מתה הבת כיון דכבר מכרה הנכסי' לאחר מיתה וצריך לדחוק לד' התוס' דאו או קתני ור"ל אם מתה קודם שניזונה האלמנה וא"כ שוב הו"מ למנקט בת ובת הבן אלא ש"מ דווקא קתני ומחיים ג"כ יורש הוה

רב יודא אמורא למאי דמ' לקמן מד' הרשב"ם שכ' דנ"מ היינו כשהבעל אוכל פירות מ' דס"ל כד' הש"מ בשם הרשב"א דהיכא דאין הבעל אוכל פירות לא תקנו באושא והיינו דתקנו דק"פ כקה"ג לגבי בעל ולמאן דס"ל הכא וודאי לוקח הוה וא"כ אי ר' יודא התנא הוה הרי אי' לי' ק"פ לאו כקה"ג וודאי מקמי דידעי' לתק"א לדידי' בעל יורש הוה לזה כ' רשב"ם דרב יודא קתני דהוא אמורא כידוע. והנה הרגיש בבי"ש סי' צ"ג לד' הש"ך דבנצ"ב באמת לוקח הוה א"כ הו"ל להפוסקי' לפ' דהך דאלמנה בנ"מ מיירי ובשלמא בהך דלעיל איכא לפרושי כיון דתנא רבותא אתי לאשמועי' איכא לאוקמי היכא דלא הכניסה הגדולה כל הנכסי' משא"כ בדרבין הו"ל למימר נשאת הבת ולא הכניסה כל הנכסי' לנדוניא ולזה נ' דהנה באמת האלמנה יכולה למחות הנישואין עד שתהא בטוחה בעד מזונותי' כשם שהלוה יכול למחות לכ"ע הנישואין כמו שמבואר סי' קי"ב ואמנם מאחר דמנ"מ ניזונת שפיר תנשא הבת והנה כללא נקטי' דאי לא קתני ומעתה ה"ק אם תנשא הבת צריכה להנשא בענין שמ"מ האלמנה תיזון והיינו שלא תכניס כל הנכסי' ואפי' אם תמות הבת תהא האלמנה ניזונות א"נ ה"ק מי שמת והניח אלמנה ובת א"כ דינא הוא דאלמנה ניזונית ואמנם נשאת הבת אם גם אז ניזונית אזי אפי' במתה ניזונית וכולה בתר סיפא גרירא והדרך הראשון יותר נכון

אמר אביי לולי ד' הראשוני' הייתי אומר דאביי ע"כ לא ס"ל ירושת הבעל דאוריי' אליבא דתנא דבכורות דווקא כי א"כ מאי סבר אטו אבוהו בר גניבא אבעיא לי' אי ירושת הבעל דאוריי' או דרבנן וכי לא ידע דפלוגתא היא בכמה דוכתי' א"וו דאיהו פשיטא לי' דכרב קיי"ל דפסק הל' דירושת הבעל דרבנן אלא דאיבעיא לי' אי רבנן כלוקח שוויוהו או כיורש ומעתה אביי ה"ק הנה א"כ ע"כ דס"ל דסתם מתני' דבכורות ג"כ דרבנן ס"ל ומ"מ לאח"מ ע"כ כיורש שוויוהו וכד' הרמב' דחכמי' עשו חיזוק ומהכא איכא סיוע לדבריו אלא דעיקר איבעיא דידך מחיים מאי ואנא אמינא לך בשלמא אי מחיים ג"כ לא הוה ליקח שפיר הניחוהו ליורש לאח"מ משא"כ אי מחיים הוה לוקח מה"ית נשוויי' לאח"מ כיורש כיון דירושה לא הוה כ"א דרבנן

אמנם הרשב"ם דייק בהדי' לאפוקי מדברינו ונ' טעמו דלפי דברינו צ"ל דסוגיין קאי בין אנ"מ בין אנצ"ב ואמנם הרשב"ם ס"ל דסוגיי' בנ"מ דווקא מיירי ולזה דייק לפנינו לפ' דיש ב' נ"מ ולמימר דמלת מלוג ענינו שהבעל אוכל פירות דלא תק' לך ביתומה קודם נישואין כגון גוונא דמתני' ודאלמנה מאי נ"מ שייך לזה פי' דמצי מיירי שלא הכניסה כל נכסי' דזה ג"כ מקרי מלוג ומ"מ עד"ז יק' לדברינו תינח בנ"מ אמנם בנצ"ב דוודאי ליקח הוה מחיים ואמאי אינו מחזיר ביובל א"וו האי תנא סבר ירושת הבעל דאוריי' ותעתה בנצ"ב דהוא בעצמו לקחן ואינם לו בתקנתא דרבנן שפיר מצי אמר דאינו רוצה שיהא המקח קיים כ"א עד שעת מיתתה ולבתר הכי יפרע כתובתה ויירש מ"הת משא"כ בנ"מ דחכמי' הקנו אותם לו משעת נישואין ושוב לא נפק מתורת לוקח עד לעולם ודייק הרשב"ם ג"כ לפ' במאי הקנו לו נ"מ כיון דאין אחריות עלי' ולזה כ' משום דאחריות פרקונה עלי'. ואמנם בענין קו' תוס' נ' דד' הרמב"ם דהא אי מחיים לוקח הוה או יורש הוה היינו או לא יהבי לי' רבנן כ"א זכות בעלמא היינו יורש ולאו יורש כ"א לאפוקי לוקח ואמנם אי הוה לוקח היינו שנתנו לו קה"ג וא"כ אי ליקח הוה ממילא הוה לו קנין הגוף מחיים יל"ק קו' תוס' אמנם אנהו לטעמיי' דס"ל דאפי' היכא דאין לבעל פירות שייך ג"כ תק"א א"כ ע"כ כד' הרמב' דלוקח היינו לאח"מ למפרע ושפיר הקשו ומיושב ג"כ מ"ט כי הרשב"ם הא מלתא דנ"מ היינו שהבעל אוכל פירות ליישב דברי' דלעיל

ובד' התוס' צריך ליישב שכ' דמנשאת ליכא לדיוקא דהוה לוקח מחיים דדלמא תזבין אלאח"מ וא"כ עכ"פ לאח"מ מיהת ידעי' ואמאי הוצרכו לומר בתר הכי דממתה דייקי' דהוה לוקח לאח"מ ונ' דה"ק מנשאת ליכא לדיוקי מידי דזיל הכא קא מדחי לי' וזיל הכא קמדחי לי' לאח"מ ג"כ ליכא לדיוקי דדלמא מחיים ולזה כ' דממתה דווקא קדייק

כ' הרשב"ם באושא כשגלו סנהדרין לשם כוונתו לתרץ אמאי לא משני הש"ס דמתני' דיורש קודם תק"א לזה כ' דתק"א הוה מקמא מתני' טובא

דטבא לי' יש לפ' אף גבי אלמנה דטבא לי' עבדו דאי לאו דתקנו דליהוי יורש הי' עלינו להחזיק ידי האלמנה שלא תניחנו להנשא וז"נ כוונת הרשב"ם במ"ש גבי אלמנה שקדם תנאי מזונותי' לנישואין ולא