ליקוטי חבר בן חיים י קפח

בעי בזה אמנם כוונתו דהא דגובה מבעל היינו אם הכניסה לבעל ממון אבי' אבל אם אכלה ממון אבי' אף שהכניסה לבעל שאר נכסיי לא שייך למימר שאני פרנסה דאי' לי' קלא ומעתה אף אני נאמר דלכאורה בלא"ה אבעי' דאבוהו לא הוה לענין זה דווקא דהרי משו"ה כפל בלשונו ליקח הוה או יורש הוה ודקדק הרשב"ם ונ"מ וכו' כוונתו דהאי כפילא מוכיח דבעלמא ג"כ איבעיא לי' יק' א"כ לישלח לי' סתמא בעל ליקח הוה או יורש הוה אע"כ מעשה כך הי' ומעתה מצי' למימר דמעשה הי' בבני' גדולות וקטנות דאכלו הגדולות ממון הקטנות הא אילו הי' בעין אמרי' שאני פרנסה דאי' לי' קלא ולהכי אצטריך אכלה

אמנם הי' נ' דהך פלוגתא תליא בפלוגתת הש"ך וסמ"ע קי"ב אי הך סוגי' בנצ"ב ג"כ או לא דמ"ד אכלה לאו דווקא ס"ל דבנ"מ דווקא מיירי הש"ס ולהכי דייק למימר אכלה דלא תימא דמיירי דנשאת בהלואה זו דהיינו שהכניסה לו הלואה זו לנדוניא וס"ד דאף בנצ"ב איבעיא לן להכי נקט יאכלה

אמנם כד מעיינת שפיר נ' אדרבא דמ"ד אכלה דווקא ע"כ כד' הש"ך ס"ל דלכאור' ק' באמת אמאי מהדר אם לא אכלה הרי מלוה להוצאה נתנה אמנם תינח אם מיירי בנצ"ב משא"כ אם מיירי בנ"מ בשלמא כל מידי אחרינא אי אי' לה קיימא לבעל לפירות וזכה בו משא"כ כספי' דאין נותנין לו הכספי' כ"א ילקח בהן קרקע והוא אוכל פירות ומעתה כ"ז שהן בעין עדן לא זכה בהן כלל ולהכי אצטריך אכלה דווקא וזה יישוב על מה שיש לדקדק לד' הש"ך הרי אמורא צריך לפ' דברי' ואמאי קאמר סתמא אלא ש"מ דמל' ואכלה מבואר דבנ"מ איירי

ואמנם מד' הרשב"ם שכ' והכניסה כל נכסי' לבעלה כדרך נשואה וכ"כ עוד גבי נשאת הבת מ' לכאורה דלא כהש"ך אך גם זה יש ליישב דכוונתו לאפוקי אם יש לה נכסי' שאין ידועי' לבעל דאזי אין נפרעי' מנכסי' משעבדי' במקום יש נכסי' בני חורין וא"כ אפי' מלוה בשטר ול"ד מע"פ הוה גבה מני' דבעל וכן באלמנה למסקנא כה"ג חשו וודאי לפסידא דבעל והאלמנה והמלוה יפרעו מנכסי' שאין ידועין: ועד"ז יש ליישב ג"כ מ"ש הרשב"ם דאיבעיא הוה בין ד בחיי' בין לאחר מיתה דר"ל דאס"ד לאחר מיתה פשיטא לי' דיורש א"כ הרי אין נפרעין מנכסי' משועבדי' במקום שיש נכסי' וא"נ מלוה בשטר הוה לא לגבי מני' מחיי' כ"א תזבין נ"מ אלאח"מ אלא ש"מ דגם לאח"מ אבעי' לי'

מאי לאו מבעל ר"ל דאי לאו הכי מאי קמ"ל דישאו קטנות ואמנם דייק הרשב"ם חלקם וגו' כוונתו דאכתי דלמא משום דהתם קרקע ברשותא דמרא קיימא ואינה נגזלת א"כ אין זה מבעל והיינו דקאמר מבעל ישאו חלקם המגיעם וזה לא שייך לומר כ"א בממון שהכניסה לו אלמא יורש הוה ולהכי דקדק ג"כ לומר בתי' לבעל דלא תימא דר"ל ג"כ מנכסי' שהם בעין וקמ"ל דקרקע אינה נגזלת דהא פשיטא כ"א מיירי בממון המונח ועומד עדן וכ"ת פשיטא הא קמ"ל דס"ד מצי הקטנות למימר הלא אתם אכלתם עד שנת וכיוצא אף אנו לא נסוב חלק נדוניא עד לאחר מזונת השנים האלו קמ"ל דמסלקי' אותן מיד ואם אמרו וכו' אין שומעין להם ומסיים תנא זה חומר וכו' וממשך כולא לישנא דמתני' עד"ז שפיר אלא דהמק' הוה סבר תרתי קתני

והאריך הרשב"ם בקו' דר' חייא למימר דלא תימא דוודאי ידע רבא דפרנסה אי' לי' קלא דהרי בהדי' אמרי' האחין ששעבדו אלא דס"ל לרבא דבעי למפשט דשעבדו דווקא דהזידו לעקור תק"ח משא"כ מתו אין גובין מיורשי' ומעתה אפכא אבעי' לי' למפשט דבעל לוקח הוה דהא וודאי ליתא דעכ"פ ירושה דמחיים דבעל לא עדיפא ומשעבדו אע"כ לוקח הוה בעי למפשט וזה שדקדק בתי' ג"כ למימר וכ"ש יורשי' למימר דשעבדו לרבותא נקט דאף דאין מוציאין למזונות משא"כ יורשין דאפי' למזונות מוציאין מהם כ"ש לפרנסה וזה שכ' עוד א"ל ר"פ לרבא דבעי למפשט מר' חייא דיורש הוה ר"ל בשלמא אי הוה בעי רבא למפשט דיורש הוה היינו דקאמר ר"פ לאו היינו ר"ל הא גופא מצות למפשט מרבין דמפ' לה בהדי' משא"כ אי רבא בעי למפשט דלוקח הוה א"כ הו"ל למימר והא שלח רבין. וכ"ת אכתי אטו לא ידע רבא מאחין ששעבדו לא היא דבלא"ה יל"ד בד' התרצן מאי דלמא דקאמר א"וו ה"ק דוודאי אין הנידון דומה לראי' התם אפרנסה דהיינו עישור נכסי' דיינינן משא"כ כאן דאירושה אנו דנין אלא דהיא צריכה הך ירושה לפרנסה ושפיר קאמר דלמא מ"מ דומה

אלמנתו כ' רשב"ם בתנ"כ כוונתו דלכאורה הו"מ למנקט בת ובת הבן דהיא היא אלא דבת אינה ניזונת כ"א עד דתיבגר ולא שייך למנקט דנשאת בת הבן ומתה ועדן לא בגרה בת האב וכיון הרשב"ם בזה לתרוצי קו' תוס' שדחו ד' רשב"ם שכ' דמנשאת הבת שמעי' דגם מחיים יורש הוה וכ' תוס' דלמא לעולם מחיים לוקח הוה וניזונת היינו שתמכור נכסי'