ליקוטי חבר בן חיים י קפז

תוס' ד"ה הבעל מוציא לר"י לא אצטריך וכ"כ ביבמות אמנם בב"ק כ' וא"ת לר"י וכו' ונ' דהא תליא בהנך ב' תי' שכ' בב"ק שם אי קיי"ל כר"ל בכל דוכתא דק"פ לאו כקה"ג א"כ שפיר מצי' לומר דר"י ל"ל תק"א ואנן כר"ל קיי"ל משא"כ אי דווקא במכר הבן קיי"ל כר"ל משום דאבא לגבי ברי' אחיל משא"כ בעלמא כר"י קיי"ל וא"כ אי ר"י לית לי' תק"א ק' הל' אהל' אע"כ אי' לי' ובהני ב' תי' תליא דיוק ד' התוס'

ד"א ביישוב ד' תוס' אלו נ' דבב"ק ק' להו ע"ד הש"ס דקאמר התם דכ"ע אי' להו תק"א דלימא דר"י תיובתא היא כדרך שאמרו עלי' דרבא דאמר הקדש מפקיע א"וו דאין ענין לדר"י לתק"א ובהכי מתיישבים ג"כ ד' רש"א שכ' דתוס' בב"ק ס"ל דמצי' לומר דמתני' דהכותב קודם תק"א ובכתובו' ובכל שאר דוכתא אין דעתם נוחה בזה ה"ט דכיון דעיקר קו' התם לא הי' כ"א דר"י תנאי היא או תיובתא א"כ שפיר א"ל דדעת הש"ס דאצטריך תק"א להא דתנן ומתני' כהך ברייתא דאתניי' ג"כ קודם תק"א משא"כ בשאר דוכתי דהדרי בתר תי' מרווח לא ניחא להו בזה

ומצאתי לדעתי סיוע לד' רש"א מהא דהקדימו בתוס' הך תי' דמתנה ובב"ק שבקוהו היינו משום דהתם בב"ק דתי' בגוונא דתנן בהדי' ומה"ית נוקמי בתר הכי בגוונא דלא תנן במתני' משא"כ הכא דתי' בתרא לא תנן ולא אתמר ניחא להו טפי תי' קמא דאתמר מיהת. ומ"מ קו' רש"א על רש"ל גיורא בשמי' שמיא נ' דל"ק כ"כ דכוונת רש"ל כיון דבנכסיך אם מכרה ונתנה קיים ל"ל למימר ובפירותי' אלא ש"מ דכוונתה פירות נכסייך

וביבמות תי' עוד דק"ג דאשה עדיף שאין לבעל פירות אלא מכוחה אין כוונתם דק"פ דבעל לא הוה מטעם זה כקה"ג דהרי כולא סוגי' בגיטין הפך זה אלא כוונתם דקנין אב לא פקע לר"י ר"א בבן ואב משא"כ בשאר דוכתי אף דיש לבעל ק"פ ג"כ וכקה"ג וכן דייקו בלשונם שלא דברי מק"פ דבעל כלל וכן דברי' מבוארי' בש"מ לב"ק בשם הראש ע"ש

וכ' עוד דתקנתא דרבנן והש"מ שם האריך ודברי' יותר מוקשים אמנם כוונתם נ' דה"ט דר"י דאמר כקה"ג דמי משום דהרי ע"כ הקנה הגוף לפירות דפירות לחוד לא מצי להקנות וכ"ז אם מקנה ואפי' באב כ' שם משום דבעי לאקנויי לאחרי' משא"כ הכא דחכמי' הקנו לו וא"צ גוף כלל לזה ועפי"ז יובנו דברי' ב"ב שם שהוסיפו עוד ולא יצרכו לכתוב מהיום כוונתם דבכל זאת אם הצריכוה חכמי' שהיא בעצמה צריכה להקנות מהיום נכסי' לבעל הי' שוב כשאר ק"פ אך כיון דגם זה לא הצריכו א"כ אין זה ענין כלל. ובזה נ' לפ' ד' אביי דאם אמרי בנ"מ דהנה כ"ז בנ"מ משא"כ בנצ"ב דכותב לה שטר עלי' א"כ הוה שוב כשאר ק"פ והיינו דאמר אביי אם אמרו שהצריכו לתקן באושא לא הצריכו כ"א בנ"מ דלא כ' להו מידי וא"כ לאו כקה"ג דמי יאמרו בנצ"ב דכ' שטרא עלי' דוודאי כקה"ג דמי ולא אצטריך כלל לתק"א. ואמנם בש"מ לב"ק תי' עוד דאצטריך כי היכא דלא לגבי ליקח מני' דבעל אי הוה יורש ונ' דלהכי לא ניחא לתוס' בהאי תי' דא"כ היאיך ס"ד דריב"א דטעמא דשמואל משום ק"פ כקה"ג דא"כ אמאי מוציא וכ"ת מוצי' בדמי' קאמר א"כ אכתי יק' בב"ב דפשיט הש"ס מתק"א דבעל לוקח והיינו ע"כ משום דמוציא בלא דמים ואס"ד דנוכל לפרושי מוציא בדמים דלמא לעולם יורש הוה וריב"ח מוציא בדמים קאמר אלא ש"מ דפשיטא להש"ס דמוציא בלא דמי' קאמר א"כ היכא ס"ד דריב"א דשמואל כר"י ואכתי מי נוחא. וד' הש"מ אפשר דמקו' התוס' פשיט בב"ב דא"כ לר' יוחנן ל"ל תק"א והתוס' משום דאפשר לתרוצי קו' זו ע"ד שכ' הדרא להו קו' לדוכתא מנ"ל למפשט. אלא דמ"מ עדן צריך ביאור אמאי באמת למ"ד ק"פ כקה"ג יהא מוציא בלא דמים ונ' דהא מלתא תליא אי ירושת הבעל דאוריי' דאז הוה יורש באמת דאינו מחזור ביובל א"כ גם מלוה גובה הימנו משא"כ אי ירושת הבעל דרבנן ואמרי' ג"כ ק"פ כקה"ג מסתברא דהאי זכות דירושה מתחיל בשעת נישואין דהרי מאז לא יצא הגוף מתחת ידו והנה אליבא דר' יוחנן היינו יכולין לתרץ שפיר כד' הש"מ וס"ל לר' יוחנן ירושה דאוריי' אמנם כבר כ' דעיקר קו' תוס' להאי תי' דגם אנן ע"כ כר' יוחנן קיי"ל לבר ממכר הבן בחיי אב א"כ אי נימא דר"י ע"כ סבר ירושה דאוריי' ואנן דרבנן ס"ל ק' שוב הל' אהל' ולזה הוכרחו להעמיד באופן אחר ויש עוד להוסיף דאי ר' יוחנן דאוריי' ס"ל אמאי באמת קיי"ל כרב דירושה דרבנן הרי רב ור"י הל' כר"י ועד"ז ק' המפ' במקום אחר אע"כ גם ר"י מצי סבר ירושה דרבנן

לוותה ואכלה נחלקו הראשוני' אי אכלה דווקא או ל"ד וצריך לבאר למ"ד לאו דווקא אמאי נקט ונ' דר"ל לוותה לאכול וכיוצא לאפוקי אם לוותה להנשא דהיינו שהלוה לה על נדוניא דאז וודאי איהו דאפסיד אנפשי' ולהכי נקט ואכלה

א"נ י"ל ע"ד שכ' הרשב"ם לקמן במסקנא דמלתי' דר' ב"ח סיים הרשב"ם אבל לוותה ואכלה וגו' ומאי