ליקוטי חבר בן חיים י קפו

אמנם הא קשיא לי לד' הראש הא דאמרי' ב"ב קל"ט דק' דריב"ח אדרבין דמרבין מ' דבעל יורש הוה ומריב"ח דלוקח והיכא מ' זה דלמא לעולם לריב"ח ג"כ יורש הוה אלא דק"פ כקה"ג דמי ולהכי מוציא מיד הלקוחות ומ"מ אלמנה דקדמה לי' שפיר גביא בשלמא לד' הרמב"ם א''ש דל' מיד מ' שהלוקח הי' מוחזק בגוף הקרקע וע"כ אין לבעל קה"ג משא"כ לד' הראש ק' והנה וודאי לד' התוס' דריב"ח אמרה למלתי' אף במקום שאין לבעל פירות א"ש אך מנ"ל להש"ס להק' והיינו יכולין לדחוק ולומר דקו' התוס' לר' יוחנן ק' לי' ומדר"י דייק לדידן וכ"ז דוחק ונ' דהנה הרי"ף כ' דל' מוציא מ' בלא דמי' נ' כוונתו דיל"ד אדריב"ח מ"ט נקט מכרה ושביק נתנה ומ' דלהכי שבק נתנה דל"ת מכירה דומיא דמתנה דהיינו בלא אחריות משא"כ אם יש ללוקח אחריות גובה מיד הבעל ולהכי נקט מכרה לחוד דסתם מכירה באחריות היא ואעפ"כ הבעל מוציא אך התינח אם מוציא בלא דמים משא"כ אס"ד במוציא בדמי' א"כ הדרא קו' לדוכתא למה שביק ונתנה ומעתה אס"ד דבעל יורש הוה וק' שוב היכא דיש אחריות ללוקח למה לא יגבה מני' דבעל אלא ש"מ דבעל לוקח הוה ולק"מ. ואדרבא נ' משם קצת ראי' לד' הראש דקאמר והשתא דשלח רבין ולמה לא קאמר והשתא דתנן אלא משום דממתני' לא ידעי' לכאורה כ"א דהוה יורש לאח"מ ומרבין ידעי' דאפי' מחיים הוה יורש ומריב"ח מ' לן דאפי' מחיים הוה לוקח להכי קאמר דאדרבין ק' טפי בין לאח"מ בין מחיים וזה מ' כד' הראש דלריב"ח מחיים לוקח הוה אלא דוק' היכא רמיזא הא מלתא אכתי בריב"ח הרי להרמב' דייק לשנא טפי. ואמנם נ' דפלוגתת הרמב' והראש תליא בפלוגתת הסמ"ע והש"ך סי' קי"ב אי הך סוגי' דב"ב קל"ט קאי אנכסי צו"ב ג"כ או לא דד' הרמב' כד' הסמ"ע וכפי' הרשב"ם שם דקאי בין אנכסי צו"ב ובין אנ"מ ואי משום קו' הש"ך דהרי אמר אביי בהדי' אם אמרו בנ"מ יאמרו בנצ"ב והתם קאמר אביי דבעל יורש הוה כבר תי' בקציה"ח דאביי לענין ק"פ כקה"ג קאמר ולדעתי מבוארכן בדברי' דהרי דקדק בש"מ שם עלי' דאביי דאפכא הו"ל למימר אם אמרו בנצ"ב יאמרו בנ"מ ולמ"ש אביי אריב"א קאמר דאם אמר בנ"מ דק"פ לאו כקה"ג אמנם בנצ"ב מודה דכקה"ג דמי וא"כ הרי לפניך דתק"א לא הוה ק"פ כקה"ג דהרי בנצ"ב ק"פ כקה"ג ואפ"ה קאמר אביי דבעל יורש הוה וא"כ לדידן דמסקי' לוקח הוה מבואר כד' הרמב"ם דלאח"מ הוה למפרע לוקח ראשון. אמנם ד' הראש כד' הש"ך והיינו משום קו' דאביי אדאביי ואי משום תירוצן שכ' ע"כ צריך יישוב היאיך לא עלה כן ע"ד הש"ך ונ' דהש"ך הכא קא קשיא לי אי נימא דאביי לאו לענין דהוה לוקח קאמר א"כ יק' עלי' אכתי הרי קאמר רב אידי בר אבין שפיר אי בעל לאו לוקח הוה תזבין כתובתה לגמרי ובאחריות וא"כ אי אתי בעל להוציא יבא לוקח ויגבה אחריותו ולא יפסיד מידי וזה כעין הקו' שהק' הרא"ה על הגאוני' אע"כ אביי לענין לוקח קאמר וק' דאביי אדאביי אלא לאו ש"מ נצ"ב לחוד ונ"מ לחוד וא"כ אדרבא אביי לכאורה אין לו הוכחה כ"א דבנצ"ב ק"פ כקה"ג דמי וש"מ דהיא היא אי לוקח הוה היינו ג"כ טעמא דק"פ כקה"ג דמי וכסברת הרא"ש

ומ"מ נ' ליישב ד' סמ"ע ולמ"ש ד' הרמב' דאביי לדחות ד' ר"א בר אבין אמר ותו לא דהנה הש"ס בבכורות קאמר דדווקא אי ירושת הבעל דאוריי' הוא דאינו חוזר ביובל משא"כ אי דרבנן ומעתה הנה בב"ב קאי אביי לדעתי' דס"ל הל' כסתם מתני' דאינו מחזיר ביובל וה"ט דדאורייתא יורש הוה ומה"ית ישווהו רבנן כלוקח לפסידא דידי' דהרי יובל וודאי אתא ומכירה לא עבידא אתתא דמזבנא מסתברא וודאי דישאר ע"ד תורה ואמנם אי ירושת הבעל דרבנן דעכ"פ חוזר וכנגד מה תקנו ירושה נגד קבורה א"כ כיון דחיוב קבורה עלי' הוה מדינא לוקח גמור ואמאי ישווהו כיורש לפסידא דידי' כיון דעכ"פ יחזיר ביובל אך כ"ז בנצ"ב דכתובתה כנגד קבורתה משא"כ בנ"מ דהיא ירושה דממילא א"כ אמאי ישווהו כלוקח והיינו דקאמר אביי דריב"א סבר דירושת הבעל דרבנן וא"כ בנ"מ הוה יורש ובנצ"ב הוה לוקח והך ברייתא בנצ"ב ואמנם רב אשי מסיק שם דרבנן דטבא לי' עבדו לי' ואפי' אי ירושת הבעל דרבנן עבדוהו לגבי יובל כיורש דלא כהש"ס וה"ט דפסק הרמב' בה' שמטה ויובל אף דירושת הבעל דרבנן אינו מחזיר ביובל מדרב אשי דהכא ומיושב קו' תוס' דהו"ל למימר הניחוהו אדרבא בדיוק קאמר שוויוהו לאשמעי' למ"ד ירושת הבעל דרבנן

ואמנם רש"י מ' דס"ל כד' הרמב' שכ' דכלוקח שוויוהו רבנן בר מבריש הסוגי' בב"ק שכ' דבעל יורש וכו' כוונתו דריב"א דס"ל טעמא דשמואל משום ק"פ א"כ מאי מוציא דקאמר לזה קאמר רש"י דהנה ע"כ אף דכקה"ג דמי מ"מ אם מתה יורשה והך ירושה מוציא מיד לוקח והיינו מוציא שהבעל יורש את אשתו והך ירושה מוציא מידן וכ"ת אמאי ידו עדיפא משום שהי' ליקח ראשון: