ליקוטי חבר בן חיים י קפב

משום דאיכא לסיועי מרישא דאין כאן להוציא אמנם לקושטא דמלתא דאפי' להוציא קאמר עיקר ותנא תונא מסיפא וז"ש תוס' כלה בבית חמי' ול"פ עם רש"י כמו שהבין רש"א

וביתר ד' התוס' ע' מ"ש לעיל בד' רבא. ואמנם מהך דנדה צ"ע על הרי"ף דלדידי' אין לחלק בין מקח לשאלה וצ"ע: בענין כפית האיש ליתן גט פ' המדיר

נולדו פי' רש"י משנשאה נ' כוונתו דלכאורה הי' בידינו לומר משום קו' התוס' דלימא נסתחפה שדה של אשה דנולדו מן האירוסין קאמר דאף דהוא שדה דידי' אפי' מן האירוסין היינו מפני שהיא קנינו משא"כ איהו לא הוה דידה עד הנישואין שאז נתחייב בכתובה ותנאי' לזה פי' רש"י דאפי' משנשאה מיירי ואפ"ה ל"ש נסתחפה כמ"ש תוס'

א"נ י"ל ע"ד אחר דהנה הבי"ש הק' דלימא במקח טעו' קמפלגי והי' לא ידעה קאמר ותי' דבהא ל"ש פלוגתא דוודאי כופי' ותמה עלי' הבית מאיר הא פוסלין בנשים קתני לעיל גבי מומין ואי באנשים ג"כ פסלי נשים ל"ל ונרא' דלתנא דמתני' דווקא הנהו וא"כ ריח הפה וכ"ש חוטם לא פסול ובאיש מ"מ פוסל דהיינו פילופוס וא"כ למעוטי פילופוס קתני בנשים ומכ"ש אי ריח חוטם אפי' למסקנא בנשים לא פסיל. ואמנם עוד הק' עלי' מ"מ מנ"ל להש"ס בפשיטו' דמיירי במומין דידעה ונ' דלהבי"ש ה"פ בהיו דסברה ר"ל וכה"ג. מ"מ לא ניח לי ג"כ למימר דפשיטא מיהת דמומין פוסלין באנשים ולזה נ' דהנה רשב"ג ס"ל דבגדולים כופין ואי במקח טעות מיירי א"כ לית לה כתובה מיהת ולמאי דקיי"ל דכל הנהו כופין דמתני' אית לה כתובה א"כ לא הוה רישא דומיא דסיפא אלא לאו ש"מ דלא איירי תנא כלל במקח טעות. וזה נ' כוונת תוס' שכ' אהא דרשב"ג דיתן כתובה וי"לד למאי נ"מ הרי לא קיימ"ל כוותו' אמתני' בתרא הו"ל לאסוקי אלא כוונו למ"ש דמשו"ה לא קאמר הש"ס דבמקח טעות פליגי וזה כוונת רש"י ג"כ דפשיטא להש"ס דמתני' משנשאה מיירי ר"ל דאפי' כתובה בעי למיתב לה דאי הוה מיירי משנשארסה א"כ לית לה כתובה וה"מ למימר דבמקח טעות פליגי

ואמנם הבית מאיר דחה עוד במה שדחה תי' הבי"ש אד' רמ"ה שק' אליבי' למ"ד היו מאי בין רישא לסיפא הרי גם בסיפא בידעה סו"ק וברישא ג"כ אמרי' מקח טעות ותי' הבי"ש דרמ"ה לה' דקיי"ל נולדו כ"כ ולמ"ד הי' מודה והקש' עליו הבית מאיר הרי כ' הר"ן דהרמ"ה ממתני' דייק לי' למלתי' א"כ יק' לאידך מ''ד קו' הר"ן ועוד הך הי' עד שלא נישאת היכא מפי' לי' הרמ"ה א"וו לענין מקח טעות וש"מ דבמומין ל''ש מקח טעות

ול לא אריא בנחקור מ"ט דחכמי' דפליגו אר"מ והי' נ' דטעמיי' משום דאתיא לאערומי כמ"ש באמת תוס' וא"כ אף אנו נאמר אפי' נולדו בו המומין משנתארסה שייך ערמה דלמה נכנסה עמו לחופה הלא משום שיתן לה כתובה ותיפוק ואמנם ד' חכמי' דבשלמא אם הי' בו קודם אירוסין ונתארסה לו שייך ערמה משא"כ אם רק לא תבעה ממנו גט מן האירוסין והיינו הי' עד שלא נישאו דתנא ר"ל משנתארסה ולא קודם אירוסין ואמנם א"כ תינח אי ארוסה אין לה כתובה אבל אי יש לה כתובה מא"ל. ומעתה לדידן דקיי"ל אין לה שפיר מתפרשה מתני' ואמנם מ"ד היו מצי סבר יש לה וא"א לפ' כד' הרמ"ה משום והיו. אלא דאכתי קו' הר"ן למ"ד זה במקומה ונ' דהנה אי מתני' איירי רק במומין שבגלוי א"כ אצ"ל דמיירי שהודיע לה המומין כ"א חזקה ידעה ונתפייסה ואמנם מול זה אי' לן חזקה א"א מתפייס וא"כ הך סברא כסבורה הייתי מכריע משא"כ בהתנה ול"ק קו' הר"ן ואמנם תינח אי פוליפוס היינו רוח החוטם דהוה מום שבגלוי משא"כ אי הוה ריח הפה דמנקטא פלפלא בפומה ולא הוה בגלוי וע"כ מיירי שהודיע לה וא"כ שוב ק' מ"ש מהתנה ומעתה בהא פליגי מ"ד הי' סבר דמתני' בריח החוטם ומ"ד נולדו ס"ל דבריח הפה מיירי וא"כ ע"כ אתינן לסברת הר"ן

גדולי' אמרה כסבורה וכו' ק' כיון דשייך הך דכסבורה אני במומין אמאי גם בקטני' לא נימא לה בשלמא בל"ז לא ק' לי דא"ל דבמומון שידעה מעיקרא כל תוכן המום לא דמיא לאומנות דלקמן שלא ידעה היטב תוכן הענין אלא שהוא בורסי משא"כ כאן אמנם למאי דמסקי' דשייך כסבורה א"כ ק' ואפשר דמה"ט מייתי הש"ס אלו הן גדולי' וכו' ר"ל דווקא כה"ג שהוא כמונע לפרנסת הבית וא"כ יכולה שפיר לומר כסבורה לענין זה משא"כ בשאר מומין

רש"י מקמץ איני יודע הק' עליו מגמ' ערוכה דברכות אמנם כוונת רש"י דהש"ס דהכא לא ס"ל דלהכא מתבעי דא"כ ק' קו' תוס' ולזה כ"כ רש"י אחר קו' הש"ס וזה ג"כ כוונתו במ"ש בורסי קטן וכו' דל"ת כקו' תוס' דא"כ גם אר' יודא לא פריך מידי

אינו זן ואינו מפרנס ד' הרמב' דהכפל קאי אכסות דאל"כ הרי לדידי' אין כסות בכלל מזונו' דתרוויי'