ליקוטי חבר בן חיים י קפא

קתני נכנסה לרשות הבעל ש"מ דרצה לאשמועי' דלענין קידושי' ג"כ איירי ול"ק קו' זו של תוס'. ולרנב"י א"ש דקאמר ותנא תונא כלה ולא קאמר וכר' יושע דמהתם איכא למדחי דלמא לכתובה וממתני' א"ש אכן בס"ד יק' דלימא וכר' יושע וצ"ל דאי מהתם הו"א משו' דאיהי בעצמה אמרה משאירסתני וא"כ ע"כ הודאת בע"ד דלא נולד ברשותו הס' משא"כ הכא להכי מייתי ממתני' אא"כ דיש לחלק בדבר בין נולד ברשותו וק' מאי ותנא תונא דלמא באמת כולה מתני' ר' יושע הוא וסיפא משום דברשותו נולד אא"כ ק' קו' אביי משנתארסה נמי דהרי לא גרעה עדים מהיא אומרת משאירסתני

אמנם בענין מה שהקשה תוס' מדר"י אמר שמואל והרמב"ן הוסיף דק' דר"י א"ש אדר"י א"ש כ' בנתרץ ד' ר' אבא דד' ר"א היא דטעמא דשמואל הל' כר"ג וטעמא דר"ג משום ברי ושמא ואמנם לאו דחשבי' טענת ברי דידה לברי כ"א ה"ק שעבודא דידה מכתובת ברי וסילוק שעבודא דידי' שמא וברי ושמא ברי עדיף וה"נ גבי חמור דהכא הבעל הפרה טוען ומבקש חמור מבעל החמור ולא יהבי' לי' כי אומר דאין לו עלי' יען ברשותו מת וא"כ הרי זה כזה וע"ז דחי הש"ס דלמא טעמא דר"ג משום חזקת הגוף אמנם הא וודאי יק' לר' אבא לימא שמואל וכר"ג מאי כלה דקאמר וצ"ל דאי מהתם א"ל ע"כ לא קאמר ר"ג אלא התם דס"ל לר"ג כנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה כתובתה מיהת מנה ואיכא דררא דממונ' עלי' לפיכך עלי' להביא ראי' משא"כ דאין כאן שום דררא דממונא מודה ר"ג לזה מייתי לכלה דאין כאן ג"כ שום דררא דממונא ומ"מ קאמר ר"ג. ומעתה א"ל לד' לש"י דריא"ש ס"ל דשמואל לא פסק כר"ג כ"א במשאירסתני וס"ל ג"כ דאיכא שם דררא דממונא משא"כ בכלה ודכוותי' כר' יושע ס"ל

ואמנם ממחט שפי' תוס' פי' דברי' בשלמא אי ס"ל לשמואל דהל' כתנא דידן אלא שמפ' לה כרב אשי מק' הש"ס לפ' כרבא ומתרצי' בריית' כהל' משא"כ לרש"י כוון דפלוגתא אטו כולהו משניות וברייתות כר' יושע אתיין ומ"מ נ' דלכאורה גם למסקנא קש' עכ"פ נהי דסתמא דמלתא הטבח הוא המוציא מ"מ לנקוט תנא על הטבח להביא ראי' ולזה נ' דתנא רמז לן לתי' התוס' לקמן דיש לחלק בין טיבותא לגריעותא והסבר' דהאי כל שנולד סבק ברשותו הכי פי' אם בענין הרשו' עצמו נולד הספק אם נקנה הרשות או לא כמו הכא בחמור וכן בכלה משא"כ אם הרשות כדקאי קאי אלא שיש ביני' מחלוקה אם נולד דבר זה ברשות זה או זה כה"ג לא מיירי דמי שנולד ברשותו עלי' הראי' וזה שדקדק התנא ואמר המוציא מחבירו ר"ל מי שבא לבטל הרשות והקנין מחבירו עליו הראי' והו"ל למימר המוציא מרשותו אלא משום דסתם טבח הוא ג"כ מוציא מחבירו נקט לשנא השגור בפי התלמוד ומ"מ הל' מיהא אמת הוא וכ"ז למסקנא משא"כ אי כר"ג ס"ל להאי תנא דטעמא דידי' משום חזקת הגוף ואין חילוק במוציא כלל מה ענין מוציא דנקט תנא. ובמ"ש נתבאר ג"כ מ"ש תוס' בנדה דלא אמרי' כל שנולד כ"א להחזיק ולא להוציא דק' טובא מסוגיין אמנם כוונתם להוציא מרשו' הוא דאמרי' כל שנולד משא"כ להוציא ממון לא. ואמנם בחולין ביארו יותר דברי' דנ"ש כל שנולד כ"א במקח ומטעם שכ' דהבא לבטל הרשות עליו הראיה משא"כ בהך דנדה דאין כאן ס' בעיקר הרשות ה"ז דומה לוולד דפרה. ובזה יובן ג"כ במ"ש ת ס' בריש הסוגיא למ"ש דאין הטעם משום בביתו נמצא דא"כ הוה א"ש מוולד דפרה וזה ראי עצומה לד' הרי"ף דכאן נמצא ר"ל בביתו נמצא אמנם התוס' הקדימו דע"כ הטעם משום חזקת מרא קמא וקשה להו מוולד דפרה אכן תי' דהתם קאי למסקנא דהכא והרי גם למסקנא לא א"ש כמו שכתב בזה אמנם כוונתם דהאי סברא לחלק בין לטיבותא או לגריעותא ל"ש כ"א לענין נולד הס' ברשותו ומטעם שכ' משאר"כ אי חזקת מרא קמא עדיף ל"ש לחלק בזה דמ"מ אזלי' בתר חזקת מרא קמא

אכן מה שהגי' רש"ל לא א"ש נ' כוונתו משום דקשה בד' חתוס' קו' רש"א הרי גם במתני' טוען ברי אלא דלמ"ש תוס' דסוגיין כרב אשי כ"כ תוס' דרב אשי מודה דמתני' בשמא מיירי משא"כ אי כר"א דקאי מתני' אדר' יושע ור"ג א"כ וודאי בברי מיירי דומי' דפלוגתיי' וז"ש לא א"ש. א"נ כוונתם אדסמך לי' שכ' דבב"ב טעמא דשמואל הואיל והוא מוחזק ויש לו טענה טובה א"כ חזי' דתליא מלתא טובא במוחזק א"כ יק' בוודאי מנ"ל לרנב"י דאפי' להוציא קאמר ר' יושע למלתי' וז"ש כמו שאפרש. ולמ"ש רש"א האי כמו שאפ' היכן

כל שנולד ל' זה מסייע להרי"ף דל"ק על מי כי בבית תליא דאם קיימא באגם על בעל הפרה להביא ראי' אמנם לרש"י הוצרך לומר כן למימר דאפי' להוציא דינא ולאו דווקא בפרה שהוא להחזיק ומשו"ה פריך הש"ס ממוט וכ"ת מתנא תונא ידעי' דלהוציא קאמר דלמא מרישא קאמר שהוא להחזיק והיינו דכתב רש"י דע"כ רישא וסיפא סייעתי' דאי סיפא לחוד קא מסייע לי' לא הי' צריך לפ' כל והו"ל למימר על בעל הפרה להביא ראיה ותנא תונא ואנא ידענא טעמא א"וו משו'