ליקוטי חבר בן חיים י קפ

ואמנם בענין קו' תוס' על הראשונים בפי' רב אשי דלתני עד שיאמר ברי לי נ' דהנה כל עיקר דפליג רב אשי ארבא משום דלרבא ל"ש דטעמא דכ"נ דהו"ל לברורי א"כ בשמא ל"ש ה"ט ולא הי' על האב להביא ראי' וכ"ת בשמא בלא"ה ר"ג מודה דלא אמר אלא בברי הרי היא טוענת ברי לזה הוצרך רב אשי להוסיף אד' רבא למימר דאפי' בטוען האב שמא א"ש דברי דידה לא מהני ואמנם בברי שוב א"צ לד' רב אשי דלא מהימן מטעם כ"נ וא"כ ל"ש למתני עד וכו'. אלא דלכאורה לד' הר"ן דרבא ג"כ בשמא מיירי יק' וצ"ל דאמנם רב אשי בשמא הוא דפליג עלי' דלא הו"ל לברורי משא"כ בברי מודה

ועוד הקשה משמואל ד' צריך ביאור ונ' דה"פ דהנה מקו' דמחט מבואר דשמואל בשמא מיירי וא"כ ותנא תונא ג"כ בשמא ואמנם אי איכא מ"ד דהיינו רב אשי דותנא תונא בברי דווקא מנ"ל להש"ס להק' אדשמואל דלמא שמואל ג"כ בברי הוא דקאמר למלתי' אלא דא"ל דאדרבא ס"ל להש"ס ה"ט דפליג רב אשי ארבא משום דלרבא דהיינו שמואל מתני' אפי' בשמא ואיהו ס"ל מתני' בברי דווקא אא"כ רב אשי בדינא הוא דפליג אשמואל דלשמואל ר"ג אפי' בשמא קאמר ולרב אשי בברי דווקא והא לא מסתבר א"וו רב אשי אי מהא לא אריא קאמר דליכא למידק אותנא תונא וא"כ ע"כ א"ל דשמואל ורב אשי בחדא גוונא מוקמי למתני' ז"נ כוונת דברי תוס'

שלא הביא הרי"ף והרמב"ם ד' רב אשי הי' נ' דהא תליא במהיכן ילפי' דכתוב' לאבי' אי מבנעורי' דכל שבח נעורי' או דחכמים זיכו לו משום איבה ובוודאי רב אשי מבנעורי' דריש דכה"ג שייך לומר דזה מקרי מנה לאבא משא"כ אי נימא דחכמים הוא דזכו לו א"כ מידה קזכי וכ"כ דלא מטא לידה לא זכי ואין זה מנה לאבא כלל וכיון דאנן לא קיי"ל כר"ה דמבנעוריה יליף כ"א משום איבה ליתא לדרב אשי: ובענין מודה ר"מ נ' שטת רש"י בזה דאי הוה גרסי' מודי' חכמים הי' מבואר כשטת הראשונים דטעמא דרב אשי משום ברי לי דעד"ז שפיר פריך בשלמא לרבא דהטעם משום שפיר כיון דהני מומין ראוי' להיות קודם אירוסין משא"כ לרב אשי דהטעם משום ברי לי ל"ל לאתוי ראי' דווקא בברי לי סגי ואמנם רש"י דייק מנה לי בידך והעיד על חזקתו למימר דמחזקה ק' לי' ולרב אשי דויקא ולהכי גרס רש"י מודה ר"מ וה"פ כיון דר"מ ס"ל דאפי' במומין שבגלוי לא אמרי' ראה ונפייס א"כ ל"ל ראה ונפיס כלל ומכ"ש דלית לי' חזקה אא''ש

ומעתה הא דנקט תנא דמתני' דהבעל צריך להביא ראי' עד שלא נתארסה לרבנן נקט הכי אמנם לר"מ משנתארסה סגי וזה גלתה לנו הברייתא לא זה עדים עד שלא נתארסה וודאי מהני אפי' אם רק נרא' לנו דתשנתארסה הי' בה ג"כ לר"מ על האב להביא ראי' וז"ש ר"ש דלדי ברייתא זאת לא קאמר ר"מ כ"א על הבעל להביא ראי' ואידך רבנן הא דקאמר ואמנ' כ"ז לרבא דטעמא דמתני' משום חזקה אא"ש אלא לרב אשי ק'. אלא א"כ לכאורה גם לר"א ק' וגם בתוס' לא תי' לר"א ונ' דלר"א וודאי נוכל לתרץ עד"ז דהנה כ' תוס' דתנא דריש' דנקט עודה בבי"א משום דבנכנס' חזקה אא"ש אלם וא"כ כיון דלר"מ ל"ל אא"ש ע"כ הא דנקט עודה בבי"א היינו לרבנן אבל איהו לנפשי' אפי' בנכנסה לרשות הבעל אית לי' הכי

ואמנם תוס' אחר שדחו גי' רש"י וס"ל כפי' בד' רב אשי דמשום חזקה דיינין ק' להו שפיר ואמנם בתי' תמיהא קא חזינא דמ' מד' דבדיקת הכוס היינו ע"י קרובי' וזה א"א כמבואר בסוגיא דסמפון וכדמ' ג"כ בסוגין דאף במקום שאין מרחץ שייך בדיקת הכוס ונ' דמאי דדחק להו היינו דל' מומין מוכח דלאו אונכפה לחוד בשלמ' ביתרת שייך כמה יתרת משא"כ אי אנכפה קאי מום הו"ל למימר וע"כ קאי אריח הפה ג"כ ואמנ' בריח הפה לכאורה לגבי בעל אית לה בדיקה וצ"ל דמ"מ בפ"א יכולה לעשות ע"י פלפלין וכן דייק ד' רש"י לעיל שכ' שמדברת עמו בכל שעה וכ"ת מנ"ל לזה כ' כיון דחכמים קאי אמומין שי"ל בדיקת מרחץ ועליו קאמרי דאם אין מרחץ על הבעל להביא ראיה א"כ לא מיירי באותן דלא שייך בהו בדיקת מרחץ ול"ש נכסה ול"ש ריח הפה ומטעם הנ"ל

המחליף וכו' פי' רש"י והחמור בבית בעלי' אין לפ' דד' רש"י כר"ת דטעמא דלי"ק משום כ"נ דהרי כר"א מפ' לה וכן כל דברי' בסוף הסוגי' דלי"ק מורין דלא כר"ת וכמו שהק' באמת עלי' הרמב"ן ממחט ע"ש כ"א רש"י כ"כ לטעמי' דס"ל בדרב אשי לעיל דמדקתני ראי' ראי' דווקא וברי לא מהני וא"כ ה"ה הכי אפי' בברי' בעי' ראי' ולזה כ' רש"י אפי' החמור בבית בעלי' מיירי

ואמנם ד' רש"י כד' התוס' דמשום חזקת מרא קמא אתי' עלי' שכ"כ והוא מחזיק בפרת חבירו ואמנם כ"ז לס"ד ולמסקנא כדבעי לאתוי ראי' מר' יושע אלא שבס"ד רצה לאתויי ראיה כפשטא ודחי' דלמא להוציא דווקא אמר ר' יושע ולא להחזיק ולבסוף מייתי ר"נ מקידושין ודייק לי' כמ"ש מדקתני עודה בבי"א ולא