ליקוטי חבר בן חיים י קעט

ע"ד ק"ו משא"כ תוס' לטעמיי' לא קאי ע"ד ק"ו ואמנם למ"ש תוס' דכ"נ בלא חזקת ממון לא אהני ובקידושין לא מקרי לדדהו הו חזקת ממון שהרי כן הק' אד' רש"י מנ"ל דר' יושע הכי ס"ל א"כ ע"כ מסיפא קדייק ולא מרישא דרישא לא מיירי לענין להוציא כלל

וכל מן דין נתבררה שטת הרי"ף דדייק לי' כדיוק התוס' דכ"נ חזקה ברורה וק' לי' קו' רש"י אמאי באמת הוה במתני' חזקה א"וו דאבית לחוד דייני' והטע' אשר בביתו נולד הספק לברר ואמנם כן ל"ש היא ל"ש בי' וה"ד כ"ז שאין הבעל יכול לברר משא"כ כניסה לחופה שהבעל ג"כ יכול לברר א"כ אפי' דר בבית חמיו לא שייך לומר שעל האב לברר נמצא השתא שטת הריף והרמ"ה קשורים ומ"מ לא הביא הרי"ף כ"א ד' שמואל דמשמואל ידעי' פשטא דמלתא ודחה משמואל ד' רב אשי כי קו' תוס' ד"ה מנה לאבא דמפ' כד' ר"י והר"ן ד' רב אשי ועוד אפשר דאשינוייא לא סמכי' וז"נ ד' הרמב"ם ג"כ

ואמנם מ"מ תוס' לא מצי לשנויי קו' כד' רש"י אך בכל זאת השיבו היטב ע"ד הרמ"ה דקש' עליו הרי במשאירסתני היא בעצמה מודה דברשות אבי' נמצא המום ובשלמא באי' לה אב ל"ק דלאו כל כמינה לגרע רשות האב ואמנם הא מתני' לא מדכרא אב כלל וא"כ מיירי אפי' באין לה אב ובאין לה מ"ט לא נימא דעלי' לברר א"וו דבאין לה ל"ש כ"נ ולאפוקי מד' הרמ"ה ז"נ כוונת ד' ד"ה רישא כ"נ

ואמנם ד' הרמ"ה כהר"ן דלרבא בשמא ושמא הוא דשייך כ"נ ולעיל בברי א"כ ל"ק כלל מהתם אלא שהק' על הר"ן ל"ל תו למימר רישא כ"נ הרי ברישא לק"מ כיון דבשמא ושמא עסקי' ותי' הרא"ה לענין אי' מיירי והקשה עליו הרי שווי' נפשה ח''דא וכ"כ ליישב דלענין קרובותי' לדידי' מיירי אמנם בלא"ה ל"ק דס"ל לרבא דכלה בבי"א לענין קידושין ג"כ מיירי א"כ נהי דשמא היא מ"מ אמאי נוציא ממון וצ"ל משום דרישא כ"נ כ"ה

וכ' רש"י אע"כ רישא וכו' נרא' כוונתו דגם לקו' אביי ל"צ לד' ר"א דרישא ר' יושע כ"א תרוויי' כר"ג ובכ"נ פליגי תנא דסיפא ל"ל דרבא ודרישא אית לי' וז"ש רש"י ע' בדבריו דאסיפי עיקר קו'

ארא משנתארסה ע' רש"י כוונתו ליישב מלת אלא ומלת א"ל נ' ט"ס בד' רש"י ור"ל דמהא מיהת הדר בי' רבא דבסיפא אין הטעם משום כ"נ כ"א משו' חדא במקום תרתי ולזה כ' רש"י רישא וכו'

כ' תוס' ד"ה חדא ועי"ל ר"ל דמהני כ"נ אפי' לענין קידושין וסיפא משום ס"ס הוא משא"כ לדידי' ליכא ס"ס וז"נ כוונת מהרש"ל לעיל ד"ה מי ששנה

רב אשי אמר הנה הר"ן הקשה לעיל אד' רש"י ל"ל לרבא למימר סיפא כיון דכר"ג אוקמא ולכאורה גם לדידי' יק' בדרב אשי אלא דלדידי' אצטריך משום דבעי' שתאמר ברי לי ומשום דרבא אוקמא בשמא ורב אשי אוקמא בברי דדווקא נקט מנה לי כלומר שטוענת כך בברי

ורש"י הביא מכאן ראי' דדרך האמוראים לפ' כולה מתני' אף דל"ק אלא רישא וז"ש רש"י רב אשי מהדר נמי ר"ל כמו רבא לאוקמא כר"ג וכמו לרבא משום חזקה אתי' עלה ה"ה לרב אשי וכמו כן לרב אשי לא אצטריך כ"א לפרושי רישא ומ"מ נקט גם סיפא א"כ ה"ה לרבא. אמנם אפשר לומר דמנה לי דנקט ע"ד שכ' למעלה דאליבא דר"י שייך גם בסיפ' בנישואין ואין מנה לאבא ומפ' רב אשי דצ"ל או דחכמים לאו היינו ר' יודא או דלא מיירי בנשואי' ראשונים ולזה ביאר בהדי' מנה לי

ובסברת רב אשי אליבא דרש"י נ' דהנה וודאי בחזק' לא מפקי' ממונא ק"ו מרובא אלא הכא לר"ג שאנו דאיהו נשתעבד לה ורוצה לפטר עצמו משעבוד כה"ג אהני לה שפיר חזקת הגוף לאלומי שעבודא אמנם כ"ז לדידה דנשתעבד משא"כ לאבי' באמת לא נשתעבד כלל כי הי' דעתו ע"מ לכונסה אלא עכשיו כשבא לגרש' בא אבי' לתבוע כתובה שהי' מגיע לה אם הי' כונסה ומגרשה כה"ג שפיר הוה אפקועי ממונא ואחזקה לא מפקי' ממונא. אלא דלפי"ז ע"כ לתוס' לית להו הך סברא דאל"כ מאי זה שכ' ד"ה כלה בבי"א דאליבא דרב אשי קאי חדא דרב אשי לא קאמר כ"א דלא מפקי' ולא דבעי לאתויי ראי' להחזיק ועוד גבי בעל החמור לקמן ל"ש סברא זו כלל דאדרבא להבעלי' נשתעבדו ולא להחמור ואין זה ענין כלל לדרב אשי ואמנם א"ש פי' רש"י לקמן שמיאן בד' התוס' לקמן ודחק לפ' כר"א. אמנם אפשר דבאמת כ' תוס' מה"ט דמכלה בבית חמי' קדייק ולא מבית אבי' שנתקשה רש"א בד' מ"ט ולמ"ש א"ש דהנה ע"כ לד' התוס' גם למסקנא רב אשי לא פליג אדשמואל ובאמת למסקנא ס"ל הסברא שכתב' דאל"כ יק' הרי לרב אשי על בעל החמור להביא ראי' א"וו בס"ד לא חקרנו על סבר' רב אשי והיינו מדמין אמנם לפום קושטא דמלתא אין כאן דמיון וכמ"ש וא"כ למסקנא לרב אשי מתני' לא מיירי כלל לענין קידושין ומ' להו דה"ה לשמואל ומיושב קו' רש"א: