ליקוטי חבר בן חיים י יז

יש לתובע פלגא וא"כ הו"ל לתובע דררא דממונא ואמנ' א"כ דיו אם נאמר דלסומכוס חולקין החלק השני דברי דידי' לגבי האי חלק הוה כשמא דנרבע לגבי כולו ואי אמרי' דלסומכוס זכה בכולו א"כ צ"ל דברו דתובע בפ"ע חשוב למגבי לי' פלגא וכן השמא של הנתבע וא"כ שפי' זכה בכולו אמנם א"כ מאן לימא לן דרבנן פליגי אדסומכוס בתרתי דשמא ובברי דלמא בברי מודו וחולקין מיהת אלא ש"מ דלא אמרי' כלל ברי עדיף

ד"ה והלה אומר אינו יודע מפשיטות דברי' דמ' לה דבמתני' הוה א"י אם פרעתיך מ' דס"ל כד' הרמב"ן בנ"י דאין השומר מתחייב כ"א משעת אונסין וביישוב ד' הרמב' שהק' הלח"מ ע' בס' קצוה"ח יישוב הגון ודפח"ח

משכחת לה רישא בב' וסיפא בג' ולרב"ח וכו' מכאן נ' לי להוכיח כד' החולקי' שהביא בב"י בשם בעל התרומות בחו"מ סי' ע"ה דדווקא בגוונא דרבא אמרי' משאיל"מ ולא בע"א דאי גם בע"א אמרי' אמאי אצטריך הש"ס לדחוקי ולאוקמא מתני' בב' וג' ולרב"ח בג' וד' לאוקמא בע"א ומתיישב הכל שפיר ולא ראיתי מי שנתעורר בזה אלא דמ"מ ק' מ"ש דבמודה במקצת ועל השאר אומר אינו יודע מע"א נ' לי לחלק דבשלמ' במודה במקצת כיון דאיכא למימר משתמוטי קמשתמיט א"כ הוה מחויב שבועה ומשאיל"מ משא"כ בע"א והוא כופר ואומר על הכל אינו יודע כיון דקיי"ל חזקה אין אדם מעיז פניו בפני בע"ח א"כ למה לא נאמין לו שאינו יודע ומס' אינו חייב לשלם וע"א הרי אינו נאמן להוציא ממון וכ"ת מ"ש מנסכא דר"א התם כיון דהוה חשיד אממינא שפיר הוא דמשלם מתוך שא"י לשבע

ועד"ז נ' לי' לפרש ד' הריף בהג"א בכתובות שכ' דבע"א ישבע ותמה עליו המ' הא א"י לשבע ומשלם ולמ"ש א"ש דד' הריף ג"כ דסגי בנשבע שא"י ותו לא מידי ומטעמא מדלא מוקי הש"ס מתני' בע"א ואמנם במודה במקצת כיון דבהודאתו לחוד נתחייב שבועה על השאר תו לא משגחי' במה שטוען על השאר והוה מחייב שבועה וא"י לשבע משא"כ בע"א סגי שפיר אם נשבע שאינו יודע

כתובות י"ב כ' רש"י בחזקת שנבעלה כוונתו דל"ת דכי היכי דאמרי' לר"ג אית לה חזקת בתולה ה"נ לר"י אית לה חזקת בעולה דהא ליתא כ"א לר' יושע אמרי' דנבעלה קודם שנתארסה

דאיכא מגו כבר נתעורר הבי"ש דהרמב' והטור הביאו תי' זה ג"כ משום דס"ל דבמו"ע אני תחתיך דאין כאן מיגו בחזקה לחוד לא מפקי' ממונא וק' דכה"ג הו"ל לרמב' וטור לפ' ובס' ש"ת ח"א הק' עליו דא"כ למה באינו יודע אם פרעתיך חייב דמאי מיגו יש כאן ואמנם כבר הק' ג"כ הפ"י הובא בש"ת שם דלאיזה ענין תי' הש"ס האי תי' כלל כיון דכ' התוס' דלר"י צריך לתי' הב' דלדידי' במו"ע אין כאן מיגו ונ' לי' לתרץ דהנה התוס' כ' בסוגי' דמממון דמתני' מיירי ע"כ כשהי' פנאי שתואנס אחר הנישואין דשייך לומר כאן נמצא וכאן הי' לא זולת והביא הבי"ש ד' תוס' אלו לפסק הל' וצ"ע למה לא ביארו כן הרמב' וש"פ ולזה נ' דאדרבה משו"ה מתרץ הש"ס האי תי' דבמתני' איכא ג"כ מיגו וא"צ לחזקה לחוד ואף דל"ש כאן נמצא וכאן הי' מטעם מיגו נאמנת והיינו שהביאו הרמב' והטור תי' הש"ס דלא נצטרך לאוקמי כד' תוס' וכ"ת א"כ לר"י קשיא אטו ר"י צ"ל כ"נ כ"ה הרי ר''י מצי סבר כרבה או כרב אשי לקמן בסוגיי' דמומין ואמנם להל' דקיי"ל כ"נ וכ"ה ע"כ צריך כאן לתי' ראשון ומתיישב הכל שפיר בע"ה

בענין גר קטן כתובות י"א ב"ק קי"ח וסנהדרין ס"ח סיומא לשיעורי החורף תרי"ד ער"ח שבט

כתובות כ' רש"י אם אין לו אב כוונתו דוודאי ר"ה ס"ל הך סברא דאמרי' לקמן ניחא לי' במאי דעביד אבוהין דאל"כ אטו ר"ה מתני' אתא לאשמועי' וא"כ השתא היכא דשייך לומר בהפקירא ניחא לי' אמרי' ניחא לי' במאי דעבד אבוהון היכא דל"ש זה כגון שלא נתגייר אבוהון לא כ"ש דניחא להו א"מ מיירי באין לי אב והן די רש"י

ובענין מ"ש רש"י ואמו הביאתו ע' ביו"ד רס"ח שכ' דד' רש"י כב"ה בטור שם דאם מעצמו בא להתגייר אין מקבלין אותו ולי נ' דלרבותא כ' רש"י אפי' הביאתו אמו צריך דעת ב"ד דדווקא לגבי אביו אמרי' ניחא לי' במאי דעביד ולא באמו

וכ' רש"י בלא מילה וכו' נ' כוונתו דלכאור' הי' אפשר לומר דגר דנקט ר"ה ל"ד כ"א גיורת ר"ל וטעמא דבגר דצריך מילה ג"כ וודאי בהפיקרא ניחא לי' אמנם הא לא היא דהא מילה מקמי טבילה הוא ונהי דמלו אותו שלא כדין משום דבהפקירא בלא האי צער ניחא ליה אטו משו"ה לא עלתה לו טבילה כיון דבשעת טבילה עכ"פ זכות הוא לו והיינו דלא נקט ר"ה כ"א טבילה וז"ש רש"י דכל גר צריך ברישא מילה והדר טבילה

ועד"ז יש ליישב דקדוק עצום בגמ' לקמן דאמרי' שנתגיירו בניו ובנותיו וכו' וק' בניו מאן דכר