ליקוטי חבר בן חיים י קעח

הרי ידע המקדש דאם יהא בה מום בתר הכי כי יהי' ס' בדבר מתי נולד ועליו הי' לברר ש"מ דמחית נפשי' לספיקא אם לא שבאמת בירר ע"י עדים אמרי' דאעדי' קסמיך דהיינו שימצא עדים לברר. ועד"ז יש ליישב הבל"ז שסמכו' תוס' הא והא דפליגי במעוברת ולא הק' כן אסוגי' הש"ס דהיינו יכולין לפ' דה"ק רבא דפליג ר' יושע במומין וס"ל היכא דיוכל לברר ולא בירר לא הפסיד דווקא לגבי ממון משא"כ באי' מודה אך אימת היכא דהי' יכול לברר וא"כ ל"ק ממעוברת דהתם ל''ש כן משא"כ למ"ש תוס' בזה דבכ"ג אזיל ר' יושע בתר חזקה היכא דאין כאן ממין א"כ ק'

רישא כ"נ ע' רש"י כוונתו דמל' זה מבואר דרבא כר"ג בעי לאוקמא דאלו לר' יושע רישא לק"מ אלא וודאי כר"ג דהל' כוותי'

והנה לשטת הרא"ש הי' אפשר לתרץ קושי' התוס' בפשיטות דמיירי במשארסתני בנערה שאין לה אב דגם מן האירוסין אמרי' כ"נ כ"ה והי' מיושב קו' הבי"ש דהרי להרא"ש אכתי נ"מ בין רבא לרב אשי במשארסתני התם ביתומה אלא דאכתי מקשה הבי"ש שפיר דנ"מ בשל האב

אמנם מד' רש"י מבואר תי' אחר לקו' וזה בנבאר תחלה ענין כאן נמצא לד' רש"י הענין הוא כך כיון שברשותך נולד הס' הי' עליך לבררו מיד בשעה שנולד ומדלא ביררת הרי אתה כעושה ס' בידים ומעת' היינו דווקא באופן שיוכל ודרך לברר משא"כ במשאירסתני שהוא מום שאין דרכו להתברר עד ברשו' הבעל א"כ לא אתרע מעולם רשות האב וזה שכתב רש"י התם לא הורעה חזקת אביה בכך ומעתה מיישב ג"כ קו' הבי"ש דהרי נ"מ בין רבא לרב אשי במומין שאין להם בדיקה אדרבה במומין כאלו ל"ש כ"נ כ"ה לגבי רשות האב כלל ואביי מעיקרא אמומין שיש להם בדיקה הוא דקש' לי' מדלא הק' לו ממשארסתני ובזה מיושב קו' הר"ן למה לי' לרבא למימר סיפא כ"נ הרי מסיפא לא קשה מידי אמנם משום דלמסקנא מסקי' בסיפא לחזקה דא"א שותה וכו' וקש' קו' הבי"ש מומין שאין להם בדיקה מא"ל לזה אמר רבא דבמומין כה"ג אדרבא אמרי' ארשות הבעל כ"נ כ"ה וכמ"ש

ועד"ז סובבת כל שטת רש"י בסוגי' זו דכ"נ כ"ה לא הוה כ"א ריעותא בעלמא והריעות' משום דהאב הי' לו לברר ולזה כ' בסיף הסוגי' דחזקה אא"ש מסלק הכ"נ ר"ל דבשלמ' בלא חזקה זו אמרי' לא בירר משא"כ כיון דחזקה בירר א"כ אין כאן ריעותא דכ"נ כ"ה דהרי בירר וסילק רש"י בדבר זה בסוף הסוגי' קושי' התוס' הרי איכא גם הכא תרתי לא היא כיון דאמרי' בדקה אין כאן ריעותא כלל אמנם הציע רש"י הצעה א' לזו דכ"נ היינו ברשות מי שנמצא וא"כ כיון דבאמת האשה משעת אירוסין קנין גמור של בעל א"כ ל"ש למימר דהאי כ"נ כ"ה דינא הוא דהרי גם לאידך גיסא איכא למימר דברשו' הבעל נמצא אלא דמ"מ כיון דעדן גם לאב רשות בה הי' לו לברר הס' ונמצא דהריעותא אצלו וצריכין אנו לומר לד' רש"י ב' דברים הא' שלא כד' הרי"ף דאבית דייני' דלא כן כ"א ארשות והשני' לאפוקי מד' הרמ"ה וזה שכפל רש"י למימר משנתארס' בבית אביה וכ' שהכל הלך אחר אותה שעה למימר דאי ידעו בבירור כי בשעת אירוסין לא הי' בה מום היינו מחזיקי' אותה לקנין של בעל וא"כ ע"כ כ"נ לא הוה אלא ריעותא וכלפי דמ' מקושי' הש"ס ותי' דלא מקרי נכנסה לרשות הבעל כ"א בנישואין דמ' כשטת הרמ"ה דבוגרת לא מקריא נכנסה דמתני' קדייק דמ' דווקא לחופה והיינו שתי' הכוס ומ"מ זה תוכן שטת רש"י ואמנם תוס' נחלקו עליו בזה וס"ל דר"נ הויא כעין חזקה ולזה כוונו בד"ה חדא שהוסיפו שנולד ס' ברשותו כוונתם דל"ת כמ"ש רש"י דכ"נ לא הויא חזקה דהרי לשמואל לקמן היינו ג"כ סברא דרבא ולשמואל אפי' ממון מוציאי' בסברא זו כמ"ש תוס' לקמן וא"כ אס"ד כד' רש"י נהי דלא מוציאין ממון בחזקה רעועה מ"מ אמאי מוציאי' מהמוחזק ממון א''וו לאפוקי מד' רש"י ולזה כוונו ג"כ לקמן ד"ה כל שנולד ע' בד' לאתוי' ראי' דלרבא ע"כ ג"כ מוציאי' ממון דהרי שמואל קאמר ותנא תנא כלה א"כ ע"כ גם בכלה ל"ש להוציא. ואמנם ד' רש"י דדווקא במתני' שהכ"נ גרוע דהרי באמת גם ברשות הבעל נמצא התם אמרי' דלא אהני כ"א להחזי' ואמנם בדשמואל שהוא כ"נ גמור שהרי משך עדף מנה ואפי' להוציא אהני ומה"ט לא קרי לי' שמואל כ"נ כ"א כל שנולד ס' ברשותו ר"ל ברשות ממש וממתני' מיירי ראי' מנ"י אם כ"נ דממתני' מקרי כ"נ כ"ש דשמואל ותוס' ק' להו דתימא דיו לבא מן הדין ולרש"י לא מקרי זה כ"א גילוי מלתא בעלמא ובדברי' אלו מובנים ד' תוס' בנדה גבי חלוק שכ' לחד תי' דלהוציא לא אמרי' כ"נ וד' תמוהין ובמ"ש א"ש דלהאי תי' קאי תוס' שם בשטת רש"י וזה תו"ד דכ"נ דהתם הוה ככ"נ דמתני' דהרי בשאלה מיירי וע"ז כ' דלאו בשאלה לא אמרי' כלל כ"נ כ"א להוציא לא מהני ובענין זה תליא ג"כ פלוגתת רש"י ותוס' לקמן אי ותנא תונא קאי גם ארישא דהנה לרש"י נהי דלרבא לא מיירי לקידושין דהרי להוציא לא אמרי' במתני' כ"נ מ"מ מייתי שפיר