ליקוטי חבר בן חיים י קעו

גם למאי דתנא הכי מ"מ לא בעי למימר כ"א דגם אסיפא קאי וכ"ש ארישא וזה מטעם סברת התוס'

טעמא דמייתי האב ראי' כ"כ במשנתינו דהש"ס בא להורות דלולי ל' צריך דתנא הו"א דרישא וסיפא לענין תפיסה וכולה ר' יושע היא ורישא בארוסה דהבעל תפיס וסיפא בנשואה שהיא מוחזקת והיינו דהאריך הש"ס והיינו ל' מהימן דקתני ע"ש

אמנם אכתי יל"ד ל' הא לא מייתי האב האב תו ל"ל וכן בבעל לקמן ולזה נ' דהש"ס בא ליישב מ"ט לא מוקי מתני' בשמא ושמא דאין זה ענין כלל לפלוגתא דר"ג ור"א לכאורה ואמנם לזה קאמר כיון דמתני' באב מיירי וסתם אב טוען ברי בבתו ואפ"ה קתני עד דמייתי ראי' הא לא מייתי האב דטוען מסתמא ברי ראי' הבעל מהימן ש"מ דאפי' בברי דינא הכי כקו' תוס' דהו"ל למתני או שיאמר ברי וכן לקמן גבי בעל קאמר תו דקתני תנא דווקא אי מייתי הך ראי' דמתני' דהיינו עד שלא נתארסה משא"כ משנתארסה לא מהני א"כ שוב לא מצי' למימר דכר' יושע ומטעם כ"נ כ"ה דא"כ ליסגי אי מייתי ראי' משנתארסה סגי כקו' אביי לקמן והן ד' רש"י בדאביי לקמן אע"כ רישא וסיפא פליגי כלומר דלא תקשו אדאביי מה ענין קו' זו לרבא הרי בלא"ה יק' כן אמתני' לזה כ' רש"י דאביי באמת לא הסביר לו כ"א קו' ר"א ומאי דוחקי' למימר תברא וכו'

הבעל מהימן ע' רש"י כוונתו דל' מהימן לא יטעה אותנו למימר דמתני' בברי וברי דא"כ שוב אין זה ענין לפלוגתיי' דר"ג ואי קשיא אמאי באמת נקט לשנא דמהימן נ' דמכח זה בא לחזק קו' ולמימר דע"כ מתני' בברי דהרי ר"מ אף במומין שבגלוי מיירי והנה לי יהא דר"מ פליג וס"ל דאף במומין שבגלוי יכול הבעל לטעון לא ראיתי מ"מ הא מיהת מודה דברי דאב ברי הוא והיינו דקאמר הרי מתני' מיירי היכא דגם לבעל בדין הי' דלא להמני' והיינו במומין שבגלוי ואפי' כה"ג בעי האב לאתויי ראי' ואי לא"ה קאמר ר"מ בעל מהימן ואמאו. והנה לד' הראשוני' דס"ל מ"מ לרב אשי מיירי בשמא צ"ל דבמומין שבגלוי משכחת בשומא דאי' בה שער אמנם נולדה בלא שער והאב מסופק אם נולד בה השער מקמי אירוסין או בתר הכי ועד"ז יל"פ קו' הש"ס לקמן מודי' חכמי' לר"מ וכו' דס"ד דה"א הא דפליגי אר"מ ואמר' דאין הבעל נאמן היינו בשאר מומין שבגלוי משא"כ במומין שבגלוי כה"ג דמצי הבעל למטען ידעתי דאי' בה שומא בלא שער מילדותה אמנם לע"ע נולד בה שער ולא ידענא אם קודם אירוסין או אחר אירוסין נולדה כגון דא שראוי לבא עמה בלי ידיעת הבעל מודין חכמי' אמנם לרב אשי למ"ש היינו פלוגתיי' במומין שבגלוי א"כ ק' מאי מודי'

כ' רש"י אתאן לר' יושע וכו' בא ליישב דלמא ע"כ קאמר ר"ג התם אלא דאי' לה חזקת בתולה משנולדה משא"כ הכא אא"כ אכתי למה זה בעי לאתויי ראי' דמשנתארסה נולדו לייתי ראי' דנולדה בלא מום והן ד' רש"י ומעתה גם קו' הגמ' כפשוטו ע"ד שכ' לעיל בסיפא הא לא מייתי הבעל הך ראי' דעד שלא נתארסה ה"נ הוה קו' הש"ס הא לא מייתי האב ראי' דמשנתארס' כלומר אפי' מייתי דמשנולדה לא הי' בה מום לא מהני

אתאן לר"ג דאזיל בתר וכו' ע' רש"י רצה להוכיח מזה שטתו לקמן דסוגיין פליג אסוגי' דהאשה שנתארמלה וס"ל דלר"ג בחזקה תניא מלתא ודייק ני' לרש"י הכא מלשנא דש"ס דקאמר האב מהימן וק' אב מאי עבדתי' א"וו דהש"ס בא לרמז על מ"ש דחכמי' דמתני' היינו ר' יודא ולדדהו מיירי אפי' אם כתובתה לאבי' ואעפ"כ גובה אי לא מייתי הבעל ראי' וק' פשיטא א''וו משום דלחכמי' כולא מלתא במומין שבסתר והתם מסתמא האב טוען רק שמא ואעפ"כ מהימן וא"כ ע"כ סוגי' דידן ס"ל דטעמא דר"ג משום חזקה לחוד ומכ"ש דלרב אשי דלא מיירי כ"א בקטנה דצ"ל כן וזה הצעה לפי' רש"י בד' ר"א לקמן

רש"י ד"ה מי ששנה שאין לנו טעם וכו' נ' כוונתו דהא דלא מפ' ר"א כרבא משום דס"ל דהך חזקה אא"ש לא אלימא לר' יושע מיהת ואמנם כ"ז משום דמתני' קתני נכנסה וכו' דמ' חופה ולא בעולה משא"כ אי הוה קתני נשאתו הוה מפרשי' דר"ל נבעלה וחזקה אאבב"ז וודאי חזקה גמורה והיינו דדייק רש"י שאין לנו טעם לחלק בין עודה בבי"א לנכנסה לחופה וכמ"ש

תוס' ד"ה מי ששנה לכאורה לד' הג"א ל"ק דכיון דחכמי' לא פליגי כ"א בנכנסה לרשות הבעל אף אנו נאמר דל"פ אלא לר"ג דחזקת ממון לא אלים אבל לר' יושע דחזקת ממון אלים אף רבנן מודו דלא מפקי' בהך חזקה דראה ומעתה ע"כ הוזקק תנא דמתני' למנקט לר"ג נכנסה ולר' יושע עודה בבי"א כי היכי דתק' לן ותדע דרבנן ל"פ כ"א בנכנסה וכר"ג משא"כ אי הוה נקט נכנסה לר' יושע ועודה לר"ג היינו טועי' בחדא מתרתי או דרבנן אף בעודה פליגו או דאף לר' יושע פליגי. השתא דאתי' להכי גם לשטת התוס' איכא לתרוצי דעכ"פ טפי מסתבר דנימא מלתיי' דרבנן בנכנסה מבעודה ואי הוה נקט תנא עודה לר"ג הוה