ליקוטי חבר בן חיים י קעה

דלאו בגלוי ממש קאמר אמנם לד' התוס' דבגלוי ממש ק' וצ"ל לד' התוס' דרבנן תרתי קאמרי הא דמחלקת בין אב לבעל היינו בסתר שם שייך לחלק משא"כ היכא דנראה ואינו נראה בכ"ג על הבעל להביא ראי' ואמנם בגלוי ממש אין הבעל יכול לטעון כלל וא"כ מוכח שפיר דקאי חכמי' בין ארישא בין אסיפא והנה מבוארת שטת התוס' מדאמרי רבנן בד"א וכו' מוכח דגם ארישא קאי וא"כ ק' מהתנה ש"מ דאדרבה משום דאותן ראה א"כ ע"כ במומין שבגלוי מיירי ור"מ במרחץ פליג ואמנם ד' הג"א דוודאי לא קאי רבנן כ"א אסיפא משום קו תוס' וא"כ א"א לפ' האי בד"א ע"ד שפי' תוס' אלא לאו ש"מ דמתני' לא מיירי מבגלוי ממש וא"כ סיגי' דלעיל כר"מ. וכ"ח הרי עכ"פ מ"מ ק' גם בסיפא לרב כמו שהק' תוס' לא היא בסיפא טעמא אחרינא איכא דהנה באמת איכא חזקה אא"ב ב"ז אלא דבחזקה זו לחוד אין מוציאין ממון ואמנם במומין שהם מפורסמי' אמרי' חזקה שמע בהאי חזקה אאבב"ז ושפיר אי' לה כתיבה ובדברינו מיושב קו' אחרת הרי אמרי' חזקה א"א מתפייס במומין אמנם לא אמרי' כן כ"א נגד חזקה אא"ש בכוס משא"כ נגד חזקה א"א עושה ב"ז לא אמרי' כן ואף דעדן לא בעל מ"מ סתם חופה לבעילה קיימא וזה אלם מהך חזקה דא"א מפייס ש במומין

אמנם מד' הרמב"ם למדנו תי' אחר על קו' אלו שכ"כ כי מומין אלו מפורסמי' וחזקה שמע כוונתו דבשלמא מומין הצריכין בדיקה איכא אנשי דלא בדקי משא"כ מומין המפורסמי' ומדברי' אלו מובן כ"כ דס"ל כהג"א דנראין ואין נראין בכלל בגלוי דאי ס"ד בגלוי ממש קאמר נימא חזקה ראה כיון דהרמב' בכנסה מיירי א"וו אנראין ואין נראין דמ"מ מפורסמין הן ומיושב ג"כ מדוע לא כ' לענין כתובה דנראין ואין נראין לא אמרי' ראה ונתפייס דאדרב' לרבנן התם הוא דפליגי אר"מ וכן מה"ט לא הביא דיני' אלו לענין קידושין דס"ל דלענין כתובה אתמר ומטעם שאמרנו דאהני הך חזקה לגבי חזקה אאבב"ז ולא לענין קידושין

ואמנם לד' התוס' א"ש טפי דמה"ט מפקי' ממונא בחזקה זו דאמרי' אדרבה כיון דכל המקדש אי ימצא מום טוען מקח טעות ולמה הי' לזה להתנות א''וו ראה והתנה דלא נימא מדהא מחיל מומין אחרי' ג"כ מחיל לזה התנה וא"כ אדרבא מוכח התנאי גרע ואמנם לפי"ז ל"מ בקידושין דהתנה בהדי' וודאי אלים הך סברא אמנם בכנסה סתם ס"ד מדלא התנה אי' לה שוב כתובה כמו באחרת שכנסה סתם והיו לה מומין לזה כ' תוס' דל"ת לפי תי' זה דרבנן רק ארישא קאי כ"א בין ארישא בין אסיפא

ובדברינו מבוארין ד' רש"י ד"ה בד"א שהבעל יכול לטעון כוונתו דל"ת כד' התוס' וא"כ האי נד"א לא קאי אבעל יכול לטעון כ"א אאב מייתי ראי' לזה כ' רש"י דחדא קתני וכד' הג"א

ואמנם כ' עוד דידע ונתפייס לומר דאי האי אין יכול לטעון הי' קאי ארישא דר"ל בלא עדי' הוה א"ש טפי דאמרי' וודאי ראה וכ"ת א"א מתפייס אדרבא מהכא נידוק דברשותו נולדו כמ"ש הרמב"ן לפנינו אמנם האי אין יכול לטעון היינו אפי' בעדי' דהרי אסיפא לחוד קאי לד' רש"י כמ"ש א"כ צ"ל דכה"ג ע"כ אמרי' ידע ונתפייס ומטעם שכ'

תוס' ד"ה בד"א כוונתם דלכאורה מצי' לומר דגם ר"מ אי' לי' ראה אלא בהא פליגי לר"מ עדי' מיהת מהני אבל בלא עדי' דאין כאן חזקה אין אדם מתפייס במומין וכמ"ש מודה ולרבנן אף עדי' לא מהני וא"כ הש"ס לעיל שפיר קאמר סתמא אא"כ כיון דעכ"פ לר"מ יש שייכי' לומר דלא ראה מנ"ל להש"ס גופא דבהא פליגו דלמא לר"מ אין זה חזקה כלל וא"כ הך ברייתא כר"מ א"וו פשיטא להש"ס דבגלוי אין כאן פלוגתא כלל ומיושב בזה ג"כ קו' רש"א דלמא בהחנה הוא דפליגי דהיא היא אי עכ"פ ר"מ ס"ל דלא אמרי' ע"כ ראה וק' תו מנ"ל להש"ס למפרך

ואמנם דלא תימא כד' הג"א דלעיל אדרבא כר"מ מתוקמא הק' תוס' א"כ משכחת לה סמפון בעבדא כה"ג לר"מ ואמנם לד' הג"א אפשר דמשו"ה קאמר הש"ס שם אי דגוואי למלאכה קבעי שבסתר וכו' ר"ל דאין עבד דומה לאשה עבד למלאכה קבעי ומום הנראה ואינו נראה לא אכפת לי'

ועתה נפ' ד' התוס' על הסדר דלולי דהוה ק' לרב אפי' אי חכמי' אסיפא לחוד קיימי היו מודים דחכמי' אסיפא לחוד אמנם כיון דע"כ צריכין אנו ליישב לרב א"כ שוב שפיר אמרי' דחכמי' גם ארישא קיימי אמנם לתי' הוה א"ש טפי ארישא מאסיפא כמ"ש למעלה דעיקר סברתם מדהתנה ש"מ ידע בה מום וא"כ מדלא התנה בנשואין נידוק אפכא אמנם באמת לא ס"ל הכי דאמרי' אתנאי' סמיך ומייתי התוס' ראי' לדברי' דהאי אינו יכול לטעון מיותר אלא ש"מ דאי לא תנא הכי סד"א דלא קאי כ"א ארישא קמ"ל דאין יכול לטעון דהיינו אפי' בעדי' אינו נאמן וא"כ ע"כ אסיפא קאי מ"מ חזי' דיותר מסתבר דקאי ארישא מאסיפא וא"כ