ליקוטי חבר בן חיים י קעד

כדי לכלול ג"כ בוגרת וע' לפנינו אליבא דרבא ור"א בס"ד

ואמנם במ"ש רש"י מזה שממאן לקחתה י"ל עוד דרך אחר דדווקא אם לא יחפוץ לקחתה אזי על האב להביא ראי' משא"כ אם יחפוץ לקחתה ומ"מ טוען כי קדושי' הראשונים בטלי' ובעי למכתב לה כתובה חדשה אנן אמרי' חזקה א"א מפיס במומין ומדתפייס ברשותו נולדו ודייק לי' לרש"י הכי מל' יתירא דקתני תנא ונסתחפה שדהו דבלא"ה ג"כ מקודשת כיון דבשעת קידושי' לא הי' בה מומין הללו אלא לאו לאורויי הא גופא דאם נולדו המומין ברשותו אין דרך להקפיד על מומין. אמנם אפשר דתנא בא לאלפוי לן מלתא אוחרא דבלא"ה י"לד למה לא תני כדקתני סיפא עד שלא נתארסה לא הי' בה אלא לאו דאשמועי' דאם המומין הם כמו צרעת וכיוצא שהדרך אם גם ירפא בילדותם הדרי ואתי כמובא בפוסקים כה"ג לא מהני אם נולדו משנתארסי כ"א בעי' דליהוי מומין דשייך למימר בהו ונסתחפה שדהו דהיינו מזלו גרם ולהכי נקט למלתי' בנתארסה לסיים בה ונסתחפה ומכ"ש דא"ש מ''ש לגי' נולדו בה מומין

ואמנם בענין דנקט משנתארסה י"ל עוד דאי נקט משלא נתארסה לא היו בה סד"א דבעידי לא ראינו ג"כ סגי דהיינו במומין שבגלוי ולר"מ לכשירה ליתא מדלית לי' בגלוי ראה ונתפייס להכי נקט דבעי' עדים אימת נולדו

נכנסה וכו' כ"כ דלרב אשי א"ש אמנם לרבא יק' והי' נ' דמכאן יצא לרבינו ירוחם דבהגיע זמן ולא נשאו סגי ולאו דבעי למימר דבהגיע זמן בעי לאותויי עדים עד שלא נתארסה כ"א במשנתארסה סגי דאכתי אין כאן חזקה אא"ש ותנא דידן בא רק לכלול גם הא מלתא אמנם אפשר לומר דאי נקט ניסת ס"ד דטעמא משום אין אדם עושה בעילתו ב"ז וכ"ת מאי אהני א"כ אי מייתי ראי' לא היא בהך חזקה לחוד לא מפקי' ממונא אלא דאיכא בהדה חזקת הגוף וכי מייתי ראיה ליתא לחזקת הגוף א"כ שפיר מפטר וכ"הג מיירי מתני' דכנסה סתם תצא שלא בכתובה כגון שהביא עדים דעד שלא נתארסה היו בה מומין אלו להכי נקט נכנס' למימר דבחופה לחוד סגי דגם בחופה אמרי' לענין תרומה חזקה אא"ש וכו' ואמנם לשטת הרמב"ם וודאי א"ש דדייק תנא למימר דווקא בנכנסה הוא דמהני ראי' משא"כ בסוף נישואי' דהיינו ביאה אפי' ראי' לא מהני וכנסה דלעיל בחופה מיירי

כ' רש"י ראי' עדי' וכולה מפ' בגמ' אפשר דלכאורה לרבא סגי אי מברר דלא בדקה וא"צ עדי' כ"א ראי' עד שלא נתארסה אלא א"כ אין פי' ראי' לרבא כמו לר"א ורב אשי וכל כי האי הו"ל לש"ס לפרושי. וז"ש רש"י עדי' דהרי כולה מפ' בגמ' ר"ל לחד סתמא כי אידך

אמנם נ' כוונת רש"י דלכאורה מ"פ אביי לקמן ארבא למה בעי ראי' עד שלא נתארסה דלמא האי ראי' לאו היינו עדי' וא"כ ל"ש למימר גביי' כ"נ כ"ה כיון דלא אתברר וה"ק תנא אם עד שלא נתארסה בראי' סגי ואמנם בעדי' באמת סגי במשנתארסה אלא ע"כ פשיטא לי' לאביי דעדי' בעי' עכ"פ והיינו דאצטריך לפרושי כולה בגמ'. ואמנם הא דפשיטא לי' נ' דדומיא דרישא דוודאי ראי' היינו עדי' אמנם ה"ד אם רישא להוציא מיירי משא"כ אי רישא לקידושי' דהיינו להחזיק ק' תו דלמא ברישא ג"כ לאו היינו עדים ומ' מזה דלרבא באמת הקידושין קיימי' ויש כאן סיוע לד' הרמב' דלא מייתי משנתינו כ"א לענין כתובה

וחכ"א י"לד אמאי לא תניא להני חכמי' לעיל במתני' גבי המקדש את האשה ובשלמא לשמואל ל"ק דמוקי להך דלעיל בכנסה סתם וס"ד דהתם הוא דקאמרי רבנן משא"כ בהתנה לא קמ"ל הכא דל"ש ומ"מ גם לשמואל צ"ל דקאי רק אסיפא דאי גם ארישא א"כ התם ברישא הו"ל למתני אמנם לרב מ"מ ק' וצ"ל דאדרבה מהכא דייק רב דמתני' דלעיל בקדשה ע"ת מיירי והשתא אי תנא לה התם ס"ד דאדרבה בכנסה סתם לחוד מיירי דאי בע"ת מה שייך לחלק בין בגלוי בין בסתר להכי לא קתני לה התם ומעתה בהא פליגי רב ושמואל רב ס"ל דאלו מתני' דהתם בכנסה סתם באמת התם הוה תני לה א"וו מתני' בע"ת ולהכי לא תני לה התם כי היכי דלא נוקי מתני' בכנסה סתם משא"כ שמואל מוקי לה לעולם בכונסה סתם ואדרבה להכי לא תני לה התם משום דאף בקדשה ע"ת דינא הכי. ובדברינו מבוארי' ד' התוס' כי מתחלה תירצו לרב בקדשה ע"ת ולבסוף סיימי וקאי בין ארישא בין אסיפא דלכאורה וודאי מסתבר דלא קאי כ"א אסיפא דאי קאי גם ארישא יק' בהתנה מאי שייך לחלק אמנם כיון דלרב גם סיפא מיירי בקדשה ע"ת א"כ אכתי קשיא ומדתרצי' אליבא דרב א"כ גם לדידן שפיר מצי תו קאי בין ארישא בין אסיפא

בד"א במומין וכו' ק' לאו רישא סיפא ולא סיפא רישא דברישא מ' דבסתר תליא מלתא ומסיפא מ' דבגלוי תליא מלתא ואמנם לד' הג"א דהאי בגלוי ל"ד כ"א נראה ואינו נראה ל"ק דתנא רישא לגלוי סיפא דלאו