ליקוטי חבר בן חיים י קעג

כ' דין משנתינו גם לענין קידושין אמנם אכתי לר"א ק' ל' האב דנקט ונרא' דלכאורה בלא"ה י"לד כי היכי דעביד הש"ס צריכותא בפ"ב א"כ הכא מאי אשמועינן תו' ונ' דטובא אשמועי' דלכאורה איכא למימר ע"כ קאמר ר' יושע אלא דחזקת הגוף לא אלים מחזקת ממון וברי דידה לא מעלה ולא מוריד אמנם אכתי הדבר שקיל וכ"נ ד' התוס' לפנינו ד"ה כלה בבי"א ולקידושין ע"ש אמנם א"כ בס' השקול ע"א שאינו נוגע בדבר נאמן ואם ע"א נאמן אף קרוב נאמן וא"כ גם האב היכא דבגרה בתו יהא נאמן ולזה קאמר תנא דידן דאין עדותו של אב כלום וא"ש קו' תוס' דלנקוט רבות' טפי דאיידי דבעי למתני האב אינו נאמן נקט למלתי' בארוסה דבנשואה אב מאי עבדתי' והן ד' רבא עלי' דר"א מדקאמרת רישא ר' יושע וע"כ מוקמת למתני' דעודה לאו דווקא כ"א ארוסה קאמר ומ"מ ס"ל דלא מהני עדותו של אב ומ"ט ע"כ ס"ל דלאו דחזקת הגוף לא אלים מחזקת ממון כ"א אדרבא חזקת ממון אלים מחזקת הגוף וא"כ לא עדיפא חזקת הגוף לר"י משאר חזקות והא ליתא

צריך להביא יילד ל' צריך הו"ל למימר על האב להביא ראי' והי' לדקדק מכאן דמתני לענין כסף קידושין ולהכי קאמר צריך למימר דאי לא מייתי ראיה אתי בעל ומפיק והוה מיושב קו' הרמב"ן מנ"ל לרנב"י דמיירי מתני' לענין קידושין ולשון צריך קדייק אלא דהבי"ש הוכיח דאי מהדר כסף קידושין ע"כ הקידושי' בטלין והקשו עליו הרי שוויי' נפשי' חד"א ונ' להכריע דוודאי אם קבלה בעצמה הקידושין באמת אין הקידושין בטלין אמנם תנא דידן מיירי שאבי' קיבל הקידושין וא"כ נהי דהיא אומר' דמשנתארסה נולד בה המום מ"מ בגוף הקידושין בל ידעה מה ול"ש שווי' נפשה ומ"מ מיושב שוב דנקט תנא ועודה בבית אביה למימר דמיירי בקטנה או נערה שקיבל בה אביה קידושי' ולמימרא דאפי' הקידושי' בטלין ומעתה מיושב שוב קו' תוס' דלמה לא נקט תנא רבותא טפי משום דבעי' לאשמועי' דיני' אף לענין קידושי' דהיינו להחזיק ומיושב שוב קושי' תוס' ד"ה כלה בבי"א מנ"ל לרנב"י דר' יושע אפי' להחזיק קאמר דאל"כ למה לא נקט נכנסה לרשות הבעל

ואמנם ד' רש"י דמתני' לענין כתובה וצ"ל דל' צריך למימר דאפי' תפס מפקי' מני' ומיושב לשון הש"ס לקמן דל"פ בפשיטות מ"ש סיפא דס"ד רישא בארוסה דאין דרך להתפיס לה צררי וא"כ בא האב להוציא וצריך להביא ראי' וסיפא בנשוא' דדרך להתפיס צררי כה"ג מודה ר' יושע אמנם מל' צריך מוכח דאפי תפיס מפקי' מני' והיינו דקאמר אי לא מייתי ראי' האב מהימן אלא דאכתי איכא למימר בתפס ספיקא מיהא הוה ולהכי האב אפי' תפס בעי לאתוי ראיה ואלא"ה ספיקא ואמנם סיפא דמיירי בתפס גם הבעל אי לא מייתי ראיה ס' הוה דחזקה דהשתא שקולה מול חזקת מרא קמא לר' יושע לזה קאמר הרי בסיפא קאמר הבעל צריך להביא ראי' והרי בסיפא למ"ש אי מוחזק הבעל באמת א"צ ראי'. ואמנם רבא ק' לי' כי הא על דר"א למה לא אוקמא כר' יושע וכמ"ש רישא בל א תפס וסיפא בתפס אלא לאו ש"מ דס"ל לר"א דאפילו בתפס ס"ל לר' יושע דחזקת מרא קמא אלים ולא מהני חזקת הגוף לסייע חזקה דהשתא וא"כ לית לי' לר' יושע חזקת הגוף כלל וע"ז קאמר ל"ת הכי וא"כ שפיר מצי קאי מתני' לד' רבא כולא כר' יושע ומדשני רבא בתר הכי בגוונא אחריתי ש"מ משום דבעי לאוקמא מתני כר"ג דהל' כוותי' וז"ש רש"י רבא מהדר וכו' כלומר דאלו כר' יושע כבר א"ש לד' רבא קמייתא

אכן מ"ש רש"י אם בא לתבוע נ' ג"כ שכוון לזה דבלא ראיה אפי' תביעה אין לו. אמנם מ''ש רש"י מן האירוסין וכו' עדן מיותר ונ' כי רש"י בא עורר אותנו על דבר נחמד דהנה לרב אשי דטעמא דמתני' משום מנה לאבא א"כ לכאורה לר' יודא דס"ל דאם גרשה הבעל בנערותה בפעם ראשונה אפי' בנישואין הכתובה של אב ומעתה כיון דמתני' ע"כ בנערה דבבוגרת לא הוה מנה לאבא וא"כ ר"י פליג וק' דהרי חכמים דר"מ היינו ר' יודא מ' דלא פליגי כ"א לענין מומין שבסתר לא זולת א"וו דע"כ הדר רב אשי מדרבא דלא ס"ל הך סברא כ"נ כ"ה ומפיק כ"נ ויהיב תחת זה מנה לאבא אמנם הא מודה רב אשי דהך חזקה אא"ש אלימתא וא"כ גם ר' יודא מודה בנשאת דאף דמנה לאבא היא מ"מ איכא חזקה אא"ש בהדי חזקת הגוף ועל הבעל להביא ראי' וז"ש רש"י דווקא לענין כתוב' מן האירוסין ומזה שממאן לקחתה ועדן לא לקחה אבל אם נשאה אפי' לר' יודא מ"מ כבר לקחה ובעי' לאתויי ראי' ובזה יובנו ג"כ ד' רש"י ד"ה נכנסה שכ' ניסת ובא להוציאה וכו' כוונתו דלרב אשי טפי הו"ל למימר יצאה מרשות האב דהרי גם בבוגרת דינא הכי לרב אשי לזה כ' רש"י דאי נקט תנא יצאה מרשות האב סד"א דאם נשאת בנערותה באמת לר' יודא מיהת על האב להביא ראי' קמ"ל דאם נכנסה לרשות הבעל ע"י נישואין אף כי לענין כתובה לא יצאה עדן מרשות האב מ"מ על הבעל להביא ראיה ומ"מ לא קתני בהדיא ניסת