ליקוטי חבר בן חיים י קעב

ומ"מ ר"א דמוקי מתני' בתרי תנאי שפיר מצי' למימר דטעמא דידי' דס"ל דמתני' לענין קידושין מתניא ולית' לתי' דרב אשי ולתי' דרבא יבואר לפנינו מ"ט לית לי' וממילא ל"ק קו' תוס' אמאי לא נקט תנא רבותא טפי ברישא וסיפא לר"א לא היא אדרבא אילו נקט ברישא כנסה אנא אמינא לענין כתובה דס' ממונא לקולא לא אזיל ר' יושע בתר חזקת הגוף משא"כ לענין קידושין דס' איסורא לחומרא מודה לר"ג קמ"ל ואי נקט בסיפ' עודה בבית אביה ס"ד התם לענין קידושין דס' איסור לחומרא הוא דקאמר ר"ג משא"כ בכנסה דס' ממונא לקולא מודה קמ"ל ואמנם עכ"פ באמת טעמא מיהת בעי אמאי באמת לר' יושע ספק איסורא לקולא וצ"ל דמוקי חזקת פנויה בהדי חזקת הגוף והרי מום לפני' וא"כ אפי' ס' לא מחשיב ומעתה ביארו ד' רבא שהשיב לד' ר"א מדלא קשיא לך דלשמועי' ברישא רבותא טפי ש"מ דס"ל אפי' לענין אי' קאמר ר' יושע וע"כ דאי' לך דלר' יושע כולהי חזקי' שקילי כחזקת הגוף וע"ז קאמר רבא דלא היא דדווקא חזקת ממון לא זולת והביא ראי' מנגע אמנם לפי ראי' צ"ל דבנזקק לטומאה איירי כמ"ש תוס' ויק' תו קו' רש"א א"כ יפלגו ר"י ור"ג מהיפוך להיפוך אלא שהר"ש בנגעים שם תי' דלרבא טעמא דר"ג משום ברי ושמא והיינו דמסיק רבא דלד' ע"כ טעמא דר"ג משום ברי ושמא ומתני' בשמא ושמא והתם אזלי' לר"ג בתר כ"נ כ"ה ואמנם ר"א ס"ל דבחזקה לחוד פליגי וקשה לי א"כ מ"ט דר"ג בנגע אע"כ בלא נזקק מיירי וטעמא דרבנן כבר כתב הר"ש שם דס"ל דתליא במצוי ומצוי יותר שיהפך השער ע"י הבהרת וא"כ מנגע אין ראיה ושפיר מיירי מתני' לענין קידושין וגם א"א לאוקמי כר"ג בשמא ושמא דלר"א ל"ש ומדברינו מוכח כפי' רש"י לקמן דלרנב"י דמשני כלה בב"א ע"כ לר"א קאי דלדידי' מיירי מתני' לקידושין ג"כ משא"כ לרבא ורב אשי וד' רש"י דאם הקידושין קיימין מס' אפי' מ"מ אין מחזירין

ואמנם כן אכתי יק' לרבא ורב אשי לשנא דהי' בה אמנם אי ס"ל כשמואל דבכנסה דסיפא מלתא באנפי נפשה ול"ד כנסה ה"ה קדשה א"כ קאי מתני' דהכא אסיפא דהתם ואשמעי' דכנסה ל"ד משא"כ לרב היינו צריכין לומר כר"א אא"כ קשה הל' אהל' דקיי"ל כרב וקיי"ל כרבי' ורב אשי וצ"ל דלעיל מיירי מתניתן היכא דהיכר שהיו בה מומין אלו בעת הקידושין ומס' לא קמיירי ותנא דידן ביאר בס' מה דינה

ועודה ק' דל' יתירא הוא דהו"ל למימר היו בה מומי בבית אביה ואלא מיהו לרב אשי ל"ק דקמ"ל דעודה ר"ל שהיא עדן כמנערותה בבית אביה דהיינו בבוגרת אלא לרבא ולמ"ש הרמ"ה וכן לר"א אליבא דכ"ע ק' ונראה דגם לרבא ל"ק דאשמועי' דווקא אם עודה לאפוקי אם נשאת אף שהבעל הביא עדים דמשנתארסה היו בה מומין אלי לא מהני וכ"ת הא מסיפ' ידעי' סד"א דסיפא בבעל דאלים חזקה דא"א שותה כמ"ש הרמב"ם למסקנא קמ"ל דאפי' בחופה אמרי' הך חזקה וכ"ת א"כ אמאי לא אק' אביי מרישא לא היא דדלמא רבא בהא כרב אשי ס"ל דמתני' בנער' דווקא ואמנם למסקנא ד' רמ"ה דתרוויי' צריכי והיינו טעמא דהרמב"ם ג"כ דס"ל נבעלה עדיפא חזקתה מדאצטריך תרתי כהרמ"ה ס"ל ואמנם להרא"ש דחדא לתערה אין ראי' להרמב"ם וד' הרמ"ה והרמב' קשורי' זה בזה:

אמנם לר"א אכתי ק' אלא דלשטת התוס' לר"א אצטריך ג"כ למימר דדווקא עודה משא"כ אם נשאת איכא חזקה אא"ש ולא מהני עדים והוה מיושב קו' רש"ל דלא בעי ר"א למוקי אליבא דחד תנא דק' לי' א"כ האי ועודה ל"ל בשלמא אי סיפא תנא אחריתי שפיר. א''וו ב' תנאי נינהו. אמנם למ"ש בד' ר"א ג"כ א"ש דנקט ועודה לאשמועי' דמיירי לענין קידושין

אמנם אפשר לומר דאשמועי' אפי' בנערה דהיא בבית אבי' וס"ד דל"ש למימר נסתחפי שדה הבעל וכ"ת הרי עכ"פ מקודשת דהרי לא הי' בה מומין מ"מ ס"ד דכיון דאין כתובה לארוסה אלא בכ' לה מדעתו ואדעתא דליהוי לה מום לא כ' לה א"כ לא בעי' למיהב לה קמ"ל דמ"מ אמרי' נסתחפה שדהו ומזלו גרם ושפי' צריך ליתן לה

והנה למ"ש יק' אהטור דאזיל בשטת הרא"ש דגם לרבא דווקא נערה א"כ מנ"ל תו דנבעלי חמירא מנכנסה לחופה ואמנם בנדקדק לשנא דמתני' דקתני על האב להביא ראי' אב מאי עבדתי' אלא דלרב אשי הטעם דבעי ראי' משום מנה לאבי' א"כ שפיר אצטריך אב אמנם א"ב מהאב ידעי' למעוטי בוגרת ועודה בבי' אביה ל"ל ש"מ למעוטי נכנסה לחופה אתי דס"ד דטעמא כדרבא ולפנינו אי"ה יבואר דגם לרב אשי אי' לי' הא דרבא וכ"ת מסיפא ידעי' סד"א סיפא בנבעל' דווקא ש"מ תו דנבעלה חמירא אא"כ אכתי לרבא בשטת הרמ"ה יק' נהי דעודה אצטריך האב ל"ל ונרא' דמזה דייק להרמב"ם דפ' כרבא מלי"ב דשמואל דמתני' לענין כתובה ולא לענין קידושין ולהכי נקט האב צריך למימר דלא בעי ראי' כ"א לענין מה שנוגע לאב ולא לדידה אמנם להטור למ"ש לא אייתר האב א"כ שפיר