ליקוטי חבר בן חיים י קעא

במ"ש הרמב"ם אפי' קריבה נ' פשוט דלטעמי' דס"ל דשומא בעור הפני' בעי' קמ"ל אפי' קריבה לשער מקרי עור הפנים: בענין התיר החכם וריפא הרופא פ' המדיר

הרכה אצל חכם פי' רש"י אחר הקידושין כוונתו לד' התוס' דדווקא קודם שידע הבעל דהיינו לאחר הקידושין לאפוקי אחר שנתבטלו כבר: והתירה ק' לי' לרש"י התיר לה הו"ל למימר לזה כ' דה"ל להתירה ר"ל אותה מן המומון

ועמד הרש"א ע"ד התוס' כיון דהטעם משום מיאוס אפי' בדידי' והי' כמ"ש הרא"ש דבכ"ד ניחא לה וקשה לפי"ז להש"ס בס"ד לקמן דלא ידע מסברא זאת מאי פריך מאותה הברייתא תקשי לנפשי' וצ"ל דהו"מ למימר וליטעמיך ואמנם לכאורה הי' אפשר לחלק בנתרץ ג"כ קו' הראשונים כיון דמצי מחיל לתנאי אמאי אמרי' גבי ע"מ שאני כהן דאעפ"י שאמרה בלבי הי' להתקדש לא מהני ונ' דבשלמא אם המתנה עצמו מגלי דעת שלא הקפיד וודאי לא גרע ממחילה משא"כ התם בשלמא אם היא היתה מקדשת אותו שפיר משא"כ כיון דהוא מקדש אותה ואיהו לא ידע דבלבה להתקדש לו וע"כ לא גמר בדעתו כלל לקדשה כ"א משטה הי' בה ומשו"ה אינה מקודשת ואפשר דאפי' מחילה לא מהני התם ומעתה ה"נ בע"מ שאין בה מומין אמדי' דעתי' דר"ל עכשיו דאם יש לה עכשיו שוב נמאסת בעיניו משא"כ ע"מ שאין בו מומין כיון דידע דיש בו מומין ע"כ כוונתו הי' שלא יהי' בו בשעת נישואין כי ילך אצל רופא לרפאות קודם וע"כ היא מקודשת וא"צ לטעם דבכ"ד ניחא לה. אלא דמהרש"א מ"מ כ' שפיר דאי אי' להו לתוס' הך סברא א"כ דלמא לעולם בלשון תליא מלתא ואעפ"כ לגבי דידי' מקודשת מטעם שכ' מלא ש"מ לית להו לתוס' הך סברא. ומ"מ אם אינתא לגרסתינו בטור דס"ל בל' תליא מלתא דייק לי' משום דק' לי' אד' תוס' מהש"ס לקמן וא"כ ע"כ נצטרך לחילוק שכ' ושוב מצי' לומר דבל' תליא מלתא

והנה למ"ש תוס' דלאו בלשון תליא מלתא מ"מ א"ש דדווקא אם התיר לה החכם דאין עלי' עונש נדרים משא"כ אם אבי' וארוסה הפירו נדרי' לא מהני משום עונש נדרים דאינהו מיגז גייזי ומ"מ נ"מ בין אי בל' תליא מלתא או לא למ"ש תוס' קטנה מופלאה סמיך לאיש דעונש ליכא ואי בל' תליא מלתא לא מהני הפרה דאב ובעל אבל אי בעונש תליא מלתא מהני

וע' ח"מ ובי"ש בענין הסתירת שו"ע מסי' קמ"ג וד' הבי"ש ק' להולמם דנימא התם ג"כ דלמא לא מציא לקיומי בתנאה וצ"ל דהתם אין לה ברירה משא"כ הכא דנמא יכפה יצרה לעבור על הנדר ותשאל עלי' אח"כ כדי שלא יהא לה עונש ומ"מ הוא דוחק ולי"נ דהנה כ' הפוסקים דעיקר הנדר בחרטה תליא ומשעה שנתחרט אדם על הנדר באמת בטל הנדר אלא דצריך התרת חכם משום דאינו מתיר נדרי עצמו ומעתה הנה וודאי לא חשדי' לה שתלך אצל החכם להתיר אמנם להא חיישי' שפיר שתתחרט על הנדר ואם תתחרט וחרטתה תהוי חרטה גמורה אף דלא אזלא לגבי חכם מ''מ מן התורה מיהת נדרה בטל ובניו ממזרי' ואין זה ענין כלל לתנאי

לד' רבי' ירוחם צריך להוסיף מעט דמיירי שהבעל במ"הי דאלא"ה גט למה לאודועי לי' וצ"ל דמ"ד בעי גט באמת לאו דווקא ואיידי דאמר אידך בלא גט אמר האי בעי גט

אצל חכם אינה מקודשת כתב רש"י חכם אתכם קא מק' כוונתו דרופא אגב גררא נקטא ונרא' דחי לאו דאייתי האי דרופא הו"א דהך ברייתא לאחר שידע הבעל אלא דרופא ע"כ קודם שידע ג"כ מיירי ודומיא דהכא נקט חכם

מ"ט דר"י נראה דלא תקשי לימא הא ר"מ הא ר"י דלכאורה גם ד"י אית לי' א"א רוצה שתתבזה דאל"כ מ"ט לא ידעי בו רבת יחזיר לזה קאמר דע"כ צריך לומר דבידעו טעמי' משום דאין הפרה ואכתי מאי אהניא וצ"ל דס"ל משום פריצות א"כ אף אנו נאמר דלי' לי' קלקולא כלל

ולא הכם פי' רש"י בגבעוני' כתיב דק' לי' התם משום דכל ישראל הי' באותה שבועה דשבועת הנשיאים הי' בעד כל ישראל וא"כ מי הי' יכול להתיר לזה כתב רש"י בגבעוני' כתב כלומר דהתם נאמר ואת פי ה' לא שאלו דהיינו אלעזר הכהן וא"כ אלעזר הי' יכול להתיר סוגיא דמומין פ' המדיר דף ע"ה ריש קייטא תרי"א

היו בה מומין הנה לכאורה מ' דהך מתני' אתי' לפרושי מתני' דלעיל דקתני תרתי בבית חדא משקידשה וחדא בכנסה ועלה קאי מתני' דבקדש' על האב להביא ראי' ובכנסה על הבעל להביא ראיה אא"כ הוה מוכח כד' הבי"ש בשטת הטור דמתני' לענין קידושין ג"כ מיירי אלא דלרב אשי דמוקמי מתני' במנה לאבא בידך לכאורה ליכא למימר הכא דאי על הקידושין אנו דנין מאי מנה לאבא שייך כאן א''וו לרב אשי אכתובה לחוד