ליקוטי חבר בן חיים י קע

בפ"א או לא קפיד וכן א"ש מ"ש הראשונים בענין הקו' מע"מ שאני כהן דהתם ה"ט משום דבעי' דיבור בהדי' לבטל דיבור הא' וכ"ז שלא אמרה כן בהדי' לא ביטלה והר"ן לטעמי' דבקפידא תלי' מלתא שפיר השיב משא"כ לד' ש"ות הרא"ש דבעי' דיבור דווקא וודאי א"ש ומ"ט השמיטוהו. ונ' דגם מ"ש הרא"ש דכשם שיוכל לבטל כך יוכל להוסיף לטעמי' הוא שכ"כ דמה לי האי דיבור מהאי דיבור משא"כ לד' הר"ן בשלמא מחילה א"ש משו' גילוי דעת משא"כ אי מקפיד אלא שבא להוסיף על התנאי מהי"ת. וכן מה שהק' הטו"ז מ"ש מנשבע לחבירו דקיי"ל דדוקא מחילה מצי מחיל לי' משא"כ תוס' זמן ג"כ לק"מ לד' הרא"ש אלו בשלמא הכא שייך לומר אתי דיבור ומבטל דיבור משא"כ בנשבע דהתורה אחשבי' להאי דיבור כמעשה כדאמרי' בעלמא לאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו חוץ מנשבע ומימר ומקלל בשם א"כ לא אתי דיבור ומבטל מעשה ומחילה מטעם אחר טפי מהכא לא נשבע

והי' נ' דגם פלוגתת הרמבם והראב"ד בהני ב' סברות הרמב"ם אית לי סברת הר"ן וא"כ מהי"ת נצטרך עדים על המחילה כיון דלא הוה כ"א גילוי דעת בעלמ' דלא הוה קפידא משא''כ הראב"ד ס"ל הטעם משום אתי דיבור א"כ בעי' דליהוי דיבור בתרא אלים כי דיבור קמא משא"כ אם בדיבור בתרא ליכא עדים לא אתי ומבטל דיבור קמא אא"כ יק' אד' המחבר שפסק כהרמב"ם דלא בעי' עדים ולמ"ש ע"כ כהרא"ש ס"ל

והא אפליגו בה ע' תוס' והנה בר מן דין כבר כתב תוס' ליישב ד"ה בההיא מ"ט לא קאמר הש"ס הך צריכותא דיבמות ונ' דהש"ס דהכא אדאביי קאי והכא קמק' למה לי' לאביי לאשמועי' דטעמי' דרב לא הוה משום אחולי הא ע"כ אין זה טעמא דרב דהרי ק' לן והא קמפלגי ומאי אית לך למימר דאי מהכא הו"א דאחולי אחלי' וא"כ ממשנה יתירא ידעי' דלא הוה טעמא דרב משום אוחולי אחלי' וע"ז משני דלמא אכתי משום אחולי הוה טעמא דאלא"ה הו"א אתנאי' סמיך והיינו צריכותי'. ומעתה גם אידך קו' ל"ק למ"ש רש"י דאי אמרי' אחולי אחלי' גם כתובה אי' לה וא"כ ה"ק שוב הש"ס מאי אית לך למימר דהכא ס"ד דלחומרא אימת הוה הכא לחומרא אי לית לה כתובה משא"כ אי אית לה כתובה כיון דאפילו ממונא מפקי' א"כ ע"כ גם לקולא אמרי' ולמה אצטריך שוב לרב לאשמועי' ומשני דס"ד איכא צריכותא אחריתי

רש"י ד"ה מאי לאו כוונתו דעיקר קו' הש"ס הי' משו' דכה"ג א"ש מ"ט גיטא בעי וכתובה לא בעי וכ"כ עוד בתי'

תוס' ד"ה והא הכא מד' מבואר דלא כהרא"ה שכתב דסברת אדם יודע היינו שרוצה שיוגמרו הקודו' באופן המועיל דלד' ל"ק קו' תוס' דהתם בקטן שפיר שייך דרוצה שיגמרו קידושין באופן המועיל ול"ד כלל לתנאי דאתנאי' סמיך וע"ד אחר אינו חפץ בה ובקטנה לא יעלה ע"ד עכשיו לקדשה

תוס' ד"ה אלמא כיון דעבד מעשה לולי דברי' הי' נ' דכוונת הש"ס עד"ז לא חשוד אינש מישראל כשמניח תפלין שדעתו כדי שירויח וה"נ כשחולץ ודווקא קודם שיעשה המצוה יצרו תוקפו לבקש כסף משא"כ לאחר שכבר עוסק ואמנם א"כ מכ"ש דלא אמרי' דבעיל לשם זנות אם יכול לבעול לשם קידושין ומעתה בשלמ' הכא א"א עובב"ז ה"נ מצי' למימר עד"ז גבי חליצה משא"כ אם גם הכא לא נימא א"א עובב"ז מכ"ש דהת' לא נימא כן. ומיושב בזה קושי' הלח"מ אהכ"מ פ"ו מאישות ע"ש

רש"י ד"ה והא ביאה הרני בועליך כוונתו דע"כ ילפי' מב"ג וב"ר תנאי דלעתיד דס"ד לא אתי דיבור ומבטל מעשה וגלי לן קרא בב"ג וילפי' מני' דומיא דווקא משא"כ תנאי דלשעבר דהוה כעין מקח טעות א"צ למילף מב"ג וב"ר וא"כ אין ראי' מקידש ע"ת ובעל דהתם תנאי דלשעבר והוצרך להביא הרני בועליך ע"מ שירצה אבא דהוא תנאי דלהבא וע"כ בעי' אפשר לקיימו

אתקיש הויות כ"כ הראשונים דלא אמרי' אפכא משו' דהני כסף ושטר תרתי ול"נ משום דאמרינן ג"כ אתקש הויה ליציאה ובגט מהני תנאי

כל המומין הפוסלין נסתפק הבי"ש דאם אמר כל מום הוה כמו כל נדר ולי לא ארי' דהתם נדר מיהת הוה משא"כ הכא לא הוה שאר מום מום כלל

הזקן פי' רש"י גבי בהמה תנן כוונתו דהאיך ס"ד למרמי זיעה או זוהם אלא דבבהמה אין הזיעה המום כ"א הזוהמא האחר הזיעה

פי' לתי' בתרא של תוס' דה"פ בין אותן שפוסלין בבהמה קבועין בין אותן שפוסלין אבהמה עוברין כגון חוורור ולעולם מזוהם הכא והכא קבוע בעי': והוא יכוננה עליון ע' רש"י כוונתו דמהכא דרש אביי חד מנייהו וכו'

בענין קושי' הב"י במוכה שחין למ"ש הרמב"ם דאיהי קולא במוכה שחין אין קו' כ"כ מני' לדידה: