ליקוטי חבר בן חיים י קסט

דלכאורה מהיות טוב אל תקרי רע ואמאי לא יכולין לבועלה לשם אישות ולזה כתב רש"י משום שלא ירצה שתהי' אשה נדרנית אשתו אפי' רגע שלא יכשל עבורה וא"כ עיקר רבותא דרב הכא אי בנדרי' מיירי משא"כ בשאר תנאי' לא אצטרי'

עוד י"ל בכוונת דבריו דהנה אביי החל ואמר לא תימא וק' מהי"ת נימא אמנם משום דק' לן אמאי לא קאמר רב ושמואל אמתני' למלתיי' והכא הו"ל למימר האי כנסה סתם רב אמר וכו' והיה נ' דבאמת רב לא קאי אמתני' כלל דטעמי' משום אחילי אחלי' ובנדרים מודה דלא מחיל כ"א בתנאי' דעלמא שאין בהם קפיד' מיירי לא היא וכ"ת א"כ אמאי שוב לא קאמרי אמתני' למלתיי' משום דס"ד דהתם הוא דפליג שמואל משא"כ בשאר תנאים מודה דאחולי אחיל להכי נקט תנאי סתמא למימר דבכ"ג פליגי והנה בנדרים שייך מרוויי' יש בהם קפידא ואין בהם קפידא לזה נקט רש"י נדרי' דתרוויי' אתנהו בהו

ולא תימא כ' רש"י אם מגרשה הי' נ' ע"ד שכ' במג"א דאם רוצה לקיימה אלא שאומר דמ"מ לא מחיל לתנאי' כ"א מכאן ולהלן למאי נ"מ לפרות כתובתה הראשונה לאו כל כמיני' כיון דחזי' דלא קפיד

וד"א נר' דלכאורה מהי"ת נימא דטעמא דרב משום אחולי אחלי' ואפי' כתובה אי' לה הרי גט קאמר וא"כ כתובה הו"ל למימר דגט ממילא ידענא ולזה כ' רש"י דאי הוה נקט כתובה הו"א דבמת מיירי דאנן מוקמי' לי' אחזקתי' דוודאי מחיל כי היכי דלא ליהוי בעי' זנות משא"כ בעומד וצווח דלא מחיל ס"ד ניהמני' לזה נקט רב דצריכה גט כלומר אף דעומד ומגרשה א"כ חזי' דלא מחיל אעפ"כ לא מהימן

היוצא מדברינו דה"ק אביי לא תימא סברת רב דמכח א"א עובב"ז אמרי' דמחל לא היא כ"א מכח א"א עובב"ז אמרי' דעכשיו בעל לשם קידושין ואמנם יק' מהי"ת נימא דמחול אם נוכל לומר דעכשיו קדיש מזה דייק רש"י דאי נימא אחולי אחיל אפילו כתובה אית לה וא"כ ס"ד כיון דבלא כתובה שוב שוויוה רבנן לבעילתו ב"ז א"כ וודאי מחיל כי היכי דלא ליהוי בב"ז לזה קאמר אביי דלא היא כיון דאיהו לא שוויוה מאי דרבנן שוויוה לית לן בה

אמנם באמת אין צורך לזה כ"א כמ"ש הר"ן כיון דביאה אירוסין עושה לא שויוהו רבנן לבבב"ז כה"ג בלא כתובה וכמ"ש הר"ן. ובזה כתב בהג' הטור ליישב קושי' הבי"ש סי' ל"ח ס"ק נ"ח ע"ש. וכ"ז לשטת רש"י דה"ט דלא אמרי' אחולי אחיל משום דגם עכשיו אין לה כתובה מדינא דנתכוון רק לקדשה וח"כ ע"כ הכוונה דעכשיו נתכוון לקדשה בבעילה אך למ"ש תוס' דהנ"מ בין הס"ד למסקנא לענין קנס ובעל א"כ עכ"פ בבעל מצי' לפ' שוב דאחולי אחיל וע"ז כתב תוס' ד"ה אלא טעמא דמ"מ הכוונה דעכשוו קידש דאל"כ לא הוה פריך מידי וכוונתם דדלמא הכא דווקא דשייך אחולי אחיל אמרי' דחלי' קידושי' הראשוני' משא"כ אלו עכשיו קידש עדי' מבעי לי' קמ"ל התם דאפי' דל"ש קידושין למפרע אמרי' עכשיו קידש אף דליכא עדים דאנן סהדי כמ"ש הרא"ה בזה ואי אשמועי' התם הו"א התם קאמר שמואל דלא שייך קידושין הראשוני'. א''וו פשיטא להש"ס דר"ל אביי דגם הכא עכשיו קידש מטעמא כמ"ש משום כתובה לומר עכשיו קידש דלא צריך למיהב לה כתובה מדניתא אחולי אחיל דשוב הוה בב"ז משום כתובה

ודייק להש"ס סברת אביי זו מדהק' עלי' דרבה מהרני בועליך ש"מ דאיהו אף כה"ג קאמר אף דל"ש חלי קידושי' הראשונים וש"מ דלא בעי' עידים על הקידושין כיון דאנן סהדי

תוס' ד"ה לא תימא בסו"הד ע' רש"א וקו' עצמה הק' הלח"מ אד' רשב"א דס"ל מחילה לא מהני בתנאי ויישב ד' אביי והק' עליו מדר"א ע' בלח"מ פ"ז מאישות ונ' דדווקא מאביי ק' דהנה כבר כ' תוס' דאי חופה קונה לק"מ והנה ידוע דרב ושמואל נחלקו אי יש חופה לפסולות או לא ופשיטא דפלוגתיי' בדר"ה אי חופה קונה וא"כ בהא פליגי הכא ג"כ תרווי' ס"ל דמחילת תנאי לא מהני אלא רב לטעמי' דס"ל חופה קונה א"כ שפיר קדשה בחופה ושמואל לטעמי' דחופה אינה קונה א"כ בעי' בעיל דווקא אלא דקושי' תוס' הי' לאביי דקאמר לא תימא טעמא דרב משום אחולי אחיל דמ' ושמואל ל"ל אחולי אחיל אפי' אי אי' לי' אחולי אחול א"ש דשמואל לטעמי' דס"ל חופה אינה קונה וע"ז כ' תוס' דאולי ס"ל לאביי דגם שמואל אית לי' חופה קונה אמנם לא מ' כן ומשו"ה תי' מה שתי' משא"כ לר"א דלא קאמר כלל במ"פ רב ואשמואל לק"מ דדלמא באמת ס"ל דאזדו לטעמיי' וכ"ח אכתי הרי קיי"ל חופה אינה קונה וקיי"ל אפי' כנס צריכה גט היינו מדברי' כמ"ש הראשונים מל' ולא הי' כח ביד חכמים

ובסברת התוס' האריך הר"ן ואסיק דבעי' דווקא שלא יקפיד בפ"א ושיהא התנאי להנאת המתנה והרגישו האחרוני' על המחבר ורמ"א שהשמיטו לד' הר"ן אלו ובמח"כ העלימו עין מד' ש"ות הרא"ש שהביאו הב"י שכ' הבזה סברא אחרת והוא משום דאתי דיבור ומבטל דיבור ולדידי' לית לן בה בין אי קפיד