ליקוטי חבר בן חיים י קסח

בחצר דת משה הוא ודבר זה לדעתי תליא בב' פירושי' שברש"י לפי' קמא דמבועל ילפי' מוכח ע"כ דגם בחצר עבדא איסורא והיא עברה בסתר והש"י נפרע ממנה בגלוי משא"כ לפי' בתרא מעזרה ילפי' דהויא ר"ה א"כ מצי' למימר דבחצר לעולם דת יהודי' הוא דהוה אבל דת משה לא שמעי' ורש"י שפי' כפי' התוס' דבחצר אפי' דת יהודי' אין כאן כ' אפי' בתרא ועיקר והירושלמי ג"כ הכי ס"ל אלא דמודה דדת יהודי' מיהת הוה ממעשה נשים צדקניות ואמנם ש"ס דידן לדעתי כפי' קמא ס"ל וא"כ אפי' דת משה הוה ולא מצי לשנויי כהירושלמי: מה שחנני ה' ית' בענין קידשה ע"ת פ' המדיר. תוס' ד"ה ע"מ יש להסתפק אי ס"ל דגם בנדרי' שייך סמפון ואתרוויי' קא מקשו וכ"ת א"כ היאיך שייך בדיקה בנדרי' לא קשיא אי ס"ל כשטת הרי"ף דהני תלתא דווקא א"כ שפיר שייך בהו בדיקה או דאדרבא ס"ל דאין בדיקה לנדרי' וא"כ ע"כ לא שייך בהו סמפון והכא קשיא להו אמאי תנא לנדרי' ומומין בהדי הדדי רי כראי זה לא ראי זה וע"ז תי' דאצטריך או דבאמת תרוויי' שקילי. והא דאכפל תנא למתני תרתי נדרי' ומומין משום דהא כדאיתא והא כדאיתא בנדרי' אף שהי' בה בשעת קידושין מהני התרה דבתר הכי משא"כ במומין

תנא קידושין כ' רש"י אינה מקודשת כוונתו דלרב באמת לא אייתרא רישא דאצטריך למתניי' משום סיפא דבקודשה ע"ת מיירי אלא דהו"ל למתני קידשה ע"ת שאין עלי' וכו' וכנסה סתם אינה מקודשת ל"ל איידי סיפא

ומ"מ נ' דמהכא מ' לי' לרב דחדא קתני דבשלמא אי חדא קתני א"כ עכ"פ גופא דרישא אצטריך לסיפא ואך תיבות אינה מקודשת תנא איידי משא"כ לשמואל כולה רישא אייתרא ומה"ט כ' רש"י בקידושין כנסה סתם דאמר אי אפשי באשה נדרני' דמ' מדברי' דמפ' מתני' כשמואל אמנם למ"ש בקידושין אדרבה גם רב מודה דקדשה וכנסה סתם קתני דכיון דהתם ע"כ איידי תנן א"כ בשלמא אי סתם קתני א"כ אצטריך למתני לענין קידושין דבעי גיטא תנא אגב אורחא בכתובה לא בעיא משא"כ אי אע"ת קאי הרי מרישא ידעי' דדווקא בקדשה היא דאינה מקודשת דמ' בכנסה בעיא גיטא א"וו בין קדשה בין כנסה קתני וקמ"ל דבסתם אפי' בקדשה בעי גיטא ובכנסה אפי' בסתם אין לה כתובה. ועד"ז יש ליישב ג"כ מה דכ' רש"י שם תרי טעמא דרבה ור"ח דרבא שכ"כ מדברי' מספיקא דהנה י"ל דפלוגתיי' דרבה ורבא בהכא לרבה ל"ל אליבא דשמואל כלל א"א עושה ב''ז וא"כ אין כאן ספיקא כלל משא"כ לרבא ס"ל גם שמואל אי' לי' א"א עושה ב"ז אלא דלא אלים בין במקום תנאי בין במקו' קידושי' דרבנן משא"כ היכא דלא אתני ובא עלי' דגם הך חזקה דא"א לא אלים כ"כ הוה חזקה מול חזקה והוה ספיקא דאוריי' אמנם כ"ז בבעל משא"כ בקידש מודה רבא דלא הוה כ"א דרבנן וכיון שכ' דבקידושין בין קדשה בין כנסה קתני והתם לרב קיימי' גם רבה מודה דבכנסה ובעל הוה ס' דאוריי' ובקדשה מדברי' הוא דהוה וזה כוונת רש"י שם

באלו נדרי' כ' רש"י דהוה ענוי נפש ומתגנה עלי' כוונתו נ' דאיכא למימר טעם הקפידא בנדרי' משום דשמא לא מקיימא ובני' מתי' ולה"ט אין חילוק בין האי נדרא לשאר נדרי' אמנם ר"ש בן יהוצדק ס"ל דהקפידא לא הוה אלא משום דמתגנה עליו לא משום בנים והיינו דק' לי' לר"פ כיון דעכ"פ סברא יש כאן לאקפודי בכל מילי מ"ט לא תיהוי קפידי' קפידא וד' רב אשי דבשלמא בנדרי עינוי נפש דאם תידור בתר נישואין בידו להפר קפיד דלא ליהוי עליו מקמי נישואין משא"כ נדרי' שאין בידו להפר בתר נישואי' א"נ דכייל להו משום דאין רצונו בהם מ"מ עיקר קפידי' לא הוה עליי' והיינו לשנא דאין קפידי' קפידא דקאמר רב אשי. ואפשר דפלוגתיי' במ"ש תוס' לצדד בסוגי' דנודרת אם הבעל מיפר נדרי אשתו שנדרה עד"ר דר"פ ס"ל אינו מיפר א"כ גם בנדרי עינוי נפש אין בידי' בכ"ז להפר דתוכל לידור עד"ר ורב אשי ס"ל דאפי' עד"ר מיפר

וכ"ו כ' בשטת החולקי' על הרי"ף ואמנם נ' דד' רש"י כהרי"ף ולזה כ' דהני דווקא דאיכא תרתי נדרי עינוי נפש ומתגנה ג"כ לאפוקי שאר נדרי עינוי נפש. ואפשר דפלוגתת הרי"ף ודעמי' במ"ש בפלוגתת ר"פ ורב אשי דוק ותשכח

וכ' רש"י אילימא ארישא כוונתו דר"ל ה"ה אסיפא אליבא דרב דמיירי בקדשה ע"ת ונקט רישא כלומר לרב וודאי לא א"ש אפי' לשמואל לא מצי קאי ארישא דאתני כ"א אסיפא לחוד

אתמר קידשה ע"ת כ' רש"י נדרים נ' כוונתו דדווקא תנאי דלשעבר הוא דאפלגו בי' רב ושמואל משא"כ תנאי דלהבא מבואר בפוסקים דוודאי מחלה דכיון דידעי בבירור בשעת בעילה שלא נתקיים וז"ש רש"י דוגמא נקט

א"נ שכוון רש"י למ"ש בצריכותא לקמן אבל הכא דאיכ' תנאה כתב רש"י ולא מסיק וכו' דאינו חפץ ר"ל