ליקוטי חבר בן חיים י קסו

לא כפינן לה לעמוד תחתיו ואי בעי' גיטא בעי למיתב לה דלא תגרע מאמרה מאיס עלי ובאה בטענה וכ"ת הרי התם עכ"פ תצא בלא כתובה היינו משום דלא מהמתני' לה משא"כ כשמבררת בעדי' כי בעלה עבריין בעבירות של תורה למה לא נעמוד לימינה לפדותה מיד צר וא"כ כגון דא לא אצטריך תנא למתניי' כי היכי דלא תנא דינא דמאיס עלי דסמיך אמורדת דווקא לא זולת ומ"ש הפוסקי' דווקא בגיונא דמכשילה הי' נ' לומר דד' הפוסקי' האלו דבעי' דאם רצה לקיימה יקיימה לא אפשיטא והא דמ"מ קיי"ל לקולא היינו משום דבדידה כיון דלהפסיד כתובה דייני' מספיקא לא מפסדי' ממונא משא"כ בדידי' דהאי כתובה הא אי' לה גבי' ואנן אגיטא כייפי' וכתובה ממילא מפסדא ממילא ס' איסורא לחומרא אמנם היינו דווקא היכי דמכשילה משא"כ אם הוא עבריין לעצמו והיא לא אכפת לה מ"ט לא נימא וקיים אם תרצה אלא דלפי"ז צ"ל כד' הנ"י דהני פוסקי' חולקי' על הרמב' וס"ל דאם מקיימה צריך למיתב לה כתובה דלא"ה א"כ ממילא גם בעוברת לא לעניין כתובה אנו דנין דהרי כתובה מ"מ לית לה כ"א לענין אי' ואמאי לא נימא ג"כ ספיקא לחומרא

אמנם כ"ז אם האיבעי' לענין דת משה ג"כ אך באמת ד' התוס' ורש"י בסוטה דלענין דת יהודית לחוד הוא דאבעיא לן התם ולא לענין דת משה כלל א"כ מצי' לומר דבדת משה פשיטא דאינו יכול לקיימה ושפיר כתבנו דדווקא כה"ג דמכשילה הוא דאינו רשאי ומ"מ היכא דעובר מ"מ אם תרצה ע"כ יוציא ויתן כתובה

ואמנם הא גופא אם האיבעי' נפשטא תליא ג"כ בהא גופא הנה מבעל שמחל על קנויי לא נפשט כ"א דת יהודי' ומאן דס"ל דבדת משה לא אבעיא לן א"כ שפיר מפשטא בעיא משא"כ מאן דס"ל דגם בדת משה איבעיא לן וודאי לא אפשטא בעיא ומר אמר חדא ומר אמר חדא ואמנם א"ב לד' תוס' וסייעתו בדת משה לא יקיים ולאינך ספיקא ולקולא. ועד"ז יישבתי תמיהת הב"י על הרשב"א גבי ההיא שנתקוטטה ופרעה ראשה בשוק אם דינה כעוברת ע"ד ותמה ב"י כיון שנעשה דבר זה בתוך הקטטה א"כ אימת התרו בה זה כוונתו וד' הד"מ כמעט אין להם מקום דצ"ל בתוך הקטטה התרה בה ועד"ז ואמנם כיון שההיא מעשה בשוק הי' א"כ בידינו לומר דעת הרשב"א דכולה סוגיי' בסוטה לענין עוברת ע"ד יהודי' אתניי' וכמו שרמז בי"ש אד' רש"י שם משא"כ בדת משה מותרה ועומדת היא והך כיון דבשוק הוה עובר' עד"מ היא וא"צ התראה. וע"ז נ' סיבב פלוגתת הש"ג עם שכנגדו איזו התראה בעי' דהנה וודאי אם נימא כשרצה לקיימה אינה מקיימה והיא שאסרה עצמה עליו א"כ סגי בהתראה שתצא לחוד וכתיבה ממילא מפסדת דאיהי אפסדא אנפשה משא"כ אי נימא דיכול לקיימה ואי מקיימה אי' לה כתיבה א"כ צריך להזכיר לה בהדי' גודל עונשה דיוציאה מיד ובלא כתובה והנה ד' הש"ג דבד"מ אם רצה לקיימה איני מקיימה ועד"מ ס"ל דא"צ לארוי בה וד' החולקי' דבכולהו מצי לקיימה א"כ בכולהו בעי התראה בפי' אמנם כ"ז בעוברת עד"מ משא"כ בסוטה שקינא לה ונסתרה דדאורוי' אסירא עלי' כ"ז שלא מחל על קינוי א"כ שפיר לא בעי' לגבה כ"א התראה שלא תסתרי לא זולת כלומר שאם תסתר תיאסר עליו ונדחה ראי' הבי"ש

והנה לכאורה מדפליג תנא דידן דת משה מיהודי' מ' ג"כ דאין דינן שוה אלא דע"כ אצטריך לפליגי דבדת משה בעי' דווקא מכשילתו משא"כ בדת יהודי'

והנה כ' הבי"ש דד' ה"ה במ"ש דאם היא מכחישתו היינו דווקא לענין התראה דחוץ מנדה קאמר דהתם רשע היא ופסולה לשבועה ואם יש מקום לד' רמ"א בש''ות סי' ד' דהוחזקה נדה בעלה דווקא לוקה משא"כ היא שטוענת וודאי נגד החזקה א"כ גם בנדה משכחת כה"ג שכשרה לשבועה אף שהיא עוברת עד"מ לגבי דידי' לגבי נפשה לא הויא רשע

ואמנם מה שהפליגו הפוסקי' ד' הלביש שכ' בהוחזקה נדה אפי' אמתלא לד' הטור לא מהני משום ש"ר וכ' מבטן מי יצאה סברא זאת ואני תמה הרי הראש כ' בהדי' דאפי' משום לעז בני' בהמירה באונס תצא בלא כתובה ולמה תגרע זו ומ"ש דמנא ידעי זה הרי הבעל צריך לברר הדבר כיון ששכיני' גילו לו ואטו כולהו אינשי דינא גמירא ועכ"פ מצוה לגרשה וממילא יוודע הדבר ושפיר כ' הלבוש

והנה הא דנקט תנא כלל למשמשתו נדה כיון דהוה פשיטא ממאכילתו שאיני מעושר כמ"ש ה"ה צ"ל דס"ד אדרבא מעשר דקיל לאנשי גזרי רבנן למקנסה משא"כ נדה דחמיר ולא שכיח לא קנסוה ומה"ט אכפל תנא ג"כ למתני חלה משום דמעשר ס"ד ג"כ משום דקיל לאנשי גזרו בה טובא משא"כ חלה דלא נחשדו ע"ה עלי' בא"י לא שכיחא ועוד דנשים מתות עלי' והיינו דקתני ולא קוצה לה חלה אף דלנפשה עבדא דמסכנא בה והיינו ג"כ דקתני נדה בין מעשר לחלה