ליקוטי חבר בן חיים י קסד

תחתיו לא מבעיא אי לא כפי' בשוטין וודאי לאו בידה ואפי' אי בשוטי' כייפי' לא מקרי בידה דמצי לאשתמוטי מידה על כמה דרכי' וכיון, דלאו בידה תו כלעולם דמי ולא חייל נדרא

ואמנם אפשר לכוין ד' רש"י בזה לד' הרמב"ם לפי מה שפי' הפרישה דבריו עם תוס' נופך משלי הנה להרמב"ם ק' לי' בברייתא ל' ואם אמר אי אפשי דמ' דבעי' דווקא שיאמר הא לא"ה לא כפי' לי' לגרש אלא דקש' לי' קושי' הבי"ש ממתני' דמוכח ע"כ דכפי' לגרש אלא לאו ש"מ דמתני' בתולה בתשמיש דשייך מסנא סנא וברייתא באינו תולה ודייק ג"כ הכי ל' דמתני' דנקט המדיר למימר דמימר דמיירי דנדרה באופן שגם הוא הי' יכול להדירה והנה דין הברייתא הביא הרמב"ם דפשיט לי' אלא ששינה חמיר נזיר נקט גוונא דמתני' לאשמועי' דנזיר לאו דווקא ואמנם דין דכופין דמתני' לא מייתי משום דמס' בש"ס מתני' מני אולי לא קיי"ל כתנא דמתני' ומעתה הן ד' רש"י ומשו"ה הוכרח לפ' ג"כ דמתני' ע"כ בתולה בתשמיש ושפיר כ' מ"ש. אלא שהרא"ה עמד עליו בסברתו מהיכן פשיטא לי' דבדידה לא חיישי' שתמלך ותבקש פתח וע"ד דרוש הייתי אומר כמו שאמרו במ"ר פ' בראשית האיש נברא מן העפר נח להתפתות האשה שנבראת מן העצם קשה להתפתות אמנם כד דייקת ד' רש"י תמצא מבואר בדבריו וזה דהנה הר"ן כללא כייל בסוגיא דמורדת דבעל המורד על אשתו וודאי אין דעתו לגרשה דמאן ממחה בידי' ואמנם אשה שמרד' וודאי דעתה לאפקועי עצמה מבעלה והן ד' רש"י בשלמא אג הוא הדירה לא רצה אלא להדירה דאי רצה לגרשה מאן ממחה בידי' וא"כ כיון שהוא רק נדר ברבות הימים יבקש פתח משא"כ היא שנדרה לא אמרו שהי' בדעתה לידור כלל כ"א למשקל כתובה ולמיפק ומהי"ת תבקש פתח וע' ברש"י ותמצא דבריו אלו מכווני'

ואמנם בענין מה שאמרו בברייתא ואם אמר אי אפשי לשטת החולקים על הרמב"ם נראה בנסביר הפלוגתא אם הוא נותן או היא דקיי"ל כל הנודרת ע"ד בעלה היא נודרת ומעתה כשאנו רואין שהוא הקים נדרה אמרי' הוא הי' חייב בדבר וע"ד נדרה כי ידעה שהוא חפץ בכך כי לולי כן לא הקים ואמנם ד' האומר היא נתנה דמצי אמר זה שהקמותי משום דאי אפשי באשה נדרנית וז"ש הוא נותן והראי' שהקי' ואם אומר שלכך הקים משום דאי אפשי באשה נדרנית לאו כל כמיני' כ"א מ"מ יתן כתובה

וכ' רש"י אם רצה מתחלה ק' לי' ל' הבריית' דמדאמרי' היא נתנה א"כ כבר הקים והאיך יכול להפר אח"כ ולזה כ' רש"י להפר מתחלה קאמר. ול' לפיכך בת"ק נ' פירושו אאם רצה כלומר אינו מחויב להפר כי היא נתנה כ"א אם רצה יפר בתנא בתרא הוה האי לפיכך כמו לפי שכך כלומר לפי שכך הדין שאם רצה יפר א"כ הוא נותן אצבע

וכמה קצובה ק' להש"ס אמאי לא תנא לה ר' יוסי וקאמר מר משום דלא בימים תליא מלתא כ"א בשנים ומר בחדשים ומר ברגל. והשיב תלמיד א' מ"ד עשר שנים דהוה ל' רגלים דומיא דל' יום בעשירות דעניות ברגל מתקשטות

הי' אפשר לומר דפלוגתת רב ושמואל לענין מפ' וסתם במתני' רב ס"ל דדווקא באין לו מה יאכל התירו לומר כל הזן אינו מפסיד א"כ צ"ל דבמתני' ג"כ התירו שלא להפריד איש מאשתו והתינח אם מפ' ל' יום דאנא ידענא דלאחר ל' תהא מותרת משא"כ בסתם דאיכא רק שמא ימצא פתח לא התירו משא"כ שמואל סבר דאין לו מה יאכל אפי' לכתחלה שרי א"כ אפי' בסתם מטעם שמא ג"כ התירו

בענין המדיר את אשתו פ' המדיר

וסבר ר' יוסי הנה לת"ק ניחא לי' דמיירי בנדרה מתכסי' וכיון דהוה עינוי נפש מ"ל דדמי לקירות שאינה יכולה לסבול אפי' יום א'

ואמנם גם לר' יוסי ל"ק כ"א מעניות דיוציא לאלתר משא"כ בעשירות' ל"ק דמצי למימר דמיירי שתולה בד"א ומ"מ אין זמן יותר מל' יום

והא דלא מוקי לה בבגדי צבועין דבכל המינין קתני אא"כ האיך בעי למוקי לה בסם להשיר השער וצ"ל דמ"מ הא נמי בכלל אלא הא קשיא מאי חילוק בין עניות לעשירות שייך בזה ובאמת בבגדי צבעונין מתיישב ג"כ עד"ז וצ"ל דכיון דעכ"פ הא נמי בכלל וזה בידו להפר ונדר שבטל מקצתו בטל כלו וא"כ בידו הי' לבטל כל הנדר ומאחר דלא ביטול דייני' בין עניות לעשירות ויש ליישב עד"ז חילוף הסוגיות ג"כ דבאמת ה"ט דמ"ד מיפר וכמ"ש

ד"ה כגון דלתנהו ואכתי ק' דמ"מ אמאי הביא עכ"פ מתשמיש ואצטריך לדרב כהנא למה לא אמר כפשוטו ממתני' ומה גם דהכא רק לרב יודא קשה והכא אפי' לבי"ה ומד' תוס' אלו נרא' לי ראי' ברורה לד' הפרישה דל"ש מסנא סנא כ"א בתשמיש וא"כ גבי פירות אליבא דר' יודא לא הוה משני מידי. ואמנם מד' הר"ן מבואר לכאורה דלא כפרישה שכתב בהדיא דגם