ליקוטי חבר בן חיים י קסג

נ' דהא דמכלתין ברייתא ומייתי לה הש"ס לאורוי כדרבא די"לד בה מ"ט בתרתי בבי בתרייתו תני ומותר וע"כ לאפוקי מדר' יוסי קתני לה וא"כ מוכח דר' יוסי גם במתנה פלי וע"כ טעמי' דר' יוסי כדרבא דאי כר' יוחנן ע"כ ר' יוסי אהפקר לחוד קאי ומזה ראי' לד' הריטבא וסייעתי' דלרבא ר' יוסי גם אמתנה קאי

אמנם ד' הרא"ש דרבא בפי' טעמא דר' יוסי הוא דפליג אר' יוחנן ולא במאי דאי' לר' יוסי לדינא וכ"ת טעמא מאי כיון דמשום גזירה דבית חורין אתי' עלה מה לו מתנה או הפקר נ' דבשלמא במתנה המקבל ישתדל לחקור אם היא מתנה גמורה ובית חורין ימכור משא"כ בהפקר ל"ש זה

ור' יוחנן הואיל ואתא לידן נימא מלתא בביאור פלוגת' דר' יוסי ורבנן לדידי' ר' יוסי ס"ל הא דבמתנה אף דזכין לאדם שלא בפניו וא"כ אם אמר המקבל אי אפשי הפקר בעי למיהוי אלא ש"מ דלא נפיק מרשות נותן עד דמטא לרשות מקבל וה"ה הפקר ורבנן ס"ל לעולם מיד יצא מרשות נותן אמנם אדעתא דידי' אפקרי' ולא אדעתא דכ"ע וכיון דאמר אי אפשי הדרא למרא

ובענין הקו' מש"מ אי מעבד נ' דהכא מק' הש"ס דטעמ' מאי אמרי' בש"מ דשני לא קנה דאמרי' חזקה לא משוי אינש נפשי' ערטלאי ובשלמא אי כולן קאמר בהדי קמייתא א"כ הו"ל מתנת ש"מ בכולה דאם עמד חוזר לא אשוי נפשי' ערטלאו משא"כ אי במקצתה הויא א"כ שוי' נפשי' ערטלאי דהרי אינו חוזר אם עמד וה"נ בעבד כל כמה דלא נצטרך לומר דהשטה הוה לא אמרי' ובשלמא בהאי דא"ל מקצת צ"ל משטה משא"כ באידך מסתבר למימר דלא משטה מ''מ חזי' היכא דאיכא סברא אמרי' דדעתי' אפי' אמה שכבר נתן וא"כ ה"נ דלכאורה מי דוחקי' להדיר חבירו מנכסי' אם לא ירצה ליתן לו לא יתן ואמנם לאחר שהפקיר מקצתן והא שוב אין בידו והוא אינו רוצה שיהנה חבירו לזה הדירו א"כ אדרבא מסתבר כה"ג טובא שהי' דעתו על מה שהפקיר

בענין הוא נותן אצבע פ' המדיר

מתני' ר"י אומר שנים יוציא ייתן י"לד מ"ט שינה ר"י ולא אמר כת"ק יתר מכן וכו' בשלמא בסיפא דקאי איום א' ל"ש יתר מכן דאחר כמאן דליתא ול"ש למימר עלי' יתר משא"כ ברישא ונראה דלמ"ד כהנת אצטריכא לי' א"ש דבכהן ה"ט דר"י דאמר ג' חדשים גבי כהן דס"ל כיון דבישראל תוך ג' חדשים אסורה ובענין להנשא וא"כ בנקל תחזור לו תוך ג' חדשים ולהכי גבי כהן נשהנה תחתיו ג"ח וכ"ת הרי ג' יוציא ויתן כתובה קאמר לא קשיא ר' יאודה כמ"ד רובו של ראשון ושל אחרון ואמצעי שלם ס"ל ובאמת ת"ק דלא מחלק היינו דס"ל צ' יום כדקיי"ל וכולי האי א"א לזלזולי בה ולהכי שוב כהן וישראל דין א' להם מ"מ ר"י נקט ל' חדשים ה"ט כדכ' ומשו"ה נקט ברישא ג"כ שנים ולא יתר מכן לסיים בסיפא שלשה ועורר על השלשה חדשים דהבחנה אמנם לרבא דלא בעי למימר רישא אגב סיפא נ' דגם ברישא פליגי לת"ק דקפיד אימים בעי' ל' יום מע"לע והיינו דקאמר יתר מל' יום דווקא ולר"י דקפיד אחדשי' וקיי"ל אין מונין שעות לחדשים א"כ הכל תליא אם כלה החודש או לא דהיינו אם הדירה ז' סיון תמתין עד ערב של ז' תמוז ולת"ק עד ז' תמוז בשעה שהדירה וכ"ת אמאי לא קאמר הש"ס האי נ"מ לא היא דזה תליא אי אמרי' חדש מלא וחסר א"ב אבל בלא"ה ל"ש האי נ"מ וא"כ ע"כ צריך להקדים מלא וחסר א"ב

ובסיפא נראה כמו כן טעמא דר"י דס"ל נשאלין על ההיקם אפי' שלא ביום שמעו והנה כללא כיילי' ז"ל גבי גט מקושר דכהני רגזני נינהו וסתמא מתוך כעס הדירה וא"כ ביום א' לא ישאל על ההיקם מתוך כעס וצריך להוסיף לו עוד יום אחר משא"כ ת"ק ס"ל אין נשאלין על ההיקם כ"א ביום שמעו ולזה אחר יום שמעו יוציא ויתן כתובה אא"כ לת"ק באותו יום מיהת לא יוציא ובהא פליג ר"י עלי' ולהכי לא פריך הש"ס בסיפא ג"כ אמאי נקט ר"י כלל בישראל וע' מ"ש בזה עוד לפנינו

ד"ה בשלמא לרב ע' בא"מ ביישוב קו' רש"א וביישוב מ"ט בחרו תוס' בתשמיש ולא במזונות כמ"ש הר"ן וצריך להוסיף דאף דכ' תוס' לעיל בתולה א"צ לפרנס היינו אם המזונות הם התנאי ועיקר הנדר תשמישך עלי משא"כ הכא דעיקר הנדר מזונות לא מהני תנאי

תוס' ד"ה נדרה היא ע' בני אהובה פי"ב מאישות ביישוב קושי' תוס' אמנם באמת יש להשיב על דבריו דהרי כל עיקר שהביא רש"י לזה הוא משום דס"ל דגם לפי התי' בתולה מיירי ולהכי קשיא לי' דמתתון כמבואר בתי' התוס' אמנם הא גופא שהביאו לרש"י לדחוק בזה נ' לכאורה דמ' לי' דכל המינין דוקא ולא א' מכל המינין דמסתבר לי' משום מין א' לא יאמרו יוציא ויתן כתובה א"וו בתולה בתשמיש מיירי וע"ז השיבו תוס' דלאו מכל המינין מיירי

ומה שהשיב מהרש"א דאפי' בכל המינין כיון דאמרה תחתיו דווקא אמאי לא ל"ק לד' אטו בידה להיות