ליקוטי חבר בן חיים י קסא

דנימא דקאי אארוסתי' וע"ז קאמר דהתם קתני בהגיע זמן אוכלת בתרומה ויליף לה בספרי מכל טהור בביתך זו אשתך ש"מ דגם ארוסה שהגיע זמן קרוב אשתו ה"נ כן והי' מזה ראי' לפי' רש"י דר"ל שהדירה לאחר שהגיע זמן דאל"כ עכ"פ לא הדיר את אשתו ואפשר דה"ט ג"כ דשבק הרי"ף להאי שינויא דאנן לאו כהאי דספרי קיי"ל כ"א כר"ה דמנפש ילפי' כל ארוסה אלא דחכמי' גזרו וא"כ לא מצינו ארוסה שתקרא אשתו

ואמנם נ' לי דרך אחר ביישוב ד' הרי"ף דהנה הראשוני' כ' שליחותי' עביד ר"ל כראוי אמנם לולי ד' הייתי אומר דהש"ס ר"ל דעד ל' לאו דווקא אלא כ"ז שימצא פרנס והואיל ואין דרך למצא פרנס על יותר מל' נקט הכי אא"כ תינח לשמואל דמתני' בסתם משא"כ לרב במפרש ליכא למימר הכי דע"כ דווקא הוא אלא דאיכא למימר דהאי תי' לשמואל ואמינא דשמואל דווקא בסתם מוקי לה אמנם מדקאמר שמואל אפי' בסתם ש"מ דה"ה במפ' מיירי מתני' וע"כ דלא קיי"ל כהאי תי' ז"נ כוונת הרי"ף

ומ"ש אי לאו דאוקימנא לה במספקת לא ס"ד למפרך ומ"ש דאטו אשה תיזון ע"י אחר כל ימי חיי' ואמנם בדברי' קטני' ס"ד דאין קפידא בענין המודר הנאה מה מחבירו פ' המדיר

ופרנס לאו שליחותי' ק' לי לרש"י דהו"ל למימר בקוצר ופרנס מי שרי אלא לאו ש"מ דשפיר ידע הש"ס דאיהו וודאי שריא ע"י פרנס דהכי תנינא האומר לאשתו קונם את נהני' ליה וב"ח באין ונפרעין ומה אכפת לה אם הוא צוה לו ללוותי או לא אמנם איהו דצוה לפרנס זה וודאי דעבר על נדרי דמהנה לה זה תו"ד

תוס' ד"ה ופרנס כ"כ דק' להו וכי לא ידע מתני' דנדרי' דלקמן דמנדר יכול להתפרנס כדלקמן בשלמא מחנוני ל"ק כמ"ש תוס' לקמן דפרנס ל"מ חנוני אלא במתנה אמאי לא מוקי לה בשלמא אי מתנה שבא בדרך דווקא שריא שפיר אך הרי התוס' כ' דמתנה בכ"ג שריא א"כ שפיר ק' ואמנם אי הוה אמרי' כד' הרמב"ן בנ"י בב"מ לק"מ דדווקא באין לו מה יאכל שריא מתנה ג"כ שפיר דהרי מתני' אוקימנא לה במספקת לדברי' גדולי' אמנם ד' התוס' כד' הראש בנדרי' דאין לו מה יאכל ל"ד ולכך הוכרחו לומר דל' פרנס מ' שליח שיפרנסנה כמ"ש רש"י במתני' והיינו דק' לי'

וכ' עוד ולא דמי פי' לדבריו דלא תימא דבאי"ה אין שליחות כ"א במוסר מיד ליד דלא היא התם וכו'

ולולי ד' הייתי אומר דהתם טעמא אחרינא איכא דלא נהנה כלל מאו"ה דהכי משלם לו כאלו נתן להם יין כשר משא"כ הכא עיקר הנאתו באו"ה

ד"ה באומר כל הזן הנה ממתנה ל''ק להו נ' דס"ל כד' הריטב"א דלרבא ר' יוסי אף ארישא קאי וא"כ כיון דבמתני' דידן בסיפא פליג ר' יוסי מ' דברישא מודה ואי במתנה הרי פליג ומתיישב לן בזה למאי הל' מייתי הש"ס לקמן הא דרבא בשלמא להפוסקי' כר' יוסי שפיר אלא לדידן למאי הל' א"וו לאורוי לן מ"ט לא אוקימנא מתני' במתנה דוודאי לר' יוחנן בנדרי' דר' יוסי אהפקר קאי קשיא אך אנן כרבא קיי"ל וא"כ ר' יוסי גם במתנה פליג ולא מצינא לאוקמי מתני' דלא כר' יוסי

מיהו כ' ר"ש וכו' כוונתם דלולי היינו יכולין לאוקמי מתני' באומר אם תזון זה עדיף מחנוני דבחנוני מיירי דלא א"ל מידי וזה הוה רבותא טפי משא"כ כיון דבתזון לא מיירי צריך לשנוי כדשני'. ואמנם בראי' יבא בדרך לא ניחא להו דלמא תנא פלוגתא דר' יוסי אתא לאשמעי'

וע' רש"א מה שהק' אראי' מחנוני ולדידי ק' עוד טובא דוודאי לחנוני אפי' כל הזן לא מצי אמר דאל"כ לתני בחנוני כל הזן דהוה עוד רבותא טפי וצ"ע

והנה פתח ר"ש במדיר אשתו וסיים במודר דעלמא ונ' דע"כ כ' הרא"ה ונ"י דבאומר כל הזן וכו' לא מצי לאכפיי' לשלומי באינש דעלמא אבל באשה דכל ב"ח בא ונפרע אטו זה מגרע גרע מה"ית וא"כ כיון דגם שלומי בעי פשיטא דאסור אם חזון משא"כ במודר דעלמא דלא צריך לשלומי ס"ד דשרי לזה כ' ר"ש דאפ"ה אסור משום דמחזי כשלוחו ודבר זה נעלם מעיני הש"ך יו"ד רל"ה וטו"ז שם שפלפלו באשתו כמו במודר דעלמא ובמ"כ אין זה דומה

ואמנם מבואר ג"כ מד' ר"ש דדווקא אם תזון הוא דאסור משא"כ כל הזן שרי אפי' ליחיד וע' הג"א וש"ג בזה ומזה ג"כ ראי' דס"ל לתוס' כהרא"ה ונ"ו והטו"ז יו"ד רכ"א דלא כש"ך דס"ל דבכל הזן מחייב לשלומי ובחנוני דווקא לא מיחייב דא"כ כיון דלי' לחודי' אמר אי ס''ד דמחייב לשלומי א"כ הוה שלוחי זה סברת הש"ך רל"ה משא"כ כל הזן דא"כ כי אמר ליחיד אמאי שרי הרי ליחיד אמר ולשלומי מיחייב ואמאי עדיף מחנוני וצ"ע

ואמנם מה שהק' הטו"ז דא"כ מאי קאמר לא מבעי' נ' דס"ל להש"ך דה"ק הנה כל הזן ממתני' דידן ידעי' דהרי בחנוני לא מצי מיירי כמ"ש תוס'