ליקוטי חבר בן חיים י קס

שונו' השעבוד א"כ שפיר אפשר לומר דמיום ליום מחר יכול להפקיע השעבוד כמו שיכול להפקיעו קודם נישואין וע"ז אצטריך לאתויי ממע"י דג"כ מתחדש יום יום ומ"מ אינה יכולה להפקיע טרם בואו וה"ה מזונות וז"ש שוב בכפילא כל כמיני' דמפקע לשעבודא ר"ל טרם בואו והרי מע"י דאינה יכולה בכך ומ"ש מזונות

ד"א ביישוב קו' תוס' בנדקדק בש"ס לבתר דשני נעשה כאומר מיד הו"ל לאתוי הך קו' פרנס למה ול"ל לאתוי כלל לדר"ה אלא לאו ש"מ דעיקר קו' הש"ס הי' מעיקרא מדר"ה דידע שפיר דאיכא לשנויי נעשה ולזה הביא מהתם דא"כ גם התם נימא נעשה והתרצן לא הבין קו' וע"ז פי' המק' דברי' דאי לאו דבא להק' מדר"ה לא אצטריך לי' לאתוי מנדרי' כלל כי הי' יכול להק' מני' ובי' מתשמיש

אמנם לאחר העיון נ' דרש"י בעצמו בא ליישב קו' תוס' שכ' ד"ה וכיון דמשועבד למזונות כוונתו דיל"ד מאי ל' וכיון בי' דקאמר הש"ס אלא לאו ה"ק בשלמא מתשמיש ל"ק לי' דאיכא למימר דמיירי שהרשות אותו לידור מתשמיש וכדקיי"ל בשו"ע דאם הרשות אותו הנדר חל אמנם במזונות ליכא למימר הכי דא"כ פרנס למה ומדקתני פרנס ש"מ דמיירי שלא מחלה על שעבודא וכיון דמשעבדא לי' ופי' רש"י למזונות ע"כ מיירי דמשעבדא לי' היכי מצי מדיר לה ועכ"פ מתשמיש אין ראי' במתני'. ובענין קו' ב' של תוס' כ"כ הרמב"ן ושאר מפ' ליישב דאתי' ראשון ל"ק ושני' אדחי בלא"ה ובס' א"מ רצה ליישב למ"ש תוס' במורדת מחליצה דארוסה אפי' לא באה מחמת טענה כופין אותו ליתן גט א"ש ואמנם עכ"פ אין זה ענין לפלוגתא דבי"ש וב"ה ומאן יימר דלא מצי לאשהוייה ל' יום מיהת. ובענין ד' ר"ת ע' בנ"י

תוס' ד"ה כיון דמשעבדא נ' מתי' ראשון שכ' אליבא דר"נ דס"ל דהמדיר את חבירו המדיר עובר ולא המודר וליתא דהכא עלי קאמר ורק המדיר עובר ואפשר דמטעם זה הדר הר' יוסף

וע' בראש שכ' דבכתובה לא אמרי' אלמוה והבין ההפלאה דר"ל כתובה עצמה ומזה הק' א"כ היכא קתני יוציא ויתן כתובה הרי אדרה ובמ"כ וכי אכתובה יאמר הראש שאין בה צורך גדול א''וו הראש לא כ' כן כ"א אהך דאצטלא דהיתומי' רוצי' לפרוע לה כ"א טענתה הדין עמה כה"ג לא אלמוה מיהת כיון דאיכא מ"ד דהדין עם היתומי' וע"ז כ' שאין בו צורך גדול כמו מזונות אבל לענין כתובה עצמה לא

ואמנם בשטת הר"ן להרמב' וודאי יק' שפיר קו' ההפלאה והנה הרב מו"ה יק' ענזיל נ"י בהגהותיו לא"מ רצה ליישב בד' הלח"מ דהיכא דלא ניתן למחילה ל"ש קונם מפקיע ובמ"כ בשלמא עונה לא ניתן למחילה משא"כ כתובה הרי וודאי ניתן למחילה אלא דאנן סהדי דאין מחילתה עד שעה א' קודם מיתה כמ"ש המפ' בפשט ד' הרמב' וכיון שעכ"פ נותן למחילה א"כ שוב קונם מפקיע. ואמנם לדידי לק"מ דבהדי' אמרו בנדרי' בענין חליפין דהמדיר אשתו לוה וב"ח באים ונפרעי' ומכ"ש דיכולה למכור כתובתה לאחר והוא גובה ממנו

נעשה כאומר ק' לי אכתי מאי אהני הרי עכ"פ איכא שעבודא עליו כל ימיו דאם לא תספיק צריך לזונה אמאי חל הנדר ונ' דבאמת קונמת מפקיע אלא דאלמי' לשעבודא והנדר מתלא תלי וקאי התינח אם השעבוד חל מיד משא"כ היכא דהשעבוד מתלא תלי וקאי אזי הנדר חל מיד. ומ"מ אפשר דבאמת מה"ט לא פריך הש"ס השתא פרנס דאי לאו דהעמיד לה פרנס שיספיקנה אם תצטרך לא הי' ביכלתו להדירה משא"כ לקמן דאמרי' באומר ומ' דקבלה עלי' א"כ פרנס למה. ובזה נ' סברת הג"א שהרגיש בו הש"ך ביו"ד רל"ה שהניח בצ"ע במספקת אם יוכל להדירה והיינו דמס' דלמא מ"מ כיון דאיכא עליו שעבודא הנ"ל צריך להעמיד לה פרנס וא"כ איכא למימר אע"ג דאין הפרנס מפרנסה הא גופא קלא אי' לי' וזילא בה מלתא או דלמא כ"ז שאינו מפרנסה לא זילא בה מלתא

במספקת הנה הרמ"א א"ע ע' הביא תי' ב' של תוס' במשרה וע' ח"מ ובי"ש ואמנם לדידי ק' טובא דע"כ אמרי' הכא אלא כיון דאדרתך ובהדך לא מצינא לאגלגולי ואצל אחר אינו רוצה להיות ואהדר לבי נשא ועליך להספיקני לפי כבוד אבי משא"כ בדינא דרמ"א דבאמת הלכה אצל אחרי' א"כ למה יספיקנה טפי מבנות משפחתה וצ"ע. ואמנם מדלא מצי להכריחנה לילך אצל אחרי' מוכח כתי' הירושלמי דלעיל בשקבלה ואמנם כ"ז לתי' ב' של תוס' ומעתה פלוגתת הרמב' והירושלמי תליא בב' תי' של תוס' דלתי' א' ד' הרמב' א''ש ולתי' ב' ע"כ אתי' תו לד' הירושלמי

לא ספקה ע' רש"י כוונתו דלאו דאמרה דלא ספקה דוודאי תאמר אלא מכאן מ' דמע"י היינו משקל ה' סלעי' ולפי כסף מחירם בשוק נדע

הגיע זמן ע' תוס' בתי' בתרא כוונתם דלא אמרי' אלמוה לשעבוד אשה כ"א אגב הבעל היכא דאלמוהו ג"כ לשעבודם וכיון דקודם שניסת אין לבעל שום שעבוד גם בדידה לא אמרי' אלמוה

אוכלת בתרומה נ' דנקט הכי ליישב ל' אשתו במתני'