ליקוטי חבר בן חיים י קנח

מאי ביניי' ע' רש"י דברי' שלא כד' התוס' דתרוויי' קאמר דקשה לי' דהו"ל להש"ס למימר נמי א"ב ובענין קו' התוס' אפשר דס"ד השתא לחלק בין מתני' לברייתא דמתני' לבתי קתני וברייתא לחתנו ושפיר יש לחלק

תוס' ד"ה חסורי מחסרא לכאורה מהי"ת נחלק במעש' קטנה למן האירוסין למן הנישואין אע"כ גם הש"ס שרצה לומר דר"מ פליג בקטנה מן הנישואין ס"ל לחלק ואף אנו נאמר כן לרב יוסי והחילוק דארוסה אין לה בעל ובעצמה מוכרת אין מעשה קטנה כלום משא"כ נשואה יש לה בעל ובעלה מוכר בשבילה א"כ מ"ל דמעשי' קיימי' אמנם לולי ד' הייתי אומר דלר"מ שייך לחלק ולא לר' יוסי דר"מ מ"ל דסבר דהני מעות אין להם דין קרקע אלא דלא יהבי' לה משום מצוה לקיים וכוון דבנשואה אין כאן מצוה א"כ מעשי' קיימי' משא"כ לר' יוסי דמטעם שדה אתי' עלה וכון דבשדה אין כח לקטנה למכור מה לי ארוסה מה לי נשואה

ובהכי נתיישב לי קושי' רש"א דלמא לעולם ר' יוסי ואצטרי' משום רבותא דאפטרופס למ"ש לק"מ תינח למסקנא דכר"מ מתוקמא ולר"מ דין מטלטלי' לאותן מעות שפיר אשמעי' דאף דתנן במטלטלי' מקחן מקח במקום שיש אפטרופס לא משא"כ לר' יוסי דדין מקרקעי לאותו מעות אין כאן רבותא כלל דהרי במקרקעי אין מקחן מקח

ואפשר דמשו"ה בשטת תוס' דווקא הק' רש"א

ובענין פשט ד' התוס' בתי' נ' כוונתם דהא דאמרי' חסורי מחסרא היינו עד"ז מי סברת סיפא דמתני' ארישא קאי לא אמאי דאתמר בעלמא קאי והאי בעלמא היינו בבא בפ"ע דמחסרא אבל למימר דתנא לשנא קטיעא נקט לא אמרי

ומד' רש"י במתני' שכ' בד"א בגמ' מפ' בד"א דשומעין למדתי דבאמת היינו יכולין לפ' מתני' הכא בד"א דלר"מ יהבה לה שדה ולר' יוסי מעות היכא דנישואי' נישואי' גמורין משא"כ בקטנה דכ"ש יכולה למאן ואי מעשין כלום לא יהבי' לה מידי וקאי בין לר"מ בין לר' יוסי אלא דמ' לש"ס דל' בד"א קאי אמאי דתנן עד השתא ור"ל בד"א דשומעין לה ומה"ט בגמרא מפ' לה בחסורי מחסרא

והנה מה שתמהתי על שלא כי הרמב"ם בהדי' מצוה לקיים ד' המת. והנה מה שכתב הח"ר בגיטין להק' על הרמב"ן מתנו מנה לפלוני דשלהי ב"ב למ"ש תוס' שם לחלק דהתם אין כאן ד' שכ"מ כיון דבתורת מלוה יהבי' לי' ה"נ לענין מצוה לקיים

וע' מ"ש הב"י בענין האי דתני שקל בחו"מ סי' רמ"ח בפשט ד' הרמב"ם ועמ"ש הקצו"הח ליישב דבריו דשלש מהני אלא שצ"ל דנפקא לי' לרמב"ם להא מלתא דק' לי' הך דתני שקל ובשלמא להרז"ה כיון דאמר תנו שוב שפיר אחריך קנו משא"כ להרמב"ם וכי היכן קתני בברייתא שאמר בהדי' ולא משום ירושה ש"מ דבשליש בכ"ג קני

נפילא מאסקריי' ע"ש השוכח ד"א ממשנתו וק"ל

ובענין מה שהק' הרשב"א בגיטין אהרמב"ן מב"ב קע"ה דרב ושמואל לכאורה כמ"ש תוס' שם דבמלוה ל"ש די' שכ"מ ה"ה דברי המת אך למ"ש ה"ה והקצו"הח דבנדר אלים מצוה לקיים א"כ הודאת מלוה אדרבא לא גרע מנדר. ועוררני הרב המופלג מו"ה מרדכי יאללע נ"י דהתם משמואל פריך דפסק הכי כר' יוסי דל"ל מצוה לקיים ד' המת

למאי דמסקי' דמתנתן מתנה אפי' בפעוטות ואם ינתנו בברייתא דווקא מ"מ ל"ק אמאי פליג ר' יוסי דטעמא מאי גרע מ"ומ דמקרבא דעתא לגבי זוזי ה"נ אתתא מקרבא דעתא לגבי בעלה ואפי' מתנתה אינ' מתנ': בענין מכירת קטן בנכסי' ב"ב קנ"ה כתובות ס"א קטן מאימתי מוכר לכאורה ק' האי קטן גדול הוא בן מאימתי מוכר מבעי לי' ואמנם להמפ' דדווקא באינו יודע בטיב מו"מ הוא דבעי' כולו האי להכי קרי לי' קטן למימר דדווקא אם דעתו דעת קטן, א"נ כדאמרי' בשבועות גדול במילי דאבוה קטן הוה ולמ"ש הרי"ף דדווקא בנכסי אבי' אינו מוכר ה"ק מאימתי מוכר קטן בנכסי אבי' מי שהוא בנכסי אבי' קטן ר"ל דדווקא בנכסי' שהוא קטן בהם

רוב שנותיו ד' הרמב' כי היכי דבנערה ובוגרת ד' ביום אחד יותר מי"ב שנה וכיוצא ה"נ וד' הרמ"ה דהתם זמן הכי הוה משא"כ כאן ארוב שנים דיינינן וקיי"ל אין מונין ימים לשנה כ"א חדשי' לשנה להכי בעי' חודש יותר

תוס' מקחן כוונתם למ"ש הראש דמקחן דל"ש בהו מקרבא דעתי' וודאי מקח משהביא ב' שערות ולענין ממכר דייני' ומקחן אגב נקט ולהכי לא כ"כ גבי פעוטות ע"ש

הק' הראש מהא דקאמר למקרקעי אין עדותן עדות על הרי"ף ואמנם הרי"ף בעצמו יישב קו' הראש וכ' דדווקא באינו יודע בטוב מו"מ הוא דאמרי' הכי והתם אפי' בנכסי דידי' לא מצי מזבין ואמנם על הרשב"ם ק' טובא דס"ל ביודע בטוב מו"מ מהני אפי'