ליקוטי חבר בן חיים י קנז

אמר רבא הל' וכו' דהך מלתא אי ממקרקעי או ממטלטלי יש לתלות בטעם הדבר שנתנו חכמים קצבה זו דיש מי שכ' משם שאומה ישראלית בתו של הקב"ה ונתן לה ארץ ז' אומות דהיינו עישור נכסי' וכ"כ הקליר בפיוט לשבת הגדול ולטע' זה ל"ש כ"א במקרקעי אמנם יע"ל דהטעם משום שהש"י נתן לתופשי התורה שבט לוי המעשר ממה שנתן לנו וזה יען התורה בתו של הקב"ה וניתן לה עישור לפרנסה ולטעם זה גם ממטלטלי ואמנם לטעם ראשון היא יורשת דכ' מורשה ולטעם שני היא ב"ח בשבט לוי ולמאי דקיי"ל דב"ח א"כ ע"כ מטעם מעשר לוים אתי' עלה א"כ תגבי גם ממטלטלי ואמנם קאמר רבא דמ"מ לא גביא ממטלטלי מטעם דהשוו חכמי' חדותי' וכשם שלמזונו ולכתובה אף דהיא ב"ח לא גביא כ"א ממקרקעי ה"נ לענין פרנסה

וע"ד מליצה אמרתי אמר החכם ד' חכמים כדרבוני' וגו' ר"ל אף שכ' ד' חכמים כדרבוני' מ"מ הרוצה להיות מבעלי אסיפות האסופי' על יד צריך להיות קבוע כמסמר ללמוד מרב א' והנה הדרך ממעט השם והפרנסה כמ"ש רש"י פ' לך והנה היצ"ה משי' דאגה בלב הת"ח כ"ז שהוא פנוי מאין לך מזוני וגם מאין יבוא עזרתך ואח"כ מאין יהא פרנסת ביתך ואמנם לא כן העמל בתורה תורתו עומלת לו ואך בתנאי שישב בישיבה א' וז"ש רבא הל' השונה הל' אם הוא ממקרקעי מהקבועי' במ"א ולא ממטלטלי מהניידי' ומטלטלי' תמיד אהני בין למזוני בין לעזב דהיינו כתובה בין לפרנסה אח"כ אודה לה' כי גמל עלי פי"ק תרי"א

בענין המשליש מעות לבתו סו"פ מציאת האשה. המשליש לכאורה יש ראיה מכאן לד' הפוסקים דלא אמרי' מצוה לקיים ד' המח כ"א בשליש דאל"כ לתני מי שצוה לבתו אלא דלמ"ש הר"ן דדווקא כה"ג פליג ר"י משום דלבתו לא צוה כלום א"כ הוצרך למנקט בגוונא דאין המעות ביד בתו ואמנם הרמב"ם שינה וכ' מי שצוה לתת לבתו ולא כ' המשליש לאשמועי' דמשליש ל"ד וא"כ אכתי יק' תנא דידן למה דייק למימר המשליש ונ' דלרבותא דר' יוסי דאפי' במשליש לית לי' מצוה לקיים ד' המת ובזה נ' ליישב ד' התוס' ד"ה הא מני שכ' דר' יוסי לית לי' מצוה לקיים ומ' להו הכי מדלא קאמר מתני' היא ואמר ר"מ היא ש"מ דר' יוסי פליג ואמנם ק' מנ"ל לגמ' הא דנדחוק ונימא דרי יוסי לדבריו דר"מ קאמר אמנם למ"ש ק' לי' ל' המשליש דנקט תנא דע"כ לרבותא דר' יוסי ותינח אי פליג אכולא מלתא דמצוה לקיים ד' המת משא"כ אם רק מטעמי' פליג מה לו משליש או לא

וכ' רש"י ליקח וכו' לכשתנשא ונשאת נ' דק' לי' לרש"י כיון דר"מ מצוה לקיים ד' המת אתא לאשמועי' למה לי' לאהדורי אגוונא לימא סתמא מצוה וכו' א"וו דרבותא אשמועי' אע"ג דאמדי' דעת האב שהי' דעתו רק למען תנשא וס"ד כיון דעכשיו נתארסה וידעי' דתנשא בלא שדה זו א"כ אין כאן קפידא וזה ל' ונשאת דנקט רש"י אף דבאירוסין מוקמי' למתני' מ"מ בעיננו כאלו כבר נשאה ואפ"ה עלינו לקיים דבריו ומה"ט כ' רש"י ג"כ כל האריכות בנאמן בעלי למימר דלא קתני תנא ינתנו כדרך דקתני בברייתא למימר וכ"ת דלא פשיטא לן מלתא דטעמ' דאב משום נדוניא כי היכי דאם היום או למחר תתגרש יהי' לה נכסי' התינח דנתנה לבעל לא מהני אכתי נאמן עלי שבעל בעצמו יקח לה שדה מיהת תיהני קמ"ל דאפי' כה"ג מצוה לקיים ומזה דייק רש"י ג"כ דשדה דבריי' ל"ד כ"א נדוניא דאי דווקא אין כאן רבותא כלל דהרי אשדה קפיד וה"ה אשליש ומבוארים כל ד' רש"י

ואמנם במה דנקט בברייתא שדה י"ל דרבותא קמ"ל דס"ד בשדה אפי' מן הנישואין אין רשות בידה עד שתהא בת עשרי' קמ"ל דלאו היינו נכסי אבי' וכן הא דנקט ינתנו לבעלי בברייתא למימר דאפי' במתנה מודה מן הנישואין וכן הא דנקט לחתנו רבותא קמ"ל דאף שכבר ידע האב בחיי' דזה יקחנה בלא נדוניא א"כ לאו משום נדוניא צוה כן אעפ"כ מודה ר"מ מן הנישואין

ואמנם בענין מה דנקט שדה וינתנו א"ל דחדא מתרץ חברתא דבאמת שדה ס"ל לר"מ דאינה יכולה למכור דס"ל דזה מקרי נכסי אבי' משא"כ במתנה יכול, ליתן שפיר

וכי אינה אלא שדה ד' התוס' דלר"מ אפי' דיעבד אינה מכורה אף דלה לא צוה מ"מ אמרי' מה זכות מסר ראשון לשני זכות שהי' בידו ואמנם ד' ש"פ דלר"מ יכולה למכור אלא דמ"מ השליש מיחייב לקיים ד' המת

מן הנישואין וכו' ע' רש"י לכאור' מ' מדבריו דטעמי' משום דס"ל דבאמת יכולה למכור אלא מן האירוסין לא תמכור אם יקנה לה השליש משא"כ מן הנישואין דוודאי תמכור אמדי' ד' האב דאבתר נישואין לא צוה אא"כ יק' טובא לד' התוס' ולזה נ' דה"פ דאמרי' ד' האב הי' רק שלא תקח היא בעצמה שלא ירמוה משא"כ לאחר נישואין כיון שהבעל אוכל פירות וודאי הבעל ידקדק יותר מהשליש ואדעתא דהכי לא צוה: