ליקוטי חבר בן חיים י קנו

גם בד' התוס' ד"ה הא דמחאי מיושב דנקט אבדו מזונו' לאשמועי' דמיירי דלא מתזנא

מ"ש הרי"ף דלגי' ר"ח לא קיי"ל כר' היינו משום דלגי' ס"ל ב"ח דאבא ואנן דאחי' קיי"ל

תרה רב לר' כוונתו דלהכי לא כ' בהדי' מכרו או משכנו וכ' לשנא דמשתמע לתרי אפי משום דביני חיטי כ' לו כן ולא הי' פנאי להאריך

ואין מוציאין למזונות נראה דק' לי' לר' אדר"ח אמאי לא קמפ' ד' רב דתרוויי' קאמר א"וו דס"ל לר"ח דתרוויי' ע"כ לא קאמר דאי מכרו קמבעיא לי' א"כ ע"כ לא מבעיא לי' כ"א לענין פרנסה דלענין מזונות הרי תנן אין מוציאין וכ"ת התם בשעבד האב ממ"נ למ"ד אין קצובין מ"ש ולמ"ד אין כתובי' א"כ כיון דהכי אתקין א"נ שויוה רבנן כמע"פ אע"כ לענין פרנסה לחוד קמבעי לי' ואמנם אי משכנו קמבעי' לי' איכא למימר דגם לענין מזונות מבעיא לי' דלמא דווקא לגבי מכרו שויוה כמע"פ ומשום תקנת השוק ולא במשכנו ומדחזי ר' לדעתי' דגם לענין מזונות ע"כ מס' לי' לר' חייא השיב לו דאין מוציאין למזונות ואמנם לרב באמת לא מס' לי' לענין מזונות וכללינהו תרוויי' כחדא אמנם לר' אי ס"ל דגם לענין מזונות מוציאי' במשכנו מצטרך לר' וזה שכ' רש"י דרב סמך דאפי' אם שני' שוים יפ' ר"ל כה"ג אם גם לענין מזונות אית לי' לר' דמוציאין במשכנו

תוס' ד"ה רווח ע' בר"ן שהוסיף מלבד הנשואה ור"ל דכה"ג מפסדת הראשונה מהפניות אם לא באו כלם להנשא כא' דמעיקרא נוטלת עישור ועכשיו חולק י"א מהנכסי'

א"ל רב אשי לאמימר פי' דמ' לי' לרב אשי דאמימר משום דק' לי' מ"ט מוציאין קאמר א"כ איכא למימר דנתנו לה רק כח יורשת אבל יורשת גמורה לא הוה ואי בעי לסלוקי בזוזי מסלק לה וע"ז משני לי' דיורשת גמורה הוה ואכתי מס' לי' אי דרבנן א"כ מצי לדחווי' לה בכחוש כמו במתנת שכי"מ או דאורייתא וחולקת בשוה ואפשר דתליא אי דרשא דאת בנותי' דרשא גמורה או לא

אתיא ההיא וכו' נ' דהיא היתה רוצה עישור מכל נכסי' דווקא

הוה מגבי' אפי' מעמלא דביתי' יש שפירשו דהאב דווקא השכיר הבתים ונר' דהא תליא בפלוגתת הפוסקים אי גבי עישור נכסי אמדי' מיהת ממטלטלי וא"כ ע"כ לענין גביי' קא מיירי וא"כ אפי' בהשכירו האומן מיירי דאי מטלטלי הוה לא מגבי' ואמנם לד' התוס' דאפי' אומד נמי לא מטלטלי א"כ לענין אומד ג"כ מצי מיירי וא"כ ע"כ בהשכיר האב

ענן ענן פי' האי עישור נכסי מ"ט לא מפ' לי אי בתק"ח או באומד דידך באת להגבותה דנ"מ לענין מקרקעי או מטלטלי ולמ"ד אומד בכ"ג ממטלטי קאי לענין גביי' ולאינך אפי' לענין אומד נ"מ

ואמנם באמת סברת הר"ן קשה לי טובא מ"ש לענין גביי' דלא אזלי בעישור נכסי בתר אומד בינוני' שהאב הי' מגבי ופורע אפי' ממטלטלי ומ"ש לענין אומד דאזלי' וצ"ע. וע' בהפלאה בשם ראנ"ח לענין ראוי מ' מדבריו דלענין אומד מיירי הטור ולא כן מ' ד' הפוסקים כ"א לענין גביי'

ומאן יתיב בי מרזיחא כוונתו ע"ד אפי' בקי במקר' ליחנך ות"ח צריך להיות מקושט ככלה בכ"ד תכשי' וזה שאמר לי' מר עוקבא מאן דלא ידע מאי מרזיחא קרי לר"ה חברין

והאי קרא הואיל ואתא לידן נימא בי' מלתא לסיים שיעורי ימות החורף תרי"א בע"ה אבחר דרכם וגו' כ"כ במ"א על מ"ש ועלהו לא יבול זה שיחת חולין כי עלהו הם בעלי אמונה מחזיקי התורה כמו שדי על פ' זה בתדב"א והנה ע"י השיחת חולין מקרב הת"ת ההמון ועי"ז יגיע למבוקשו דע"י עליא מתקיימי אתכלי' ומשו"ה צריך ליזהר שלא להתנהג עמהם בקול רעש גדול וז"ש ר' לר"ג בנו נהוג נשיאותיך ברמה זרוק מרה בתלמי' ר"ל כל המרה והכעס שיהא לו מנשיאותו לא ישפוך כעסו על ההמון כי לא יסבלו ויפסיד גם שני' כ"א זרוק מרה בתלמידי' והנה המלך הרוצה להקים לו חומת ברזל בגדודי' יתנהג עמהם ג"כ באחוה למען יאהבוהו וע"י יהא מאוים בעיני ההמון ועד"ז צריך החכם להתנהג עם ההמון כדי שיוכל להרביץ חכמתו ואמנם בלבו בד קדש ילבש כמ"ש בפתוחי חותם ע"ש והנה כאשר יארע דבר מה בבית המנחמי' שוא ינחמו כי האבלים יאמרו מה לכם בצרתינו ואמנם אם ראש הבית אם ינחמם דבריו יעשו רושם ואף כי הוא בעצמו צריך להיות בגאותו ומקומו אל ינח וז"ש מר וזח אם המר היא זח מלי זחה דעתו אז וסר אבלות דהיינו מרזח מסרוחי' מהטפלי' ואז"ל מר וזח נעשה שר לסרוחי' ר"ל מכיון דאנהו מקרי סרוחי' ר"ל טפלי' מל' וסרח העודף א"כ הוא השר ובידו להסיר אבלתם ובלתו אין מנחם וז"ש איוב אבחר דרכם ר"ל דרך ההמון התנהגתי עמהם בדרך כל א' ועי"ז ואשב ראש ואשכין ביני' כמלך בגדוד באחוה ואמנם בקרבי הי' כאשר אבלים ינחם כמו ראש האבלי' הרוצה לנחם שאר האבלי'