ליקוטי חבר בן חיים י קנה

בת הניזונת לכאור' הו"מ למימר למעוטי בת שניי' וכיוצא אי אינה ניזונת אתי אלא דל"מ כן בש"ס לקמן: עישור נכסי' פי' רש"י ואין שמין באב כוונתו דלכאור' מאי מק' הש"ס דלמא ר' כר"ח אמר למלתי' דשמין לגרוע ועישור נכסי' שלא להוסיף וא"כ שפיר רבא כר' וכ"ר יודא ס"ל א"וו דפשיטא להש"ס דר' רק עישור נכסי' קאמר ולא שמין כלל וכ"ת אהש"ס גופא מנ"ל לא היא אס"ד דר' תרוויי' ס"ל א"כ מ"ק לי' רבנן לר' אין לבן במקו' בנות אלמה לא הא אי שמין באב וכבר אסיקנא דשמין לפי עניי' ועשרו א"כ נהי דבבנות ראשונות יהבי' עישור נכסי' משום דשומה הוא עוד יותר באחרת וודאי אזני' בתר שומא דלא יגיע לסך עישור מנכסי' שהניח האב ואפי' הי' וותרן יותר מדאי מ"מ כל נכסי' לא יהיב דסתמא לאו בהכי עסקי' וע"כ משתייר ירושה לבן אע"כ שמעו רבנן מר' דבתר עישור לחוד אזלי' וכדמסקי' בלא אומדנא

וע' בי"ש שדחה ראי' מהרי"ל מת"כ מהא דלא אמרי' פרנסה אינה כת"כ משום דממתני' דב"ב שמעי' לה וכ' עליו הבית מאיר דלמא לענין אל יתפרנסו מיירי ובמ"כ הרי עכ"פ ראי' מהרי"ל לא הי' כ"א מקמי דמסקי' דר"ה לענין אל יתפרנסו קאמר ולא ידעי' מהא אכתי וא"כ ע"כ מתני' דב"ב כהרמ"ה אשמעי' דפרנסה אפי' מנכסי' אם

בענין גביית פרנסה פ' מציאת האשה

הבנות וכו' איבד' מזונותי' נ' דק' לי' לר"י למאי נ"מ נקט ר' כלל ענין מזונות אלא לאו משום דבבגרה בחיי האב באמת מזונות ופרנס' חד דינא אי' להו אשמועינן דבגרה לאחר מיתת האב לא דמי ואמנם אם נקט מזונות לאשמעי' לאפוקי מדרב שוב אין ראי' וזה ענין ד' התוס' לדחויי להר' יונה

אבדו ע' רש"י כוונתו דלא תימא דלטעמא דמזונות משום דשמין באב שאינו מפרנס את בתו יותר מעד ימי בגר לא כי דא"כ הרי רבי הוא דאי' לי' גבי פרנסה ג"כ שמין באב א"וו במזונות ה"ט דתק"ח רך הוא: ופי' רש"י ברשב"א עישור נכסי' לטעמי' דמתני' מעושר נכסי' מיירי וכרשב"א בעי לאוקמא ור"ל דגם טעמא דרשב"א אינו משום שמין באב דהרי אפי' בעישור נכסי' קאמר הכי

הא גדולה וויתרה הק' מזה במרדכי לשיטת הרשב"א דס"ל דמתני' אפי' במחלה בהדי' א"כ פשיטא דגדולה שמחלה בהדי' מחילתה מחילה ונ' דהרא"ה כ' דאי מחתה בשעת נישואי' שוב אינה צריכה מחאה ונ' להביא ראי' מל' דמתני' דקתני משתגדול ולא כשתגדול א"וו דתשתגדול יכולה להוציא אפי' לזמן מרובה אך התינח אי לא מחלה כ"א לא מחתה דטעמא מאי לא מחתה דלא הי' בה דעת למחות א"כ גם משהגדילה אמרי' כן כ"ז שלא מחתה אין בה דעת למחות משא"כ אי מחלה בפי' אמנם אנן אמרי' אין מחילת קטנה מחילה אכן כ"ז אם כשהגדילה מיד חזרה בה משא"כ אם לא חזרה אמרי' שפיר מדשתקה ש"מ במחילתה קיימא ומעתה כיון דקתני מתני' משתגדיל ש"מ דלא מיירי במחלה בהדי' ונהי דלענין קטנה כ' הרשב"א דה"ה מחלה מ"מ מתני' לא מיירי בהכי

אמנם מדאמרי' דגם בעישור נכסי' יש חילוק בין בגרה ללא בגרה מ' כס' הר"ן דגם עישור נכסי' משום שמין באב נגעי בה

והנה בענין מחאת בגרות הסברא היא רך בעיני דדעתו של אב להרבות בנדוניא שלא תבגר דווקא ואמנם באחי' אם הם התאמצו להשיאה טרם בגר והיא עכבה א"כ עברה ע"ד אבי' ותפסיד אך אם לא כן היא צריכה למחות ולהודיע כי היא לא פשעה בדבר משא"כ מחאה דנישואין היינו שלא וותרה

תוס' ד"ה והא איתיבי' רבא נ' משום קו' פי' מהרי"ח וכן מטין ד' רש"י ושלא הזכיר כ"א ניסת דאבגר ל"ק לי' דע"כ לא אמרי' כ"א ה"נ מסתבר' ולעולם כי יש לדחות דדלמא למעוטי בת ארוסה אתי ר' והש"ס דקאמר ה"נ מסתברא ע"ד תפשיט בעיין ודלמא באמת לרבא פשיטא לי' הנך ודווקא חדא הוא דאיבעיא לי': ש א"נ דלמא למעוטי בת לגבי אלמנה בנכסי' מועטי' דל"ת דמ"מ פרנסתה גביא והש"ס דלא קאמר מ' דס"ל כמה דאפי' מתה האם אינה נוטלת מכתובתה עישור נכסי' ומכ"ש בחיי'

וע' טו"ז שכ' ליישב מה שהניח הדרישה בצ"ע מדחזינן דמתזנא לא מהני בניסת ובגרה ואעפי"כ מחאה מהני א"כ ה"ה בלא מתזנא זה צ"ל תוכן דבריו ומ"מ ד' צ"ע דלמא מתזנא לחוד לא מהני וה"ה מחאה לחוד ג"כ לא מהני כ"א תרוויי' בעי' וצ"ע. ואמנם לי נ' כיון דאמרי' דאף דבגרה מ"מ מחאה מהני וכיון דמחאה אהני א"כ זכתה בבגר בפרנ' ובשלמא אי לא מחתה בשעת נישואין וותרה משא"כ כיון דמחתה מה"ית נימא דאובדה דהרי ניסת לחוד לא מגרע כוחה אם מחתה ובגר לא גרע בזו שמחתה כחה ומה"ית נימא דלא מהני מחאה ושותא דמר לא זכיתי להבין: