ליקוטי חבר בן חיים י קנד

ולמחר יוצאת בלא כלום ומ"מ לא שייך למתני התם האי מדעתה כלל

במאה לכאורה הי' אפשר לפ' דבחמשי' אי קתני ס"ד משום דלא יהבי' לה קופה של בשמי' בפחות ממנה ואין אשה אלא לתכשיטי קמ"ל דאפי' במאה דינא הכי אא"כ הו"ל למתני אפכא בחמשי' או במאה זוז ולזה נ' דה"ק לא מבעיא במאה דידעו שפיר דאבי' הי' נותן לה נדוניא אלא שהם אמדי' למאה א"כ פשיטא דקנסי' להו דהו"ל למיזל לב"ד למתאמדי' לאבי' משא"כ בחמשי' דכה"ג חיוב אפי' אעני שבישראל למיהב לברתי' א"כ איכא למימר שהם הי' בקיאי' בי' שלא הי' ניתן לה כלום חוץ מחמשי' שב"ד מזקקו קמ''ל דאפ"ה כיון שמת אמדי' לי' בב"ד ולא שהם יאמדו

מה שראוי ע' רש"י וע' בר"ן שתמה מי דחקו לרש"י אמנם יש לתמוה ע' הר"ן שהוא בעצמו כ' פ' נערה דאי מדעתה היינו שמחלה וזה כפי' רש"י צ"ל דמתני' בעישור קרקעות מיירי דלא גביא אלא ממקרקעי ואין מחילתה מחילה במקרקעי א"כ הוכרח רש"י לפ' כן אליבא דת"ק דנקט לפי פי' רש"י דמחילתה לא מהני

אמנם יע"ל ע' ד"א דק' לי' לרש"י ל' מה שראוי וכו' הו"ל למימר בקיצר חלקה ותו לא אלא ש''מ דמתני' אפי' כששעבדו האחין חלקה מ"מ טרפא והיינו מה שראוי אפי' אינו בעין. וצ"ל ע"כ דמתני' בעישור נכסי' מיירי דהוא קצוב ולכך טרפא ממשעבדי ולא באומדנא דאינו קצוב

לפרנסה שמין ע' רש"י שכ' הבת וכו' דקדק לומר הבת דלא תימא אמתני' דלעיל ג"כ קאי שמואל דתנן אם יש בכיס מפרנסין אותה לפי כבודה ומאי לפי כבודה מפ' שמואל שמין באב יהא ליתא דהרי אחמשי' זוזי צורי קאמר אביי כמה יהבי' לה אע"כ אבת יתומה שבאה לינשא מנכסי אבי' לחוד קאי שמואל

מאי לאו פרנסת הבעל ע' תוס' ואמנם למ"ש הראשוני' דשמין את הנכסי' דמתני' היינו בשכנגדן דומיא דמזונו' תו ל"ק קו' תוס'. וכן צ"ל לד' רש"ל דהראב"ד אפי' לר"ח אמר למלתי' וא"כ ק' להראב"ד תו קו' תוס' לעיל פ' נערה דלמא בין ר ר"י בין רבנן כשמואל ס"ל ולא פליגי כ"א בלהוסיף בהשיאה על עישור נכסי' אמנם הראב"ד מפ' ג"כ שמין את הנכסי' היינו דומיא דמזונות ואין כאן ענין כלל לעישור נכסים

הא באכילה וכו' ע' רש"י נ' דבא לתרוצי ל' אכילה ושתיי' דקאמר הש"ס לימא הא למזונות הא ללבוש וכסות א''וו רמז לן הש"ס דל"ת בעשירה מוסיפין לה על מזונות האמורין למעלה למיהב לה כפלים בחיטין לא כי כ"א בעשירה נותני' לה מזונות אחרי' בשר דגים וכיוצא והיינו ל' אכילה ושתיי' דנקט

עשיר והעני הא לית לי' לפי מ"ש המפ' דהאי לית לי' ר"ל דלית לי' כ"כ כמו שהי' לו בשעת נישואי הראשונה וע"כ צריך לפ' כן ממ"ש תוס' דבל"ז לא הי' ק' דהו"מ למימר דכ"ע אי' להו דשמואל ובהא פליגי היאיך שמין ע' בתוס'. אמנם א"כ ק' לי לפריך מרישא עני והעשיר מי פליג ר"י דמה לי העני אי אין פי' העני לגמרי מה לי העשיר מה לי העני ואף דיש לדחוק דבהעשירי נסתחפה שדה שמת האב קודם שנישאת מ"מ ז"נ דוחק ונ' דבהעשיר מ"ל דה"פ כשהשיא בתו הי' בחזקת עני ועכשיו נמצא שהעשיר וד' ר"י דאמרי' גם באותה שעה הי' עשיר אלא שהי' מתרושש וא"כ אילו הי' חי לא הי' נותן לה ג"כ יותר וד' רבנן דלמא עכשיו העשיר ואז הי' באמת עני וא"כ הי' נותן לזו יותר ואמנם מהעני וודאי ק'

עני בדעת ע' רש"י לא רצה לפ' כפשוטו קמצן וותרן דא"כ ק' אדרבנן אמאי ניחוש להכי משא"כ עכשיו ה"פ דלמא לבת הראשונה הי' עני בדעת שלא הי' צריך לתת לה יותר או אפכא עשיר ולאו כל בנות שוות לאחת צריך לפי חסרונותי' להרבות בנדוניא ולהיפך ג"כ או מחמת השידוך עצמו שהי' חביב בעיני' הרבה או אפכא

ואמנם לולי ד' רש"י הייתי מפ' ד' רבנן עד"ז דברייתא יש מב"א שהם קמצני' יותר מדאי גם עיני לא תשבע עושר ויש שסומכי' על זרועם והם וותרני' יותר מדאי והנה לאחר משתנה הדעת בשני' זה שהי' עני לאח"מ הוא ידעי שדעתו לוותר להשיא בתו והעשיר בדעת לאח"מ נעשה עני בדעת דאינו רוצה לגרע כ"כ זכות בני' וז"ש פעמי' שאדם עני וא"כ העשיר ופעמי' שאדם עשיר וא"כ העני

והנה ד' הפוסקי' אלא דלא חיישי' לכי האי אמנם אי ידעי' בוודאי גם ר"מ מודה ונ' דמשו"ה דייק ר"י למימר אם השיא את הראשונה ולא קאמר אם השיא בת בחייו דלא נדע מה דינו אם השיא ב' או ג' בנות קמ"ל דבתר ראשונה שקדמה לשניי' זו אזלי' לפי מה שהי' אז עני או עשיר בדעת ותמיהני על הפוסקי, שכ' דכה"ג אם השיא ב' וג' בנות יעשו פשכה ומ"ט כיון דחזי' דסוף ימיו הי' עני או עשיר בדעת מודה ר"י דבתר סוף דעתו אזלי':