ליקוטי חבר בן חיים י קנג

למה שאמרו אשה הפרם וה' יסלח לה במה הכ' מדבר באשה שהיפר לה בעלה ולא ידעה ואכלה דבעיא סליחה הלכך ניתב לי' מעיקרא דרך מתנה וכי שקיל בתר הכי דרך הלואה יודע דכוונתינו לשם מתנה ואין זה לוה רשע ור"מ ס"ל דנוכל לסמוך אשר בלא"ה יבין כי כוונתינו לשם מתנה ומ"מ לא שרי ר"מ לאטעוי' ור"ש מתיר אפי' לאטעויי' משום בושתו שתזוח דעתו עליו

שכיחא בגו ביתי ומקרבן וכו' כוונתה דאין מקבלין מן הנשים מתנה מרובה ולא סגי במה דשכיחא דמ"מ מתנתה מועטת ומתנה א' משלו שוקל כמה מתנות דידה לזה אמרה ומקרבן הנייתי בזה שוב מתנותי חשובין אף שהן מועטין

בטלי כסף שני הדבורין קשורין ור"ל דאין לתרץ כמו שתי' המפרשי' דכיון דהי"ל טלי כסף וזהב הו"ל למכור א' מהן דהך טלי כסף וזהב לא הוה לא זהב ולא כסף ולא הי' שוויי' חשוב כ"כ אלא דהוה מפנקותא יתירתא ומ"מ אפשר לומר דה"ט דפסק הטור כרב זביד דבשלחן ל"ש מפנקותא דמ' לי' דר"ח כוותי' ס"ל דמה לי מפת השלחן או שלחן עצמו וכיון דמפה מקרי מפנקותא יתירתא ה"ה שלחן וכיון דר"ח עבד הכי עובדא קיי"ל כוותי'

ואמנם לולי דמסתפינא הייתי אומר דקפידא דר"ח הי' משום שסעד סעודת קבע בע"ש והוא הי' חושבי לעני הגון וי"ש ואמרי' בגיטין דזה א' מן הדברי' שנכסי ב"ב יורדין לטמיון

המסמא וכו' נ' דאף דקתני כבר כ"ז במתני' דפאה מ"מ התם מ' דדווקא בא"צ ליטול מיירי דקתני רישא וכל מי שא"צ ליטול להכי בברייתא אפכא אתניי' למימרא דאפי' בצריך ליטול מ"מ אינו רשאי לעשות כן

ונקט בברייתא מצבה תמורת פסח במתני' למימר דפסח היינו חולה דס"ד בחולה אין הקב"ה דן מדה כנגד מדה משום דכשאדם חולה הוא נתון בדין ואומרי' לו הבא זכות והפטר וזה דומה לעין תחת עין דלא דנינן מה"ט דלא ידעי' עד היכן יגיע. ומסיים במתני' ודורש רעה יל"פ דרך הלצה דלא תימא המחניף בתורה ויראה ליטול צדקה ולובש אדרת שער מתוך שלא לשמה יזכה לשמה לא הוא כ"א ודורש רעה דווקא ולא החונף

מעלי' עין מן הצדקה כעובד ע"א משום דכ"ז שאדם מודה כי הש"י נתן לו כח לעשות חיל וודאי יתן לו משלו וע"כ איש המעלים עין היינו שאומר כוחי ועוצם ידי וכמ"ש יזבח לחרמו וגם זה עובד עצמו וגופו וכעין ע"א

וע' בהג"א בברכות דדורן דרך כבוד שרי מאלישע ואמרתי בח"א ה"פ הרוצה ליהנות יהנה כאלישע דווקא אשר מ"מ לא נשא פני' אפי' למלך ישראל ושלא ליהנות לא יהנה כשמואל אשר מ"מ לא פסע על ראשי עם קודש וז"ש אף שלא עשקתי מ"מ לא רצותי ואמר ומיד מי לקחתי וכו' כי באמת לקח שמואל נדבות לבני הנביאי' ומ"מ לא העלי' עי"ז עין להוכיח הנדיבי'

בענין שומת פרנסה פ' מציאת האשה

יתומה שהשיאתה אמה יל"ד אמה מאי עבדתה ונ' להביא ראי' מזה לשטת תוס' פ' נערה מ"ג ע"א דהא דאמרי' בנכסי' מועטין אלמנה אצל הבת אלמנתו נזונת דיוקא אצל הבת דלא אכלה כ"א בתקנתא דרבנן א"כ לענין זילותא אלמנתו עדיפא לי' משא"כ אלמנה אצל אחין שהם יורשין דאוריי' למעקר נחלה דאוריי' לא תקינו באלמנה דשכיחא א"כ מצי מיירי דמיד במיתת האב או קודם מותו בא א' לישא בת הזאת אלא שהאב לא פסק לה עדן ואם יפסקו לה הרבה ישארו נכסי' מועטין וכיון דלא תהא בת מדחיא אלמנה ממזונותי' ואם יפחתו לה ישארו מרובין והיינו דאמה פחתא לה ועד"ז מיושב ג"כ דנקט תרתי אמה או אחי' דלא זו אף זו קתני וה"ק לא מבעיא אמה דוודאי לאו כל כמינה כיון דג"כ בתקנתא דרבנן אתיא לאלמי כחה ולגרועי כח בתה דאתיא ג"כ בתק"ח אפי' אחי' שהם יורשי' דאוריי' וס"ד דע"כ הפקיעו חכמי' ירושתן משום ואת בנותי' תתנו לאנשי משא"כ הכא דיהבא לה גברא דניחא לה דאל"כ היתה ממאנת והולכת לה לדידן דקיי"ל דאפי' נשואות ממאנות ומדלא ממאנה ש"מ ניחא לה וא"כ כה"ג לא עקרא רבנן נחלה דאוריי' קמ"ל

ובהא מיישבן גם ד' רש"י שכ' מדעתה רבותא וכו' מ' דאפי' שלא מדעתה הוה ג"כ רבותא וק' מאי רבותא למ"ש א"ש דהיינו רבותא דס"ד דאין חיוב על האחין כ"א להשיאה להגון לה ומה שוויתרו וויתרו

אמנם יק' לד' רש"י דמדעתה קאי שמחלה פרנסתה א"כ וכ' לה מדעתה הו"ל למכתב ולזה נ' דד' רש"י דלכאור' ק' מאי וכ' לה ונתנו לה הו"ל למימר אלא וודאי האי וכ' אבעל קאי ומשום דכותב בהסכמת אמה ואחי' נקט ל' וכתבו ל' רבים ור"ל וכ' לה כתובתה ומה"ט קתני ג"כ במאה בחמשי' ר"ל כתובה שכותבי' על נדוניא של מאה או חמשים זוז וכ"ת כתובה מאי עבדתה האי תנא בעי למיתב טעמא דכיון דיהבו ל בעל א"כ מאי אכפת לה ומפ' דכתובתה מיהת זוטר