ליקוטי חבר בן חיים י קנ

כל חד וע"ד שמבואר בד' רש"י לקמן דשפיר שייך למימר דבדידי' או רבא או זוטא דאין בושתו ובושתה שוין והיינו שכ' תוס' לקמן כד' רש"י בענין דידה ודידי' משום דצריכ' להו לקיים ד' רש"י בזה וכעין ביאור לד' כאן

ואמנם מ"ש רש"י דרישא תרתי בעי אמת שכן מ' מד' תוס' לקמן כמו שנבאר אמנם תוס' שליש ותוס' הק' עלי' למימר דהוה ככספי' ונ' דד' רש"י בענין הרי הן ככספי' במה שהאריך שם דהכי בשמי' של אנטיכיא היו נודעי' במקומן בשוויין כזהב דלעיל דג"כ מה"ט כיון דלית בי' פחת א"כ אינו פוחת ג"כ חומש וא"צ לד' רש"א דמהא מוכח דבעי' תרוויי' דווקא דלא היא כ"א בזהב שומתו ידוע וכן בשמי' באנטיכיא ואמנם בגמלי' ואינך ל"ש זה דאין גמל ושק א' דומה לחבירו וא"כ בשלמא בגמלי' שייך לומר בכספי' דלא מבעיא דאינו פוחת ה"ה מוסיף משא"כ באינך הי' פוחת באמת אלא שלאחר הפחת לפי מנה המתקבל ניתן לה תוס' שליש ולזה לא קאמר כ"א גובה פרנא דהיינו תוס' שליש אבל ככספי' ל"ש משום פחת

אין לו אלא מנה ל' זה מ' כפי' רש"י שלא תוסיף לו החומש דקתני סיפא וזה שדקדק רש"י ע' בדברי' ומה דקתני לה מקמי סיפא דבעי למתני ג' גווני חדא בתוס' וחדא בפחת וחדא לא תוס' ולא פחת ומה"ט כ' ג"כ רש"י במציעתא לא מבעיא לומר דמציעתא להיפך מרישא וסיפא היא ממוצעת בין תרוויי' וכמ"ש: תנא עסקא דנפיש זיונא פי' רש"י יציאה ר"ל בקל יוכל להוציאם למסחר ומשתכר בהם

אפשר לומר דלהכי בתותבי קאמר בי מכסא דדווקא התם הי' זה ככספי' משא"כ אשלי ושקי הי' בשוויי' בכל מקום

אלא ארישא ע' תוס' ורש"א ול"נ דאי תוס' כש"פ ס"ל א"ש בע"כ רשב"ג הכא לטעמיי' דרבנן קאמר ולי' לא ס"ל דהרי כבר כללא כייל הכל כמנהג המדינה: י"ל להכי נקט פסקה דבאב ל"ש ריבי' ע' בהפלאה בק"א להכי נקט אפי' פסקה חייב להוסיף לה

בענין קופה של בשמים פ' מציאת האשה

י' דינרין פי' רש"י זוזי למימר דדינר של דברי' היינו דינר מדינה לאפוקי מדינר דלעיל דהוא לפי הדינר בנדוניתא

בירושרים ע' רש"י מהא נ' לי' לדייק דרש"י פליג אהפוסקי' וס"ל דרשב"ג לא קאי ארישא דק' לי מי דחקו לרש"י לפרושי דבשאר מדינות לא הי' תתקשטו כלל דלמ' בשאר מדינות לא היו מתקשטו' כ"כ א"וו דק' לי' לרש"י א"כ גם ת"ק ס"ל הכל כמנהג המדינה ומ"פ רשב"ג א"וו דה"ק בשאר מדינות לא היו מתבשמות כלל ופלוגתיי' בירושלי' ולירושלי' קרי רשב"ג מדינה כעין שלחנו' יושבי' במדינה דהיינו בירושלי' וקאמר רשב"ג דגם בירושלי' הכל תלוי לפי המנהג של אז ואין לה קצבה

תוס' ד"ה בירושלי' לולי ד' הי' נראה דאדרבה ה"פ בירושלים משום שהי' שם ריח קטורת כשהיתה חפצה להתבשם שירגיש בה בעלה היתה צריכה להתבשם ביותר משא"כ במקומות אחרים ואמנם מדלא פי' בתוס' כן ש"מ דבשטת רש"י אזיל וכמ"ש

את"ל ע' תוס' ונרא' דעיקר אבעית הש"ס הי' טעמא מאי אמור רבנן הכי אי משום עולה עמו או משום תק"ח כי היכי דתקנו תוס' שליש ואמנם האי איבעי' ל"ש אלא אי אמרי' במנה המתקבל אמנם אי במנה הנישום א"כ ע"כ משום לפי כבודה הדבר ול"ש תו למבעי אי משום עולה וכל יום הכי או כענין תוס' ופ"א הוא דהוה דאי כעין תוס' ע"כ מנה המתקבל בעי' כמו בתוס' אך לפי"ז צ"ל אפכא ממ"ש תוס' דפ"א לחומרא דלדידן אפכא הדבר כ"א פ"א לקולא והכא קמבעיא לי' כמ"ש אי כעין תוס' או לפי כבודה וכל יום ל"ד כ"א ר"ל כל ימיו וידע הש"ס דאי כל ימיו סגי לשנה בי' דינרין ואמנם יום חדש ושבת דנקט כוונתו רק עולמית ונקט בכל דוכתא ההיפוך מיום א' ושבת א' ועיקר האבעי אי תקנו חכמים רק ביום ראשון לחבבה על בעלה ע"ד שאמרה קשטה הק"ה לחוה או לכל ז' ימי המשתה או לכל חדש קמא דמברכי' עדן משמח חתן או לכל שנה הראשונה דמברכין עדן שהשמחה כדאמר רב אשי גופא לעיל ח' ע"א או דלמא לפי כבודה וא"כ כל שנה בעי למיתב לה כה"ג

רבו ביום נ' דתוס' לא גרסי לי' דאל"כ האיך מצי מיירי בחיים לפשוט מיהת מהכא דלימים ולא לשבת חדש ושנה פסקי' ורש"י דגרס לי' הוצרך לפ' דבאלמנה מיירי וכ"ה בתוספתא וצ"ל דשומרת יבם קטן היה לעיל והיינו קללה משא"כ באלמנה דלמא לעת זקנה עסקי' ב' דיבורי' התוס' גבי עני שייכי אהדדי הניח לחכמים לשום משום דלא הוה קצוה

בענין תקנת הגאונים פ' מציאת האשה

הנהו ארנקי ע' רש"י ולא רצה רש"י לפ' לעיל ג"כ הכי דמ' לי' דל"ד במחוזא לא סמכא אשה עליי' כ"א בשאר מקומות פשיטא ומחוזא לרבותא נקט רבא. ואמנם מדפי' רש"י כתובה מנכסי יתומים דווקא נ' לי דמ' לי' לרש"י דוודאי כתובה עצמה לא תקינו רבנן