ליקוטי חבר בן חיים י קמז

הכי ש"מ דלרבא הכל של עבד והיינו דק' להו אמאי הכא אמרי' דפגמה דהיינו שבת גדולה ולקח בהן קרקע כדקתני סיפא וכמ"ש הר"ן דע"כ קאי גם את"ק והתם הכל לעבד ואפי' פירות לא יאכל רבו וע"ז כ' דיש לחלק כלומר דדינא הוא דאפי' הכא לא הי' לבעל לאכול הפירות אלא משום שנפגמה ותהא נמאסת עלי' תקנו כן וכעין שאמרו משום חינא

ואמנם מריש דבריו מוכח דס"ל דשבת לאשה דאל"כ למה לאביי ניחא דהכא שבת לבעל אלא ש"מ לאשה וע' בא"מ מזה

ריב"ב אומר לפום ריהט"א נ' וכ"מ מד' רש"י כמו שצידד הריטב"א ע' בש"מ דאפגמה לא פליג ריב"ב דפגמה וודאי שלה אלא שהבעל אוכל פירות ואמנם ממ"ש רש"י ועוד שהיא נמאסת י"ל דאפגמה קאי ואמנם לא תימא דאי אבושת לחוד קאי א"כ הו"ל לתנא למנקט בושת בסיפא נ' דאקדתה למימר דאפי' בבושת הבעל אוכל פירות דומיא דפגמה דוודאי אוכל פירות דמכספי' אפחתי' ועד"ז הייני יכולין לפ' טעמא דבסתר לו חלק א' דהנה הבושה נערכת על ג' דברים המבייש והמתבייש ובאשה אשת מי היא וכמ"ש הר"ן בזה א"כ יאי למיהב לי' שליש דמי בשתה ואמנם בגלוי שהוא עצמו נתבייש עמה דין הוא שיטול יותר ואמנם מ"מ סגי במחצה אך העדיפו לו שלא תהא נמאסת עליו וזה כוונת רש"י בגלוי שהבושת שלו וכ"ת בפלגא סגי ואמנם חשו שתהא נמאסת ופייסו אותו

ומ"ש רש"י ד"ה ופגמה לא ליישב למה לא קתני בושת ופגם הא ידעי' דבדידה מיירי לזה כ' רש"י דשנה תנא דלא ליחלף בבושת ופגם דאב דבבעל ל"ש זה כ"א דווקא בחבלה וכ"ת פשיטא היאיך שייך זה בבעל דמקמי נישואין לית לי' ולאחר נישואין הרי אינה בתולה לא היא משכחת לה בנכנסה לחופה ע"י מסירה וכיוצא שעדן בחזקת בתולה ומ"מ לית לי' לבעל בושת ופגם דקים לי' בדרבה מני' ואפי' ח"מ שוגגין פטורין מן התשלומין

וע' בר"ן שכ' דלדברי' א"ש סוגי' הגמ' כוונתו דהכא קמק' כיון דמצד עצמה אין לה בושת כ"א מצד בעלה שהרי לא יהבי' לה באפי נפשה א"כ למה זה דומה למבייש סוסתו של חבירו ומשני דלא תימא אין לה כלל שכר בושה כ"א דשמין דמי בשתה לפי כבוד בעלה וע"ז פריך א"כ עני בן טובי' דמפשי' לי' מפני כבוד המשפחה לפלגו בהדי'

כ' רש"י עוד והוא אוכל פירות שהן תלויין כוונתו ליישב ל' מיד דקתני תנא דרצה לאורוי דגם בסיפא אינן שלה שתוכל למכרן אלאחר מיתה דידה לא היא כ"א שלו הם מיד שלו ושלה הן תלויין וכו' כמ"ש רש"י

העדפה דמע"י ע' רש"י כוונתו כי היכי דבמזונות אף שקצבו חכמי' כדתנן לעיל מ"מ יש ג"כ מזונות שאין להם קצבה כגון רפואה וא"כ במע"י ג"כ הכי מסתברא נהי דנתנו חכמי' קצבה מ"מ מסתבר דהעדפה דידי'

רש"י שם קונם כוונתו דלא אמרה שמה שעושה לפי' יהא עלי' קונם דא"כ למה יפר תעשה לאחרי' והוא יקח אלא ה"ק מה שהיא עושה יהא קונם לפי' וא"כ ע"כ יפר

והא כי אתא רבין ע' תוס' ולי נ' כוונת רש"י ע"ד אחר דאדרבא קמק' הש"ס דמדמי מציאה להעדפה היכי מצינו דפליגי ר"ע ורבנן בהעדפה דומיא דמציאה היינו העדפה שלא ע"י הדחק וכה"ג מודה ר"ע לרבנן וע"ז משני דלא היא כ"א מציאה דמיא להעדפה שע"י הדחק דהיינו פלוגתא דר"ע ורבנן ואמנם אשמועי' עוד במאי דקאמר פלוגתא דר"ע ורבנן לומר וכ"ת אפכא לדרבין ולא תיפוך לברייתא לא היא דע"כ בע"י הדחק פליגי דאי ר"ע בע"י הדחק מודה כ"ש שלא ע"י הדחק

ואמנם הא ק' בשלמא אי מציאה כהעדפה שלא ע"י הדחק היינו דדחקה לרבין למימר דבשלא ע"י הדחק מודה ר"ע משום קו' דרבא משא"כ השתא דקו' דרבא ליתא מה דוחקא תו לרבין ונ' לכאורה דלא מ' לי' דמתני' לעיל דקתני מעה כסף תחת מותר תהו דלא כר"ע א"וו ר"ע בע"י הדחק מיירי

ש אכן אפשר לומר עוד דק' לי' לרבין מאי שמא תעדיף וכו' דקאמר דהנה טעמא דר"ע כ' תוס' לעיל בסוגי' דמקדיש לחד תי' משום דא"א לצמצם ולכאורה כיון דמע"י קצובין מאי א"א לצמצם שייך אלא דתוס' לטעמיי' דס"ל דמנכין מלאכת ביתה מהקצבה שפיר כ' אמנם לש"פ צ"ל דוודאי אי לא הוה לבעל שום העדפה באמת לא גזר ר"ע אכן כיון דהעדפה שלא ע"י הדחק לבעל שפיר שייך למימר א"א לצמצם ומעתה מהכא דייק לי' רבין והיינו דקאמר ר''ע אילו לא הי' לבעל שום העדפה שפיר משא"כ השתא דאי' לי' העדפה יפר שמא תעדי' עלי' יתר מן הראוי לו בהעדפה

ואמנם הא דמדמי' בס"ד לשע"י הדחק ובמסקנא אפכא הי' אפשר לומר דבס"ד בתר טרחא אזלי' יקרי' לע"י הדחק מידי דאי' בי' טרחא א"כ מציאה כיון דלית בה טרחא שלא ע"י הדחק מקרי משא"כ למסקנ' בתר שכיח אזלי' וא"כ גם מציאה מקרי שלא ע"י הדחק: