ליקוטי חבר בן חיים י קמו

אמיד וכוון דשעבדו חכמי' הנקתה לבעלה א"כ מקרי הבעל אמיד וכייפי' לי' לכופה ומה"ט אין הנדר חל

והנה כ' הרמבם כשם וכו' כמ"ש רש"י והוכיחו האחרוני' דמ"מ פליג אהר"ן ולדידי כוונתו בכשם שכ' פשוט למימרא דיורדין לנכסי' כמו במזונות אשתו כמ"ש תוס' ד"ה קטני' קטנים וגם מד' אלו מוכח דלא כר"ן דא"כ הו"מ למימר דלעיל מיירי היכא דאינו זן את אמם. ולזה כיון בש"מ בזה

ואמנם א"ל דד' הפוסקי' שכ' גבי כסות דאינן עולין עמו ולא כ' כן גבי מזונות דלענין מזונות כיון דאמרי' דאתי למיכל בהדה א"כ רחמי האם על בני' ואי לא יהבת להי לפי כבודה היא תתן להם עכ"פ משלה ומה"ט עולין מש משא"כ בכסות דל"ש זה והיינו דכ' הרמב' גבי מזונות כשם דלא נימא כד' הח"מ דמזונות מכסות ילפי' ובתרוויי' אינן עולין לא כי כ"א במזונות עולין כשם שהוא עולה. וע' מ"ש בעניני' אלו לעיל פ' נערה: הדרן עליך פ' אעפ"י יהיו לרצון אמרי פי' ממרום יערה עלינו רוח חדשה בביאור פ מציאות האשה. מציאת האשה הי' נ' לי לפ' ה' דהאשה דקאי אדלעיל דאפי' אשה שאינה נוטלת מעה כסף ואינה נותנת מותר וס"ד דה"ה מציאתה אינה שלו קמ"ל דאשה זו מציאתה מ"מ שלו דמציאתה בתר מע"י גרירא וכ"כ הבי"ש ואמנם פשיטא לי' הכא מד' הראש שהשיג על הרמ"ה דאפי' אינה ניזונית מ"מ יהבא לי' מציאתה וכ"כ לעיל בסוגי' דמקדיש מע"י אשתו דלדידן דמותר תחת מע"כ לא מסתבר אם אינה נותנת עיקר מע"י שצריכה לתת מותר וא"כ שפיר קאמר הרמ"ה וע"כ הראש ס"ל דמציאה לאו במע"י תליא וכהבי"ש ואפשר דבאמת בהא פליגי הרמ"ה והראש וע' עוד לפנינו בענין פלוגתא זו. ואמנם אין לדייק מד' התוס' שלא יישבו כן סמיכת הפרקי' דלא ס"ל הכי דהתינח למ"ד מע"י דלעיל היינו מותר אבל לראב"א דמע"י היינו עיקר מע"י א"כ ע"כ מתני' דהכא לאו אדלעיל דהכא קתני מע"י לבעלה ולעיל אין לו מע"י כדקתני בהדי' לראב"א

ואמנם בענין מציאת האשה עדן ק' ונ' בניישב ללישנא אחרינא שברש"י דירושה היינו ירושה ממש א"כ אמאי לא כייל לה ברישא בהדי מציאה ומע''י ואמנם אפשר דהנה הנ"י כ' לעיל גבי אוכלת משלו דכיון דאוכלת משלו ה"ה דזוכה במציאתה ומע"י ואמנם אינו יורשה עד שתכנס ע"כ לא קתני להו בחדא בבא ומעתה כיון דרישא קודם נישואין נ' דלשמואל דאמר במס' ב"מ דמציאת קטן לאבי' משום דמריצה והנה ע"כ גם מציאת קטנה שנשאת לבעל דאל"כ ל"ש יתר עלי' הבעל ואמנם גם בבעל שייך טעם זה דמריצה ואמנם בהגיע זמן ל"ש זה א"כ היינו דקתני האשה גדולה דווקא ולא קטנה דבקטנה בעי' ניסת דווקא: ומ"מ לא רצו למימר דהיינו רבותא דמתני' דהוה ק' לן אכתי לר' יוחנן דס"ל תחת מזונות דל"ש לחלק מאי קמ"ל

וירושתה ע' רש"י ותוס' נ' דגם רש"י לא מפ' כן בלי"ק מטעם קי' תוס' אך אין הפי' כד' המהרש"א דר"ל דאף ביש לה בנים אינו יורשה אף שהיא עדן קטנה וצ"ל דתוס' ס"ל כד' הרמב' דקטנה יכולה להתעבר אמנם יק' מנ"ל הכא דלמא באמת שבח נעורי' לאבי' אפי' יש לה בנים א"וו כוונתם אפכא קטנה ל"ש יש לה בני' וא"כ ל"ש יתר עלי' הבעל

ואמנם אפשר לתרץ קי' התוס' בענין אחר דלכאורה וכי כיון דבעי למתני ירושה אצטריך למתני ג"כ מציאה אמנם בשלמא אבושת ופגם א''ש דתנא קתני מציאה ומע"י הם שלו לגמרי וכן ירושה ונ"מ הוא אצל פירות ובושת ופגם ת"ק מדמי להו לנ"מ וע' בר"ן וריב"ב פליג להו בחדא לנ"מ ובחדא למציאה ואמנם בירושה ל"ש זה כלל. ואמנם אלי"ק יק' ג"כ ל' וירושתה מיותר דהו"ל למתני והיא אוכל פירות. ונ' כי רש"י יישב זה במ"ש והקרן שלה ר"ל תנא אגב אורחא קמ"ל החילוק שבין נ"מ לנצ"ב נצ"ב הפירות מהקרן עצמו שלו ר"ל דיוכל לחפור בה בורות שיחין ומערות משא"כ בנ"מ אינו אוכל כ"א הפירות אמנם הקרן לגמרי שלה ויכולה למחות לו לחפור בורות וכו' בושתה ופגמה ע' תוס' נ' דד' ר"ת דאפי' שבת ג"כ וכ"ש צער ורפוי שלה ולהכי ק' לי' מ"ש בושתה דנקט ומה"ט הגי' שלו

ומבואר מד' התוס' אלו דס"ל דלא כהרמב' דהוא שחבל באשתו חייב לשלם דא"כ לא מק' מידי ממזיק בתשמיש וכ"ת גם הרמב' לא כ"כ כ"א בחובל בזדון לא היא שכ"כ וכן המזיק בתשמיש ועוד מ' דלא ס"ל דהל' כריב"ב דא"כ סוגי' דהתם שפיר לריב"ב קאי דלריב"ב לא התי' ר"ת

שלה ע' תוס' מ' מד' הש"מ דמפ' קו' התוס' דס"ל כמ"ש הנ"י בשמם דה"ה שבת ג"כ שלה ואשבת ק' להו לרבא אמאי לא ינתן לבעל השבת וע"ז משני דהכא לאו דינא אלא תקנתא ולא תקנו רבנן ע"ש אמנם לדבריו עיקר חסר מן הספר דלא אדכרו תוס' בדבריו כלל משבת מידי אשר ע"כ נ' כוונת דברי' דק' להו מדקאמר אביי ילקח בהן קרקע ורבא לא קאמר