ליקוטי חבר בן חיים י קמד

דמתני' היינו מותר ואכן אי מע"י ממש קאמר א"כ לאיזו ענין תניא הכא וז"ש רש"י דפשטא דמתני' רהיטא כמ"ד מע"י היינו מותר מע"י

אוכלת פי' רש"י ליל עונה רצה ליישב דבשלמא למ"ד אוכלת תשמיש היינו דתניא בסיפא דתנא סדרא דקרא נקט שאר כסות ועונה משא"כ למ"ד אוכלת ממש ברישא הו"ל למתניי' א"וו דגם הוא מודה דהטעם כדי שיתפייסו לתשמיש כמ"ש הרמב"ן אא"כ ק' תו אמאי לא קאמר אוכלת תשמיש וצ"ל דק' לי' נהי דמתני' בעני מ"מ סתם עני פועל יום בעירו ועונתו ב"פ בשבת ואמאי קתני תו ליל שבת א"וו דאוכלת ממש וכה"ג לא הטריחו עלי' כ"א בליל שבת דווקא שהוא ליל עונג ג"כ ולא בכל ליל עונה

תמני הוין ע' רש"י ורש"א ורש"ל וגם לד' רש"א ע"כ צריכין לד' רש"ל דק' לרש"י ל' ועוד וכוונת רש"ל בזה דלכאורה מיד הו"ל להק' סתמא אכתי תליסר א"וו דלמ"ד אוכלת ממש א"ש והיינו משום דמ' לן דסגי בי"ד ובאוכלת עמו ואמנם השתא דאמרי' למ"ד אוכלת תשמיש לא א"ש ק' לן הכי גם למ"ד אכילה ממש ממ"נ אי ליל שבת דווקא א"כ תליסר הווין ואי לאו דווקא א"כ למה תו פליג אמ"ד אוכלת תשמיש והרי סדרא דמתני' מ' הכי ובשלמא אי ס"ל ליל שבת דווקא ולמ"ד תשמיש ע"כ ל"ד שפיר אא"כ תליסר הוויין אבל בל"ז הוה ניחא לי' דליל שבת ל"ד וי"ד הוויין ולזה לא הוה פריך מידי משא"כ אי ט"ו בעינן א"כ בל"ז הוה לי' למפרך

ואמנם אפשר לומר דק' לי' לרש"י אמאי לא משני מיד תלתא לארחי ופרחי ובשלמא אי הוה ס"ל כעת די"ד הוויין שפיר דטפי מתלתא לא מ' לי' דיהיב לה לארחי ופרחי משא"כ אי גם השתא הוה ס"ל ט"ו סעודות א"כ מיד הו"ל לשנוי דלתלתא לארחי וכו' אא"כ צ"ל למסקנא כמ"ש הרמב"ן דאוכלת עמו משלה וכ"נ ד' הרמב"ם שלא חילק בענין הסעודת בין יושבת תחת בעלה למשרה ע"י שליש אף דכ' אוכלת עמו לילי שבת אלא ש"מ דאוכלת משלו

ואמנם מה שלא כ' הרמב"ם דצריך לתת לה ג' לארחי ופרחי נ' דוודאי אין מן הדין שחייבת אשת עני לתת לארחי ג' סעודות בשבוע ואמנם הכא בשליש עסקי' דמצי טען נפישי אנשי ביתא נפישי ארחי ופרחי וקאמר תנא דצריך הבעל למיתב לי' ג' סעודות בשבוע ואמנם כ"ז אם השליש טוען כך ותנא מלתא אגב אורחא קמ"ל והרמב"ם דלא מיירי כ"א מבינו לבינה שפיר עבד דשבק לג' סעודות הנ"ל

אלכה אחרי מאהבי ר"ל הכ' מדמה כ"י שמיחסת טובות המקום למלכת השמים לאשה זונה שמיחסת טובות בעלה למאהבוה וא"כ צריך להיות המשל דומה לנמשל ואי ס"ד דבעלה אינו נותן לה יין א"כ שפיר עבדא דמיחסת היין מיהת למאהבי' ולמה קחשיב לי'

ועד"ז נ' דסובב קו' הש"ס לקמן בברייתא רגילה ר"ל ואמאי אצטריך לאוקמי קרא בתכשיטין לוקי קרא ברגילה וע"ז משני רגילה שאני ע' רש"י ר"ל זיל בתר טעמא דכיון דרגילה לא מייתי לה לידי הרהור ותאות תשמיש וכיון דקרא בזונה איירי בדידה לא מהני רגילה ע"ד הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין. ולתי' ב' קאמר דלציקי קדרה שני ובקרא שקויי כ' ומשקה הבא לאוכל כאוכל חשוב

ואמנם מה שלא הביא הרי"ף האי תי' דרגילה אף דמייתי פסק לה וא"כ הו"ל לחלק בין כוס א' נ' דכיון דתנינן בברייתא כוס א' יפה לאשה ב' ניוול א"כ ע"כ לא מוקמי' ברייתא דרגילה בב' כוסות ומכ"ש דלא מוקמי' הני עובדא דדביתהי דאביי וכל הנך ברגילה בניוול אע"כ ליתא להאי שינוייא כ"א ל"ש כל רגילה נותנין ור"א דמשני קרא הוא דס"ל כשמואל ואנן כהנך אמוראי בתראי קיי"ל והא דאמר רבא ל"ש אלא שלא בפני קאי אלעיל דאין פוסקין יינות מדמק' עלי' מחנה כ"נ ד' הרי"ף ואמנם הרמב"ם אפשר דלמאי דמייתי ברייתא אמרי' דב' כוסות ל"ד כ"א רגילה בשתיי' נותני' לה מעט ממה שרגילה ולזה כ' מעט יין

ואחרי שתה אין להק' דלמא משום דשתוי אסור להתפלל כ' שתה לא היא הא מויין ושכר לא שתיתי נפקא לן דעלי לא אמר כ"א תשתכרין והיא אמרה לשיכור שתפלתו תועבה לזה וודאי לא תתנני היינו לפני בת בליעל אפי' שתויי איננו וא"כ שתה ל"ל

אמר אביי ה"ק אפשר לומר דה"פ רגילה ר"ל ידעי' שרגילה נותני' לה כוס א' שאינה רגילה ר"ל דלא ידעי' אם רגילה בודקין אותה בב' כוסות אם אינה משתכרת מקרית רגילה ואם לאו אף שיכולה לשתות כוס א' לא מקרית רגילה

בפה פי' רש"י תשמיש ר"ל עם בעלה ע"ד בני חצופה שלא תטעה משום דקתני בתרה תובעת בשוק גם בפה ר"ל לזנות

חומה פי' רש"י זה שמה ר"ל להכי קרי לה בשמה משום דלענין קטלנית לבסוף הוא ידועה בשם זה ביבמות שם: