ליקוטי חבר בן חיים י קמג

דבמורד לא גזרו כה"ג משום דלא שכיח אבל בשאר שכר שבת מה לי מפחת מה לי מוסיף וצ"ע

מה שהק' על הב"י מד' תוס' ור"ן הנ"ל לי לא דמי דהש"ל לא קאמר דמשכיר עצמו באופן שיוכל לחזור כ"ח השכיר עצמו לחודש ואמנם ביאר לו משום דאין כל החדשי' שווין דלפי מנין הימים ישלם לו וכה"ג מבואר בתוס' שהביאו הרי"ף וראש דשרי ולזה כיון הב"י ובתוספתא לא זא"ז קאמר ל"מ לשנה שרי כ"א אפי' לי' ימים מקרי בהבלעה

ואמנם בא"ר פי' באמת ד' הש"ל שר"ל דדבר זה תליא אי תפיס ל' ראשון והוה הבלעה או ל' אחרון ובאמת יוכל לחזור ולא מקרי הבלעה ולענין אי' ס' אי' לחומרא ואסור ליטול שכר שבת זה תו"ד הא"ר יל"ד כלל להתוס' דהתם בסיף מיירי לאחר שבא לתבוע השכר

והנה בענין קו' הטו"ז לד' הרא"ש צריך הסבר דאינו נוטל כלל שכר המצוה כ"א המצוה עושה בחנם ונוטל השכר בחנם זה כוונתו על הב"י מיו"ד סי' ע"ר לד' לק"מ דהב"י לא דייק כלל ל' דאינו רואה בפ"ע כ"א דבר הלמד מענינו והנה בפסחי' חשוב שם ד' פרוטות וחד מיניי' שכר שבת דמתורגמני' ואינך כולהו וכן אין בהם איסור מ' דה"ה זה משא"כ בס"ת ת"ק איסורא קאמר לחוד ורשב"ג הוסיף דאפי' סי' ברכה בדיעבד אין בו וכלל גם אין לו מה יאכל א"כ כי היכי דבשאר מוכר אפי' איסורא איכא ה"ה באין לו מה יאכל. וע' טו"ז יו"ד שכ"כ ממש

וע' מחה"ש סי' ש"ו שיישב בטוב טעם ד' המג"א תקפ"ה ובדברי' יל"פ ד' התוס' בנדרי' ל"ו שהק' הא חפצי שמים הוא ר"ל ומ"ש ממשדכין על התינוקת לארס ועל התינוק ללמדן ספר ותי' דקבלת שכר ר"ל שלא בהבלעה לאו חפצו שמים דהתם בלא נדוני' לא סגי ובלא שכר מלמד משא"כ כאן יוכל להיות בהבלעה והם ד' המח"הש

בענין המשרה ע"י שליש סו"פ אעפ"י

המשרה פי' רש"י ל' מכרה וכו' כוונתו לתרץ קו' הירושלמי דהכא מ' דמותר להשרותה ע"י שליש ולקמן אמרי' ל' יום ותו לא ואין לומר דהכא באותן ל' מיירי הרי קתני וכל משנה וכו' ולזה כ' רש"י דפרנס דלקמן היינו שמפרנס משלו אלא שהבעל יפרע ודבר זה תלא בה מלתא משא"כ הכא בשליש שנקרא שליש משום שהבעל צריך להשליש המזונות עצמן אצלו והיינו המשרה דקתני כלומר שנותן לה מדי סעודה בסעודה וכה"ג לא זילא בה מלתא כולי האי

ואמנם בכל זאת דעת רש"י דמ"מ הכבידו רבנן עלי ואין כל עני שבישראל שאשתו יושבת תחתי חייב במה שזה חייב וכמ"ש הטור וז"ש רש"י שנותן לה מזונותי' במקום אחר ואינה מתגלגלת עמי כלומר דבמתגלגלת לא קצבו חכמי'. ובזה יתיישב לנו מדוע לא הק' בש"ס אמתני' דקתני והשחקי' שלה למאי חזי והנה בהפלאה כ' שחקי' לחוד ובלאות לחוד וצ"ל דאף דקתני מתני' והיא מתכסה בבלאותיהן היינו לרבותא אפי' כבר בלו א"צ ליתן לה אחרים בימות החמה ובסיפא קתני השחקים שלה ואמנם רש"י פי' בהדי' היפך זה כ"א דגם במתני' טעמא כבגמ' וטעמי' נפרש לקמן מ"מ לא ק' לי' א"כ אמאי לא פריך בגמ' אמתני' דה"ט כיון דבמתני' תק"ח היא שלא ישרה כ"א אשתו ע"י שליש ל"ש לאקשויי ואברייתא הוא דק' לי'. ואמנם מ"ש דדייק לי' לרש"י היינו דק' כיפה וחגור דמתני' מה דינן אי ממועד למועד הא גבי' ל"ש תנא במקום הרים קאי ואי משנה א"כ לתנוי' גבי כלים ואי עד שיבלו לתניי' בחדא בבא עם מפץ ומחצלת א"וו דגם כפה משנה לשנה אמנם להכי לא קתני לה גבי כלום משום שתקים דטעמא מאי שחקי' שלה לימי נדותה ור"ל דדרך שהבגדי' שלובשת בימי נדותה מלוכלכי' בדם ויראה בעלה זה בימי טהרתה ותתגנה ואמנם כה"ג ל"ש כ"א בבגדי' שמכסין כל גופה משא"כ בכיפה ששייך לראשה וחגור ששייך למתני' ל"ש זה וא"כ גם השחקי' שלו והיינו דקתני כופה כ"ז שהיא מתכסה ראשה וחגור כ"ז שחוגרת ולאפוקי שחקי' ולעולם כפי' רש"י דמשכה לשנה לשנה היא ואמנם תינח אם גם במתני' טעמא כמו בברייתא משום נדותה משא"כ אי כד' ההפלאה ק' מ"ש כופה ומזה דייק רש"י למלתי'

לא יפחות לה פי' רש"י בשבת והא דלא תניא בהדי' בשלמא לד' הראש דמורד ה"ה ממזונות וקתני ג' דינרין בשבת עלה קאי משרה משא"כ לש"פ ק' וצ"ל דע"כ חדא מתלת מיירי תנא או ליום או לשבת או לחדש וכיון דלא הוה טפי סעודות מי"ח ובציר מתמניא א"כ ע"כ לאו ליום ולאו לחודש דליום הוה טפי ולחדש הוה בציר א"כ ע"כ לשבת מיירי

וניתן לה מעה כסף נ' דלשטת הטור ורש"י הא קמ"ל דס"ד דהשתא מע"י ר"ל מותר שוה טפי וא"כ ליהב לה טפי ולא סגי במע"כ קמ"ל דלא וכן בסיפא דאף דמותר שוה טובא ועוד דאמרי' מידי דשכיח וגבה מותר שכיח אעפ"כ לא יהבא לי' והתינח אם מע"י