ליקוטי חבר בן חיים י קמב

ללי"ב דהיינו בשביעי' לא הי' יכול לשמר ולמחות ביד הלוקט כ"א להודיע שהוא לעומר ולכאורה אין זה מספיק דמאן דחזי שומר ממילא מונע עצמו מללקוט ואמנם תינח אם משיבי' שם שומר ואמנם התקינו להושיב שם פועל ולא שומר וכיון דאם יבאו בני אדם לא ימחא בידם ומעצמם אל ימנעו לא יהא מן השמור ומזה ראיה לד' רש"י דמתניתא בהקדש מיירי ודלא כש"מ בשם הרמב"ן

ואמנם נראה עוד להכריח עוד באופן אחר דע"כ מתניתא בהקדש דהנה בטו"ז א"ח תקפ"ה הק' על רבינו שמואל במרדכי פ' אעפ"י שכ' שכר שבת במקום מצוה שרי הא לפי' רש"י גם הכא במקום מצוה מיירי ואעפ"כ אסור ונר' דלכאורה יל"ד למה זה דייק רבינו ברוך מהש"ס פ' אעפ"י למתי' והרי התם מהכא ילפי' ומה ל' מכאן שכ' רב א"וו נ' דיש לחלק טובא בענין שכר שבת דוודאי פועל שמשתכר כל השבוע למלאכת איסור אסור להשתכר בשבת אפי' במלאכת התירא דבדידי' איכא למגזר דאתי להשכיר עצמו למלאכת איסור משא"כ אדם שאינו פועל יום כלל ורק מלאכתו מלאכת היתר בעלמא כה"ג שפיר איכא למימר לא גזרי רבנן והוה א"ש טובא דקתני הכא השוכר את הפועל דווקא דבשומר באמת שרו וא"כ מכ"ש דחזן שרי להשכיר עצמו משא"כ התם במורד דל"ש ג"כ ענין פועל כלל ואעפ"כ גזרו א"כ ע"כ פועל לאו דווקא ואמנם רבינו שמואל דחי לי' לעולם פועל דווקא והתם במורד דווקא דלא הוה מצוה גזרו אפי' בכל אדם משא"כ הכא בפרה וכו' דהוה במקום מצוה א"כ פועל דווקא והשתא תו כ"ש חזן ומ"מ מוכח שוב כשטת רש"י דמיירי בהקדש דווקא

ואמנם ד' הרי"ף וודאי כרש"י דהרי"ף לא גרס כלל לשמור את הזרעים וכן בתוס' ולפנינו ליתא וא"כ ע"כ בפרה אדומה מיירי דאל"כ לא מק' הש"ס מידי דהרי מקרקע לא קמיירי

אבר ד' הרמב"ם נפלא ממנו דמדשבק ג"כ זרעי' א"כ ע"כ כרש"י מפ' ולאיזו צורך נקט פרה ותינוק דווקא הו"ל למנקט חדא כמ"ש הטור ועוד דשבק הרמב"ם ל' ולשמור את התינוק כ"א נקט פרה ואת התינוק מ' דבא להורות לן דתינוק של פרה קאמר אמנם למ"ש א"ש דד' הרמב"ם כרבינו שמואל ג"כ וס"ל דבמקום מצוה פועל דווקא אסור והא אתי לאשמועי' דגם בפרה ותינוק גזרו ואמנם בפועל דווקא ושלא במקום מצוה אפי' אדם דעלמא

אך המחבר דנקט לו שיטה אחרת ונקט זרעי' ודבר אחר איהו לטעמי' דגרס בגמרא זרעים ולהך גי' ואין הכרח דבפרה אדומה מיירי כמ"שכ הש"מ ב' הרמב"ן ומעתה כיון שבסעיף שאח"ז הביא ד' ר"ב וד' ר"ש בא לאורוי דמהש"ס אין ראי' כלל דאיכא למימר דלאו במקום מצוה מיירי

ובאופן אחר נ' עוד להוכיח כפי' רש"י די"לד עוד פתח בשוכר וסיים בפועל דהו"ל למימר לא יתנו לו או פועל ששכרוהו אין נותני' והשוכר ואין נותני' זה וודאי אינו מזדקק א"וו דכולהו ברייתא בתר סיפא גרירא ועיקר רבותא דאין אחריות שבת עליו וכ"ת פשיטא הוי ל"ק דטובא קמ"ל ל"מ לרב יוסף דשומר מצוה שומר שכר דוודאי ס"ד דאחריות שבת ג"כ עליו דזה שייך בשבת כמו בחול אפי' לרבה עכ"פ הא גופא קמ"ל דשומר מצוה לאו שומר שכר ואמנם תינח אם בהקדש מיירי ואי לא תו ק' ל' דברייתא וכ"ת אמאי באמת לא הוה שומר שכר בשלמא על המק' לא ק' דבאמת לרבה קאי מק' ולא ק' לי' כ"א דמשנה אברייתא סתרי ואמנם למסקנא באמת לרב יוסף ג"כ א"ש דלא קנו מידו כ"א אמה ששכרוהו ואדרבא מכאן ראי' דע"כ בקנו מידו קאמר דאל"כ מ"ש שבת מחול

ובטעמא דשכר שבת לא כ' רש"י בזה מידי ואמנם בכתובות פי' רש"י גזירה משום מקח וממכר ושכירות וד' הב"י סי' תקפ"ה דר"ל גזירה משו' מו"מ וע' א"ר שהק' מביצה קו' חזקה על הב"י ואמנם כוונתו של הב"י דר"ב ור"ש אפלגו אי גזרו שבות דשבות במקום מצוה וע' בחי' אנשי שם אצל המ' פי' ד' רבינו שמואל על נכון ואכן כוונת ד' רש"י נ' דוודאי בב"מ גבי פועל שכר שבת מדינא אסור הואיל ובידו לחזור בו בכל יום א"כ הו"ל כאלו השכיר עצמו בתחלה בשבת וא"כ זה מו"מ עצמו ואמנם התם במורד נהי דה"ט שייך כמ"ש תוס' ור"ן מ"מ הרי התם קצבו חכמי' כמה יתן ומה אכפת לן בזה שהשכיר עצמו בתחלה בשבת ולזה פי' רש"י דגזירה משום שאר שכירות דשייך גבי' מקח וממכר

ותי' הטו"ז נ' ג"כ להסביר דר"ל במצוה מה"ט גופא דשרי ליטול שכר שבת משום דהוה שכר מצוה אין בו סי' ברכה דנוטל שכר מצוה בהאי עלמא ואמרי' היום לעשותם ומחר לקבל שכרן משא"כ בס"ת אי לאו דהוה אי' מ"ט אין בו סי' ברכה

ומזה יש לו מקום תימא על המג"א שמדמה מפחת קא פחות גבי שכר שבת גמור למורד ולי ל"ד