ליקוטי חבר בן חיים י קמא

כיון דקיי"ל אם דעתו לגרשה אסור לבוא עלי' דכ' אל תחרוש על ריעך רעה וא"כ נהי דכ"ז שלא נתפייסה אסור לגרש בע"כ מ"מ כיון דהוא מחזיר עלי' לפייסה הרי אסור לו לבא ואף דלאו זה ד' קבלה ולא יגרע מ' לאו דאוריי' מ"מ כה"ג שאינו עושה כ"א מחמת אריא דרביע עלי' ובפרט כי הבני' בני גרושת הלב בני ט' מדות כה"ג לא כ' תורה וא"כ טובא קמ"ל הרמ"א וא"צ לד' הרא"מ

בענין מורדת בשומרת יבם פ' אעפ"י ויבמות ל"ט אגרת חרד נ' דלא בעי למימר ארוסה יש לה דין מורדת ושומרת יבם אין לה דס"ד דאפי' במאיס עלי לא מפסדא כתובתה ובאמת לא קאמר שמואל כ"א לענין בעינא לי' ומצערנא לי' דמכריזין עלי' בהא מחלק בין שומרת יבם אבל במאיס עלי מודה כיון דאמרה לא הוא ולא כתובתו בעינא דשוברת כתובתה ויוצאת והטעם דבעו' לי' אין לה דין מורדת כיון דשמואל למשנה אחרונה קאי אמרי' יישר כוחה וחילה כי היכי דנזדקיניה אם כוונתו לשם מצוה מ"מ יחפוץ בה ואם לאו תתגנה בעיני' וזה דלא כמ"ש הב"י בשם הריב"ש דבבעי' לי' גם שמואל מודה אמנם מד' הטור סי' ע"ז מבואר בהיפך דגם בבעי' לי' תליא בפלוגתא זו ודייקי למלתיי' ממ"ש דל' אגרת מ' הכרז"ה ואי במאיס עלי מאי הכרז"ה ואמנם המחבר שכ' סי' ע"ז סתמא דבשומרת יבם יש ג"כ דין מורדת אפשר דקאי בשטת הריב"ש דלא כבי"ש וח"מ שם ולהכי בסי' ע"ז סתם הדברי' ובסי' קס"ה הביא ב' הדיעות דהתם אמאיס עלי קאי

ובזה יש ליישב ג"כ קושי' רבינו אפרים על הרי"ף ביבמות ס"פ בי"ש דק' דשמואל אדשמואל התם קאמר מבקשין והכא קאמר אין כותבין איגרת מרד אמנם מהתם מוכח דגם הריף כהרמב"ם ס"ל דבמאיס עלי שוברת כתובתה ואלא דבעלמא כופין להוציא ובחליצה מבקשין וכ"ז בנטולה מן היהודים דס"ל לשמואל יבם הרי הוא כבעל א"כ אמרי' דכוונ' למאסר עצמה עלי' דמאיס עלי' א"כ מבקשין משא"כ הכא בבעי' לי' מיירי שמואל שפיר קאמר אין כותבין

כאן שתבע הוא יכולין היינו לפרש דתרוויי' במורדת ואמנם כשהוא לבדו תבע והיא לא רצתה מיד לא דמיא לארוסה דמדעתה ואמנם כשהיא תבעתו תחלה לייבם ואח"כ מרדה דמיא שפיר לארוסה ואמנם מדרב תחליפא דקאמר נזקקין לו ולה מבואר דליתא והן ד' רש"י תבע הוא וכו' נזקקין וכו'

לארוסה מבעי' לי' ע' רש"י כוונתו דגם בשומרת יבם דקאי בה הי' יכול להקשות אלא דלא קש' כלל דכיון דברייתא שלימה שנינו ולא נטעי ותדע דר"ל לשומרת יבם משא"כ בארוסה דאשמועי' שמואל דין חדש דגם דין מורד שייך בה אע"ג דעדן לא שייך ועונתה לא יגרע א"כ הו"ל לפרושי בהדי'

רא מפקדת פי' רש"י אפ"ו ר"ל דלכאורה היינו יכולין לפ' דר"ל להקים לאחי' שם אא"כ לא פריך מידי ארוסה נמי אמנם א"נ לא מפקדא אלהקי' שם אי אפ"ו תו מפקדא ג"כ ק' עדן מ"ש וע"כ גם אפ"ו לא מפקד' א"כ ארוסה נמי

והנה הביא רש"י ראי' מדשמואל דהיכא דאינה רוצה להתייבם למשנה אחרונה כופין והתוס' וכל המפ' תמהו עלי' היכן נזכר זה בדשמואל ולי אפשר דמר' חליפא מייתי ראי' שאמר תבעה היא אין נזקקין היינו לכתוב איגרת מרד ואי ס"ד דאין כאן כפיי' כלל מה ענין איגרת מרד תו לכאן הלא בלא כפיי' אין כאן אגרת מרד כמ"ש ולאו לאמלוכי בי' בעי וכמ"ש תוס' והראשונים גבי מורד מתשמיש אלא ש"מ דאגרת מרד הוא דאין כותבין אבל כופין מיהת והיינו במקום אמתל' דבלא"ה ד' רש"י גבי מאיס עלי דאינה נאמנת כמו שביארו תוס' לעיל

והנה מה דתמיהא לי טובא הם ד' הרשב"א ביבמות ל"ט שהק' על ד' רש"י מפ' מצית חליצה דאמרי' חליצה מעושה פסולה אפי' היכא דגט מעושה כשר והש"ס ביאר שם בהדי' דה"ק בין חליצה בין גט אמר רוצה אני כשר וצ"ע

וכן תמוהין בעיני ד' הלח"מ פ"ב מייבום שכ' על ד' הרי"ף דס"ל דלא עדיפא מאומרת נטולה לגבי בעל דהתם נמי יוצאת בלא כתובה ואנא לא ידענא היכן מצי' דבר זה דלמשנה ראשונה יוצאת ונוטלת כתובה ולמשנה אחרונה יפר וא"כ היכן יוצאת בלא כתובה וצ"ע

והנה מ"ש הבי"ש דהיכא דאינו מתכוין בבירור לשם שמים גם לר"ת כופין אף דלר"ת במילי דווקא כופין היינו באינו ידוע דאל"כ ק' תו מהני עובדא דק' ארש"י ואמנם כל הני מצי מיירי דלא ידעו אם לש"ש או לא משא"כ אם ידעי' בבירור וודאי דכופין כיון דקיי"ל כאבא שאול

בענין שכר שבת כתובות פ' אוכפי' וב"מ נ"ח

ב"מ נ"ח השוכר את הפועל י"לד את השומר הו"ל למימר ונ' עפ"י מ"ש תוס' דלשמור את הזרעים