ליקוטי חבר בן חיים י יד

ס' קטנה נאמנת לומר נאנסתו ובס' אונס ס' רצון אינה נאמנת ולפי"ז נתבאר שדברי מהרי"א מיוסדי' על ד' ר"י ומעתה נוכל לומר דגם הרמב' אית לי' סברת התוס' דב' ספיקות משם אחד לא הויא ס"ס אלא דס"ל כהרא"ש דאינה נאמנת לומר נאנסתו כנגד הרוב ולא הוה אחד כמו שביארנו אלא ע"כ לא ס"ל פתוי קטנה אונס הוא

ואין להשיב אס"ד דפתוי קטנה אין לו קיל הדרה קו' התוס' לדוכתא ונוקמי בחזקת היתר לבעלה ונימא דבקטנותה נתפתה וא"כ לא הוה הס' נגד הרוב אלא ע"כ דגם פיתוי קטנה יש לו קול לא היא דס' גדולה ס' קטנה לא מהני בי' שוב חזקת היתר דאית לך לנגדה חזקה דהשתא נבעלה וכמו שכ' התוס' גבי אשת כהן

ובמה שכתבנו אין מקום לד' הק"נ שכ' לפרש ד' הראש שהחליט דטוענת נאנסתי לא מהני הכא אף דאיכא ברי ושמא מ"מ בעי' ג"כ מיגו או חזקה בהדי ברי ושמא הכא לא שייך לא מיגו ולא חזקה וכ' הק"נ דכונת הראש דהוה מיגו וחזקה במקום רוב דרוב ברצון וכמו שביאר הראש בהדיא בתר הכי ולמה שכתבנו כ"ז ליתא דאכתי דלמא בקטנותה נתפתתה והיה ג"כ אונס ואין כאן רוב בשלמא הראש כ' שפיר דחזקת צדקות לא מהני נגד הרוב ולא שייך למימר דדלמא בקטנותה נתפתתה דאיכא שוב חזקה דהשתא משא"כ למימר בפשיטות דל"ש מיגו וחזקה משום הרוב לא יתכן וכמו שכתבנו ולזה נ' דכוונת הראש דבאמת הך חזקת בתולה לא הוה הכא חזקה משום דאיתרעי דהרי בעולה לפניך אלא דבדברי ר"ג לקמן דהבעל בעצמי טוען שאירס' בחזקת בתולה וא"כ אף אנו אומרי' כי בתולה היתה משא"כ במקדש קטנה פחותה מבת ג' דל"ש חזקת בתולה כלל אין כאן חזקה ועיי' בראש ותמצא לשונו מורה כדברי, ואמנם מה שכ' דאין כאן מיגו היינו משום דכיון דלא אמרי' ברי ושמא ברי עדיף א"כ אפי' אמרה מוכת עץ אני אינה נאמנת וא"כ מאי מיגו שייך וכ"ת הרי לא פליג הראש אר"י אלא דטענת נאנסתו היינו משום דאי אמרי' דחזקה מהני ג"כ לברי ושמא שפיר שייך לומר דנאמנת למימר מוכת עץ אני הואיל וחזקה מסייע משא"כ אי בעי' מיגו גם במוכת עץ אינה נאמנת ואין כאן מיגו ודוק בזה

מאי קמ"ל יל"ד למה שכ' רש"י דר"א דווקא לאוסרה קאמר דנאמן אבל לא להפסידה כתובתה א"כ מאי מק' הש"ס הא טובא קמ"ל לאפוקי מדשמואל דאמר אף להפסידה כתיבתה נאמן ואמנם הא לא ק' דכיון דלאוסרה לא הוה רבותא ורק לאפוקי מדשמואל קאמר ר"א הול"ל הכי בהדי' אינו נאמן להפסידה כתובתה אמנם הא ק' לי דהנה הרש"א הקי' דדלמא קמ"ל דלא תימא דמשום הכי מותרת דאין דבר שבערוה פחות משנים ותי' דא"כ מאי נאמן דקאמר ר"א עיי"ש ומעתה למה שכתבנו דמצינן למימר דנקיט נאמן לאפוקי מדשמואל הדרה קו' הרש"א לדוכתא דלמה ר"א תרתי קמ"ל דלא תימא אין דבר שבערוה פחות משנים ולאפוקי מדשמואל ולזה נ' לתרץ קו' הרש"א בענין אחר וזה דקו' הש"ס הי' באיזה ענין נקט ר"א האומר פתח פתוח הול"ל הבעל נאמן טפי לאסור אשתו עליו ולזה אצטריך לשנויי דסד"א מיקם הוא דלא קים ליה

תנינא יל"ד דמאי ענין זה לזה בשלמא התם קאמר בהדיא דקידשה וא"כ נאסר נקרובותיה משא"כ הכא נהי דטען פ"פ מצאתי אכתי יוכל להיות דמותרת עליו דדלמא מ"ע היא או בגוונא אחריתא בשלמא לד' האומר שויא חתיכה דאסירא היינו מטעם הודאת בע"ד כמאה עדים דמי א"כ שפיר פריך דהרי עכ"פ הודה דפ"פ מצא משא"כ לדברי האומר דשויא חתיכה דאיסור' הוא מטעם נדר וודאי ק' ונ' דהנה במשנה זו דמייתי הש"ס אכפול תנא ותני תו היא אומרת קדשתני וכו' והש"ס בקידושין עבד צריכותא מרישא לסיפא אבל מסיפא לרישא לא עבד והיינו טעמא דרישא וודאי צריכא דלא תימא דדווקא בהיא אומרת קדשתני הוא דשייך שויא חתיכה דאיסורא משום דבדבור זה שהיא מקודשת אסרה נפשה בהדי' אכ"ע ומיגו דאסרה נפשה אכ"ע אסרה נפשה גם על קרוביו משא"כ בהוא אומר קדשתיך ובדבור זה אכתי לא אסר נפשי' ומקרובי' הרי לא קאמר ס"ד דלא אמרי' שוי' אנפשיה חתיכה דאיסורא דמאי נדר שייך כאן קמ"ל דאפ"ה שוי' אנפשי' וא"כ ה"ה דפ"פ שפיר פריך

כ' רש"י במס' קידושין מוקי לה וכו' כוונת רש"י לד' התוס' דמשו"ה לא ק' לי' מהך מתני' אאידך דר"א אף דס"ד דאינו נאמן עפ"י עצמו משום דידע דהך דקידושין מיירי באומר קדשתיך בפני עדים

וזה נ' ג"כ כוונת רש"י במה שכ' אין האשה מזנה נאסרת דל"ת דהש"ס הוה סבר דר"א לאפוקי פ"פ אתא והטעם משום דאמרי' דמיקם לא קים לי' וא"כ לא ק' מקידושי' ואמנם הא א"א דר"א בכל מזנה מיירי והש"ס דמק' הוא כמו שכ' התוס' והן ד' רש"י

מפני מה לא אסרוה עיי' רש"י ותוס' ונ' כוונת רש"י דמ' לי' אי כד' התוס' מ"ש ממאי דמשני הש"ס אונס הוה דק' וכי חוטא נשכר צ"ל דכך גזרה התורה דכל היכא דמותרת לבעל מותרת לבועל וא"כ הכא נמי