ליקוטי חבר בן חיים י יג

שבת הביאו ראי' ממלקט עצים בארעא דחברא והתם ג"כ לא תנן כ"א פטור אע"כ צ"ל דלא רצו להביא ראי' מחלזון דדלמא מתעסק קיל בכ"הג

ומ"ש גבי הושענא דאיכא אחריתא דמ"מ הוה מנא דדלמא לאינש אחרינא מתבעי

וי"לע למסקנא דס"ל לרב דבר שאינו מתכוון אסור אמאי נקט פ"ר ויש ראי' מזה לרש"י דבא לאמעי' דאפי' פ"ר דלא ניחא לי' אסור

שנא' בהן פאר ע' תוס' ואמנם לא הוצרכו לכאורה לזה כ"א אי אבילות יום ראשון דווקא דאוריית' מש"אכ אי כולא מלתא דאבילות דרבנן או כולה דאוריי' א"כ אצטריך לד' רש"י דאמאי ביום ראשון דווקא פטו' ואמנם אי כולה מלתא דרבנן בלא"ה א"ש דאי לאו דנאמר בהן פאר לא הוה ילפינן מחסמכתא לפטור מן התפילין

בענין מ"ש תוס' מר"ג דברכות ע' ברא"ה שהרבה לתמוה משם ע"ד רש"י ואפשר ד' רש"י דבאשה ראשונה לא שייך בקיאות בשום אדם והתם אשתו ראשונה היא או דאשתו ראשונה לאו בתולה הואי ודו"ק

המפיס מורסא יל"ע דלמא התם דווקא משום דלא ניחא לי' בפה משא"כ כאן דעכ"פ ניחא לי' וצ"ל דע"כ מיירי אפי' היכא דניחא לי' בפה דאל"כ ליתני אם צריך לפה וזה שלא כד' תוס'

הא לא כ' כתובה יל"ד מאי והא והי' נ' ראי' מזה שלא כד' הרמב"ם שפי' דלא מיירי בנישואין כ"א דווקא בנישואין מיירי ועד רב אמי לא התירו וכשהתיר רב אמי ממילא לא אכתיבא כתיבה וא"כ עכ"פ צ"ל דמקמי שבת הי' אלא שלא הי' זמן עוד לכתוב וכד' הראשוני'

ומי איכא הנראה לקולא ע' רש"י ומ"מ צריך ביאור דמאי אית לי' למיעבד כיון שכך הי' מעשה ונ' דהכי קא קשיא לי' דלמה לי' למימר הורה א''וו דלסמוך עלה משום דמעשה רב ולהכי לא קאמר ר"י אוסר וא"כ שפיר ק' דכיון דר"י החמיר מה לי אם הוא מעשה רב

בענין ברכת חתני' כתובות ח'

א' בתולה וכו' נ' דלא רצה לומר אפי' אלמנה לאשמועי' דלאו בחדא מחתה נינהו דבתולה אפי' נשאת לאלמין ואלמנה בנשאת לבחור דווקא

ואלמין לא מק' העולם הא בל"ז יכול להק' ונ' דס"ד דהך ברכה לכבוד הכלה לפייסה נתקנה וה"ה באלמנה שנשאת לאלמין צריכה פיוס ודווקא לבחור א"צ פיוס ואמנם מדמשני לי' כאן בבחור דמ' דכאן קמא קאי אדקתא וכאן בתרא קאי אדבתרא שפיר מק'

משמח חתן וכלה ע' רש"י שמעתי בימי חורפי מתרצי' דכ"ז שלא גמר הברכות עדן מקרי כלה בלא ברכה ואסורה עלי' א"כ ל"ש לברך משמח חתן עם הכלה משא"כ לאחר גמר הברכות שפיר שייך לומר עם: בסוגי' דפתח פתוח כתובות דף ט'

הק' הראשוני' ע' רש"י שכ' דאי מצא דם לא שייך טענת פ"פ דלמה לי הרי עכ"פ שויא אנפשי' חד"א ונ"ל לתרץ דהנה אלו נימא מיקם לא קים לי' ל"ש שוי' אנפשי' חד"א כמבואר בש"ס אמנם לא אמרי' כן משום דל"ל הוכחה למימר הכי משא"כ היכא דמצא דם וודאי אמרי' מיקם היא דלא קים לי' ושריא

הנה ד' הרמב"ם דבאשת ישראל פחותה חבת ג' אפי' עדיין קטנה היא אסירה דל"א פתוי קטנה אונס היא והיינו משים דק' לי' קי' תוס' דאכתי הוי ס"ס א"כ משמע דלית ליה הך סברא דשם אונס חד הוא והתימ' שלא נתעוררו הפוסקי' על זה ואפשר דהרמב' לטעמי' אזיל דס"ל הא דס' דאוריי' לחומרא הוא רק דרבנן ומהאי טעמא ס"ס לקולא משום דס' שני הויא ספיקא בדרבנן וא"כ אפי' ב' הספיקות משם אחד לית לן בה ואין מדברי' ראי' לדידן דקיי"ל ס' דאורייתא מ"הת לחומרא

ואמנם מלשון הש"ס דפריך בפשיטות אר"א והא ס"ס הוא ולא מייתי שום ראי' ממשנה או ברייתא משמע לכאור' כד' הרמב' דס"ס שריא משום דהוה ס' בדרבנן ולדידן דלא ס"ל הכי צ"ל דס"ס מטעם ריב שרי ולהכי ג"כ לא הוצרך הש"ס להביא ראי' דס"ס שריא

אמנם אי ק' לי הא ק' לי למה שכ' מהרי"א הובא בש"ך יו"ד ק"י בכללי ס"ס דהיכא דספק אחד מתיר יותר מחבירו לא מיקרי שם אונס חד הוא וא"כ לא ידענו אמאי כ' התוס' דהכא מיקרי שם אונס חד הוא דהרי הך ס' גדולה ס' קטנה אלים יותר מס' אונס ס' רצון דס' אונס ס' רצון הויא ס' כנגד הרוב כמו שכ' התוס' דרוב ברצון והיינו משום דאונס יש לו קול משא"כ ס' גדולה ס' קטנה דאטו משום דאנן אמרי' פתוי קטנה אונס הוא יהי' לו קול אתמהה וא"כ וודאי אין כאן רוב נגד הספק וכ"ת אכתי אינ' מתיר יותר מחבירו אף דאלים תינח לד' ר"י דנאמנת לומר נאנסתי אף כנגד הרוב שפיר משא"כ לדעת הרא"ש דכ' דאינה נאמנת נגד הרוב א"כ וודאי וק' הרי בהאי ס' גדולה