ליקוטי חבר בן חיים י קלט

היתה מפסדת ד' דינרין לזה תקנו דפחות מל' יום לא תפסיד כלל וזה נח לה אפי' אם תפסיד אח"כ הכל דזה לא שכיח שתעמוד כולי האי במרדה ואמנם לר"י שהפחת הוא דבר מועט א"כ ע"כ לאו לטובתה תקנו א"כ מה"ית תו נאמר דלרבותינו אין פוחתין לה בד' שבועות הראשונות

ועד"ז נ' סובבי' ד' רב"ח לקמן דאין מכריזין עלי' כ"א בב"כ ובמ"ד ר"ל דל"ת דטעמא דהכרזה זו דלמא איכא דיליף עלה זכותא וא"כ הכרז"ה בב"ד בעי' לא היא אינה כ"א לבישה וא"צ אלא במקו' קיבוץ עם וקאמר דיקא ס"ל הן אמת דגם שבוע נקרא שבת אמנם התינח אם גם שבת בכלל משא"כ אם אין שבת בכלל בלא שבת לא נקראת השבוע שבת ובשלמא אי בבי"הכ ובי"המד מכריזי' א"ל דגם בשבת מכריזין משא"כ אי בב"ד בעי הכרזה אטו שבת זמן ב"ד ובזה א"ש ד' הרמב"ם שכ' למסקנא מכריזין בכל יום דהיינו דיוקא דהש"ס

א"ל ר"ח בר יוסף לשמואל נ' דלא מייתי הש"ס מעיקרא הא דר"ח בר יוסף עד דידעי' אהיכן שנויה הך ברייתא וה"ט דאי הוה קאי אמתני' שפיר מצי' לפ' כהירושלמי דמיירי שמרדה קודם לכן וסגי בהכי משא"כ עכשיו לא מסתבר לי' כיון דלרבותינו אין דנין אותה במורדת עד שבוע בתרא וזמנין דאז היא נדה ואמאי נדונה מעיקרא במורדת ואתי' כהפוסקי' דמקמי הכי אפי' פחת אין לה ומסיק דשפיר דינה כמורדת

ואמנם הרי"ף הביא ג"כ ד' הירושלמי וכ' הראש דסברתו דמשום ה"ט לחוד לא הי' דנין אותה במורדת תוך ל' יום אי לאו טעמא דפת בסלו ומ"מ לא כ' אפכא אמאי לא סגי בה"ט דפת בסלו לחוד נ' דמ' לי' דא"ל כיון דעד השתא לא מרדה אמרי' דלש"ש נתכוונה ואין כוונתה למרוד אלא דאם מרדה קודם לכן ק' לי' אמאי בעי טעמא דפת בסלו אמנם עדיפא מזה הו"ל להק' אי ס"ד דגמ' דידן כהירושלמי ס"ל מאי פריך לעיל למ"ד ממלאכה מחולה ואמנם למ"ש דטעמא דמרדה קודם לכן לא מהני בלא טעמא דפת בסלו וכיון דבמלאכה ל"ש פת בסלו א"כ שפיר פריך ואדרבא מוכח מקו' הש"ס דלא מתרץ במרדה מעיקרא דתרוויי' בעי' ובזה מובני' לי ד' הג"א שכ' דבמרדה ואח"כ חלתה דנין אותה כמורדת והביא ראי' מע"ע דק' פשיטא אמנם למ"ש ס"ד דלמסקנא בלא פת בסלו מיהת לא סגי במרדה קודם ובחולה ל"ש פת בסלו כמ"ש לעיל א"כ אין בה דין מורדת לזה מייתי מע"ע ומעתה תינח חולה דל"ש פת בסלו משא"כ נדה דשייך פת בסלו לא אצטריכא לי' והיינו דלא הביא הרמ"א כ"א חולה לרבותא דנדה פשיטא

אמר רבא האי בורכא נ' לפ' דס"ל לרבא דריב"א דאמר מורדת ממלאכה מהא דרבותינו נקט לה דק"ל עלי' תקנתא הוא לגנות אשה ברבים על בעלה ואפי' אם היא תתחרט בעלה מי מקיימה ואמנם אפשר לומר כיון דקיי"ל בזיווג שני אם שנאה ישלחנה א"כ בזווג שני לית לן בה ואמנם בזווג ראשון תו אמרי' שנוי המשלח א"כ לא ישלחנה כי יאמרו אשר עבר ע"ד קבלה ואמנם תינח במורדת ממלאכה דאינה שנואה אבל מורדת מתשמיש נהי דאנן לא דנינן לה בשנואה לפני המקום דאמרי' מחמת קטטה עושה כן מ"מ הוא מיהת לא יחיש לשלחה דהרי הכל אומרי' דהיא שנואה לפני המקום ומצוה לשלחה אך כ"ז אם אין כאן מורדת ממלאכה כלל משא"כ אם יש כאן גם מורדת ממלאכה א"כ מצי' להכריז מורדת סתמא וכיון דרוצה אשה בקב ותפלות הכל יאמרו כי מתשמיש וודאי לא מרדה ולא חיישי' לגירושין כי יחוש שיחשדו אותו שגרשה שלא כדין ומהא דייק לי' ריב"ח דשייך מורדת ממלאכה אמנם כבר כ' דלר"מ דס"ל אסור לשהות בלא כתובה לית כאן מורדת כ"א מתשמיש דבלא"ה אינו שוהה עמה א"כ שפיר קאמר רבא דריב"ח לטעמי' דס"ל מורדת ממלאכה ס"ל כרבותינו דאנהו ר"י כמ"ש לפנינו דמשו"ה נקט תנא דברייתא פלוגתא דר"י ובמ"ש ה"ט ג"כ דלר"מ לא מצי למתקן דר"מ מורדת ממלאכה לי' לי' וא"כ לדידן דקיי"ל כר"מ ליתא לדרבותינו

רש"י ואיהו כמאן רבא דאמר בורכא כוונתו לד' התוס' דלא קאי אדריב"ח וכו' כמ"ש ואמנם דל"ת כיון דרבא סבר כתנא דמתנא מ"פ ואיהו כמאן סבר לזה כ' רש"י דקי' הש"ס הי' א"נ סבר כתנא דמתני' מ"מ ממאן שמע וקיבל דאין הל' כרבותינו דאמר אמאן דדרש הכי בורכא

היכי דמיא מורדת נ' דקו' הש"ס רק למ"ד מתשמיש והכא ק' לי' בשלמא למ"ד ממלאכה א"כ היינו דקתני סתמא מורדת למימר דבין ממלאכה בין מתשמיש משא"כ למ"ד מתשמיש ל"ל דקרי לה מורדת האי שם מאי עבדתי' הו"ל למתני המונעת תשמיש מבעלה אלא ש"מ דבעי' מלבד מניעת תשמיש מרד וה"ד וזה כוונת הריף שהביא ראי' מזה דקיי"ל כמ"ד מתשמיש מדקיי"ל דאיכא תרי גווני מורדת ולזה לא אתינן כ"א למ"ד מתשמיש דק' לן ל' מורדת ומסולקת קו' הראשוני' ממנו