ליקוטי חבר בן חיים י קלח

ואמנם תוס' שלא הק' קו' הרא"ש כ"א לבתר דתי' דלשמואל נ' סברתם דבל"ז מ' להו דידע המק' דאיכא למימר תרוויי' אתנהו אלא דק' לי' למה נקט רב האי תקנתא ושביק תקנתא דמתני' הו"ל למימר או או אמנם השתא דתי' דגם לשמואל היינו דלא ק' לי' דחדא מתרתי נקט וא"כ ממ"נ מאי קש' לי' השתא תו לרב וכ"ת דס"ד דלמ"ד יוציא ל"ש קנס א"כ גם למ"ד מתשמיש ק' זה נ' המשך דברי'

איני זן ואיני מפרנס נ' דמלישנא יתירא הוא דדייק רבי' אלי' דאף דמורד ממלאכה היינו כפי' רש"י ממה שהוא נגד המלאכה דהיינו מזונות מ"מ אכתי למה אכפל זן ומפרנס א''וו רבותא אתי לאשמועי' דאפילו אם אומר לו הי' לו לזונה הייתי זנה עכשיו שאין לי לא אטרח בעד פרנסה מ"מ הוה מורד ש"מ דאף אם אין לו חייב לפרנסה ואמנם לדידן אפשר לומר דזן היינו בעצמו אפרנס היינו ע"י אחרים כדאמרי' יעמוד פרנס והנה לא סגי באיני זן דאפשר ע"י שליש כ"א צ"ל ג"כ איני מפרנס אפי' ע"י אחרי' וכ"ת פשיטא דע"י אחרי' סד"א הואיל ואמרי' דאוכלת עמו מלילי שבת למ"ד אוכלת ממש ניהוי מורד משום הא קמ"ל דנהי דשלא כדין עבד מ"מ מורד לא הוה

תוס' ד"ה ר"ה וא"ת לנקוט פיזרא לא ק' להו כ"א למאי דמסקי' דריב"ח כר"ל משא"כ אי כר"ה ס"ל נהי דעד"ז צ"ל דז' מלאכות לא הוה תחת מזונות מ"מ לא מצי' כפיי' בשיטי' לר"ה כ"א לר"ל ומעין זה קו' הראב"ד על הרמב"ם

בענין קו' רש"א על ד' התוס' דלמא בחולה משום פת בסלו הטעם נכתוב לפנינו אי"ה דל"ש פת בסלו כ"א בנדה דחזקה דפסקה לאחר ז' משא"כ בחולה דאין לו קצבה

שם ד"ה והאמר רב כוונתם דגם שמואל אי' לי' אין אדם דר עם נחש אלא דמה"ט לא כפי' עדן ליתן גט אלא קנסי' עד דמתפייס או יתן גט מעצמו

מיתיבי אחת לי ארוסה ק' לי' לרש"י נשואה דנקט למאי הל' הו"ל למימר א' לי אפי' ארוסה א''וו ה"ק ארוסה ונשואה שוין ושניהם אפי' הן נדות וכו' מ"מ יש בהן דין מורדת וכ"ת פשיטא אמנם לא צריכ' כ"א לארוסה ביום שהגיע זמנה סד"א דארוסה היינו אם כבר נתפייסה להנשא ועברו ז' נקיים ואח"כ מרדה משא"כ בשעה שתבעה כיון דעכ"פ או היא נדה ז' ימים לא מקריא מורדת קמ"ל והיינו שכתב רש"י ארוסה שאמר' לא אנשא ר"ל בשעה שתבעה ולא קאמר ארוסה שאינה רוצה להנשא דהוה מ' כשעברו ז' נקיים

ואמנם פי' רש"י דידע הש"ס להא דפת בסלו דאלא"ה כ"א דהוה סבר דנדה מיירי ממרדה קודם לכן א"כ דלמא ה"ה חולה מיירי כה"ג אלא לאו ש"מ דידע מפת בסלו ואמנם מ"מ קאמר בשלמא למ"ד מתשמיש דע"כ בחולה אין הטעם משום פת בסלו דא"כ תרתי למה לי אע"כ טעמ' דחולה דאף דראוי' לתשמיש מ"מ אינה ראוי' להקים זרע וס"ד דלא משתעבדי' לי' כ"א לפ"ו קמ"ל אפי' חולה ובזה יתיישב לן דנקט שומרת יבם לחוד למ"ש דארוסה שוה לנשואה אפי' לנדה וחולה ואמנם שומרת יבם מסתבר דבאמת דאם אינה ראוי' להקם זרע אינה משועבדת לו ומה"ט שבקה אדבתרא אמנם ל"ז אם מיירי שהיא עכשיו מורדת משא"כ אם מרדה מקודם הדרה קי' לדוכתא למה לא קתני שומרת יבם בהדי ארוסה

ואמנם ל"ק לי' למ"ד ממלאכה מאי רבותא דארוסה דס"ד דווקא נשואה אינה יכולה לומר איני ניזוני' דמזונותי' שכבר אכלה היא חייבת עדן לעשות מלאכה עבורן משא"כ ארוסה ביום שהגיע זמנה אם אי אמרה לא אנשא א"כ עדן לא קבלה מזונות ס"ד דיכולה לומר קמ"ל ואמנם שומרת יבם באמת ק' לד' רש"י וסייעתו דדווקא ברח אי' לה מזונות וא"כ מאי שייך גבה מורדת ממלאכה וצ"ל דמחולה דמתניי' ברישא פריך ולמסקנא גם שומרת יבם מתשמיש מיירי והיינו דפי' רש"י והך מתני' בתשמיש ר"ל דל"ת חולה לחוד מיירי בתשמיש כ"א כולה מתניתא דגם שומרת יבם לענין תשמיש מיירי אלא הא קשיא מנדה מ"ט לא פריך מאי רבותא וצ"ל דמ' לי' ס"ד דמציא למימר דלשם שמים מתכוונת שלא לחבב עצמה על בעלה אמנם התינח אם מיירי שלא מרדה כ"א בימי נדותה משא"כ אי ס"ד דמרדה קוד' לכן א"כ ק' תו מאי אפי' נדה והיינו דמק' ע"ד ממ"נ אי במרדה קודם ק' נדה ואי השתא ק' חולה. ולזה רמז רש"י שכ' והיא מורדת

חזרו ונמנו ע' רש"י נ' מדברי' דס"ל כשטת הפוסקי' דפוחתין לה גם עכשיו דאל"כ למה כ' לשהות אותה לפחות מעט מעט ש"מ דפוחתין לה באמת גם עכשיו אלא דאין משהין אותה ונ' לי לסייע דבריו דק' לי למה לי' להש"ס להביא הך רישא דברייתא כלל הו"ל למימר תנא רבותינו חזרו וכו' אלא לאו דהני רבותינו ר"י נינהו דס"ל דאין פוחתין לה יותר מטרפעיק והיינו דהדרי בהו וזה שרמז ג"כ רש"י במ"ש מעט מעט ר"ל משום דהי' פוחתין לה מעט מעט ונ"מ דאי רבותינו כת"ק ס"ל מ"ל דלטובת האשה נתכוונו משום דקטטה בשבוע או שתים שכיחא טובא ומיד