ליקוטי חבר בן חיים י קלז

פי' הרישא דמתניא קודם א"וו משום דברישא קיימ"ל כרבותינו והו"א שקלא וטריא בעלמא משא"כ בסיפא דהוא להל' שפיר קמ"ל בזה דכר"י קיי"ל. ואמנם עדן יש להשיב דלמא ת"ק דהיינו ר"מ ור"י לטעמיי' אזלי ר"מ דס"ל כתובה דאוריי' להכי פחית דינרי צורי ור"י דס"ל כתובה דרבנן פחית לה ג"כ במדיניו והי' מזה גופא ראי' לד' הרמב"ם וסייעתו דקיי"ל כתובה דרבנן אלא דלהרא"ש דס"ל לכ"ע כסף צורי בכתובה ל"ש זה: ומבואר בד' רש"י לקמן דגם קושי' הש"ס מ"ש איהו דיהבי' לי' שכר שבת וכו' קאי אליבא דר"י אהכי הקדים קו' זו על קו' שניי' אף דשניי' הו"ל להקדימה דהיא אלימא אלא משום דקו' ראשונה קאי אברייתא דקתני בהדי' מעה וחצי לכל יום ש"מ דיהבי' לה שכר שבת ומה"ט נ' דלא הביאו תוס' ראי' מקו' זו דהש"ס דידן פליג אירושלמי כמו שמבואר בד' הרי"ף דאיכא למימר הך קו' אליבא דר"י דקתני בהדי' בברייתא דס"ל מעה וחצי לכל יום ובאמת ה"ט דר"מ פליג עלי' דס"ל לאו ליתי' קנסי כ"א למלאכה ומה"ט בעי טפי ולזה הביאו מק' שניי' בש"ס מה בין מורד. אכן רש"י פי' לקמן גם קו' זו אליבא דר"י נרא' כוונתו דק' לי' הרי לריב"ח דלא סגי בתי' הש"ס ק' אע"כ צ"ל דלריב"ח ר"י לטעמי' דס"ל חכמי' עשו חיזוק לדברי' יותר משל תורה וא"כ מורדת דידה היינו ממלאכה הוה דרבנן משא"כ מורד ממזונות הוה דאוריי' אא"כ לר"מ ק' ש"מ דלר"מ לא מק' הש"ס והטעם כמ"ש דמורדת ממלאכה לית לי' לר"מ דאי אפשר לפחות מכתובתה דא"כ אתה אוסרה עליו ומתשמיש הרי לא מרדה אלא מתשמיש אכתי ק' לר"מ ואפי' תי' הש"ס לכאורה לא אתי כר"מ דלמ"ש תוס' לעיל גבי רוצה אשה דהיינו טעמא דג' דינרין משום דרוצה אשה וכו' א"כ מ' אדרבא צערה מרובה וצ"ל דלר"מ ה"ט דאי קנסת לי' טובא מפיק לה בגיטא וקשים גירושין וכן גבי דידה אי לא קנסת לה טובא ג"כ מפיק לה והא לא בעינן לתקוני משא"כ לר"י דקנסא מעוטא היא ודינר א' לר"מ הוה ח' טרפעוקן ואפ"ה קנסי' לי' בג' דינרין כ"ש דלא בעי לר"י למיחש בז' טרפעיקין א"כ מה בין מורד למורדת ומשני דבאמת לר"י ס"ל דבצערו מרובה ואמנם למסקנא אמרי' דמהא אין ראיה התם אמרה התורה דרכו לחזור ואין דרכה ולעולם צערה מרובה אלא דבדידי' איכא גנאי בהדי צערא משא"כ בדידה וא"כ גם לר"מ א"ל ה"ט

ואך ד' התוס' מ"מ תמוהים הרי בירושלמי עצמו דחי' ה"ט ומסקי' כגמ' דידן ועוד הרי טעמא דגי' דידן לתשמיש ובירושלמי לריב"ח כמ"ש הרי"ף והנ' בד' דק' להו קו' הרא"ה על הירושלמי הרי תמניא ננהו אע"כ ס"ל להירושלמי דלריב"ח דווקא ממלאכה אבל מתשמיש תצא בלא כתובה ולכאורה גם ש"ס דידן מצי סבר הכי לתנא דמתני' דמהיכ' קמותיב לי' לדריב"ח מברייתא דרבותינו לרבותינו גם ריב"ח ע"כ מודה דהנה ע"כ צ"ל הא דע"כ לריב"ח מתשמיש לא הוה מורדת לאו היינו לקולא כ"א לחומרא דתצא מיד בלא כתובה וכיון דרבותינו גם במלאכה הכא תקינו א"כ שוב תשמיש ומלאכה שוין ואמנם לתנא דמתני' מודה להירושלמי דריב"ח ז' מלאכות אית לי' ולא ח' ולזה הביא דלקמן אמרי' עלה דמתני' מה בין מורד ולא יהבי' טעמא כ"א לתשמיש וק' א"כ לפרוך לרב"ח אלא ש"מ דתשמיש לריב"ח בכלל מלאכות וכחומר שבה קנסוה א"כ ש"מ דלתנא דמתני' ג"כ פליג ש"ס דידן אירושלמי אליבא דריב"ח

ואמנם ד' הרי"ף יותר קשין וכבר עמד עליו הר"ן דמ' מדבריו דבתי' הש"ס מחזי כשכר שבת מיושב קו' הירושלמי והנ' מד' הר"ן דד' הרי"ף דגם הירושל' לא נתקשה כ"א משום שכר שבת ולזה מסיק דלאו לימים תקנו כ"א למלאכות וזה תימא דא"כ לבסוף מאי חי' ר' יוחנן בירושלמי צערו מרובה והביא הר"ן עצמו סוף ד' הירושלמי לעיל ונ' דהיינו כוונתו דוודאי אימת סגי בתי' הש"ס דילן דלגבי דידי' מחזי טפי כשכר שבת מלגבי דידה למ"ד מתשמיש משא"כ לריב"ח דאמר ממלאכה א"כ אפכא מסתברא איהו דמקבלא שכר מזונות לא מחזי כשכר שבת איהו דמקבל שכר בעד מלאכה שאינה עושה לו הא וודאי מחזי כשכר שבת ולזה הוצרך ריב"ח לתרץ לטעמי' ולבתר דמפריך קאמר ר' יוחנן ש"מ דמורדת ממלאכה לאו מורדת כ"א מתשמיש וא"כ שפיר מחזי בדידי' טפי כשכר שבת מבדידה והיינו דכ' בע"כ לדידן שייך האי תירוצא ולא לריב"א וזה ראי' ג"כ דכר''ה קיי"ל

תנן וכן המורד בשלמא למ"ד מתשמיש נראה דהש"ס קאמר בשלמא משום דק' לי' קו' הראש הרי ע"כ לא גרע מורד מתשמיש מהאומר אי אפשי אלא בבגדי וכיון דהתם קאמר ר"ה יוצא כ"ש במורד מתשמיש עצמו אלא שהרא"ש לא תי' כלום ואמנם פשר דבר אפשר לומר דל"ד אינו זן למורד מתשמיש דהתם וודאי מסתבר דטבא לה עבדא לה וכ"ז דניחא לה בקנסא לא כייפי' לי' להוציא משא"כ באינה זן כיון דלא כייפי' לי' לזון והאי קנסא אכתובה הוא דמוספי' א"כ ע"כ כייפי' לי' מיד להוציא דממאי קא חיי הא זמנין טובא דלא ספקא במע"י א"כ אימת קנסי' לי':