ליקוטי חבר בן חיים י קלו

קנסו בממון משא"כ במורד דמשכחת גבי דידה כי היכי דקנסו לדידה ה"נ קנסו לדידי' והיינו דפתח במורדת למימר במדיר ל"ש מדרת כ"א במרד ומה"ט וכן כי היכי דקנסו לדידה וכן במורד קנסו לדידי'

על בעלה לכאורה משנה יתירא וטפי הו"ל למתני המורדת מתשמיש וכיוצא ואמנם למ"ד אין כותבין אגרת מרד על שומרת יבם א"ש דאתא למעוטי שומרת יבם משא"כ אם כותבין אכתי יל"ד והי' נ' דלמעוטי ארוסה אתי ואף דבברייתא קתני ארוסה אכתי א"ל למאי דכ' הרמב"ן וסיעתו דנ"מ בין תנא דידן לרבותנו נ"מ דלרבותינו נ"מ בחזקתה ולתנא דידן אף נ"מ אבדה ואמנם גם לתנא דידן בארוסה לא אבדה נ"מ ואפי' לרש"י וסיעתי דפליג עלייהו עכ"פ לר' יוסי מיהת קתני בהדי' דאפי' נ"מ אבדה וא"כ היינו דקתני על בעלה או אליבא דר' יוסי או אפי' אליבא דת"ק והיינו דבברייתא לקמן לבתר תקנת רבותינו קאמר אחת לי ארוסה ר"ל אף דלתנא דמתני' ארוסה ונשואה לאו דינם שוה לבתר תקנת רבותינו מיהת אחת היא

פוחתין יל"ד מה זה דברישא קתני פוחתין דמ' ב"ד פוחתין ובסיפא קתני הוא פוחת והנה למ"ש הרא"ה לקמן דבין מ"ד נמלכין בה בין מ"ד אין נמלכין תרוויי' הל' כמתני' ס"ל וכן נ' ד' רש"י לקמן שהאריך בענין נמלכין למימר דאנן דטבא לה עבדי' לה דלא כתנא דמתני' דפוחת לה בלא התראה ואמנם דלא כרבותינו דבזמן קצר מפסדת כ"א פוחתין מעט מעט וג"כ מתרין בה וכן נ' שהבינו בתוס' ד' רש"י ולזה לא הק' עליו מידי דהו"ל למימר הל' כתנא דמתני' ועד"ז י"ל דלעולם לרבא גם תנא דמתני' ס"ל נמלכין ובהא פליג עם ר"ה ב"י אי רישא דווקא דקתני פוחתין דמ' ב"ד וה"ט דב"ד נמלכין בה או סיפא דווקא דהוא פוחת וא"צ המלכה. ואמנם איכא למימר עפ"י מ"ש הב"י דאין הבעל נאמן לומר כי אשתו זה ימים מרדה בו והפסידה כתובתה אפי' בשבועה אף דבמוחלת נאמן כשבועה ונ' דה"ט דלאו בדידי' תליא כ"א צריך פסק ב"ד בדבר שמא הדין עמה ובין דידי' לדידה לא מצי מפחת לה ואמנם כ"ז בפעם ראשון אך מכוון שדנוה למורדת א"צ תו מדי שבוע התראת ב"ד לתנא דמתני' והיינו דברישא גבי המורדת קתני פוחתין למימר דבב"ד תליא מלתא למידיינא כמורדת משא"כ לבתר הכי שפיר קאמר עד מתי הוא פוחת למימר דא"צ תו התראת ב"ד: לה הא וודאי לכאורה שפת יתר דדי לומר פוחתין מכתובתה אמנם נ' כיון דלענין כתובה גם לתנא דמתני' אחת לי ארוסה ואמנם ה"ד ארוסה גדולה משא"כ קטנה הרי אמרי' בין הוא בין אבי' יכולין לעכב והיינו דקתני פוחתין לה דווקא ר"ל אם כתובתה לעצמה משא"כ קטנה דכתובתה לאביה אין פוחתין אף דמשכחת לה מיהת בנערה אמנם הרי נותנין לה משתבעה י"ב חודש ותביעת קטנה לאו כלום ואין בין נערות לבגר כ"א ו' חדשי' א"כ לא משכחת מרד בנערה ואא"כ בסיפא מה"ט לא נקט לה למימר דאיהו הוה מורד אפי' בקטנה וזה דלא כהפוסקי' דגם הבעל יכול לעכב בקטנה

מכתובתה ד' רש"י דכתובתה דווקא ולא דדייק לה מרישא כי רישא לגופא אצטריך דאף מכתובתה פותתין אף דנאסרה עליו עי"ז ובאמת למ"ד ממלאכה ק' טובא האיך אסרי' לה על בעלה אשר ע"כ הי' נ' באמת דלר"י הוא דס"ל לריב"ח מורדת ממלאכ' דלית לי' אסור לשהות בלא כתובה משא"כ לר"מ מודה בתשמיש דמתשמיש דווקא מ"מ א"ש דנקט מכתובתה ואמנם בסיפא דהדר תנא מנקט עד כד כתובתה כ' רש"י דלאפוקי נ"מ קאמר וכי היכא דלא לטעי בדר' יוסי דס"ל אפי' נפלו לאחר מכאן קמ"ל דלת"ק אפי' נפלו כבר לי' לוה ואמנם להחולקים על רש"י וודאי י"לד למה אכפל תנא בסיפא למימר עד כדי כתובתה והנה ממ"ש שם רש"י מ' דס"ל דלא כהרא"ה שכ' דלבתר הכי כוון דלדידן אסורה עלי' לא מצי מעגן לה א"כ דווקא נקט עד כדי כתובתה למימר דאף דאי יתבא תותי' פוחת אפי' מנ"מ מ"מ אם היא רוצה לצאת לבתר דאיסורא עלי' לא מצי מעגן לה ואמנם לד' הרא"ה אפשר דלמעוטי מתנה דיהיב לה איהו אתי בין למ"ד דמהאי לא מצי פחות לה דהוה כאילו יהיב לה לאחריני ודווקא אי כ' לה בכתובה הוא דאמרי' תוספת כתובה ככתובה למורדת משא"כ במתנה בין למ"ד דמתנה דידי' א"צ למפחת א' א' כ"א אדעתא למשקל ולמיפק לא יהיב לה ותוס' כתובה למורדת לחומרא דידי' דצריך לפוחתה א' א' עכ"פ נקט שפיר כתיבתה דווקא

שבעה דינרין כ' הרמב' בה' אישות דינר מדינה וכ' עליו דלטעמי' דס"ל כתובה דרבנן וכספה מדינו אא"כ ק' על הטור דלענין כתובה היא דעת הרא"ש דאף דכתובה דרבנן עשאוה כשל תורה וכאן הביא ד' הרמב"ם ולזה הי' נ' דאין זה טעם הרמב"ם כ"א דס"ל כר"מ מד' הרי"ף והרא"ש שהביאו לקמן כל השקלא מאי טרפעיק דהל' כר"י והנה טרעפיק היינו דינר מדינה כמו שפי' רש"י בגמ' שמינית שבדינר צורי ומ' להו הכי מדאמרי' כברייתא שהביאו ג' טרפעיקין שהם מעה וחצי וכו' וקש' למה מפ' הש"ס הסיפא ולא