ליקוטי חבר בן חיים י קלה

דאיכא פרישות א"כ התם וודאי לא ניחא לה בהרווחה ושוב מה"ית נימא דהרווחה מלתא היא

וד' הרמב' דאם פרשה שרי ולא כ' דאפי' אורחא דמלתא לא הוה ומזה נ' להוכיח כסברת הלח"מ הב' דלא הוה מטעם מחילה די"ל מה"ט לא כ' אורחא דמלתא דדווקא אם יוצא לדרך דאין לה פת בסלו תליא באורתא משא"כ אם הוא בביתו אמנם תינח אם יכולה לחזור בכל עת כי זולת כן כיון שמחילתה מחילה אין לך פת בסלו גדול מזה אך כבר כ' דאפשר להיות דלרבנן לא קיי"ל הכי וא"כ דבר זה תלי' אי קאי אפועלי' כתוס' א"כ מוכח כמ"ש דסברת הלח"מ עיקר משא"כ אי הרמב' כרש"י ס"ל אין כאן הוכחה כלל

ואמנם מ"ש המ"ל לסברא זו דבעי' אחר נישואין והביא דומיא לא זכיתי להבין בשלמא לסברא א' דאינה יכולה לחזור שפיר כ' אך השתא קיימי' דדווקא כ"ז שאינה חוזרת קאמר הרמב' ואטו התם כ"ז שאינו חוזר לא יכול לפתוח לו חלון כשקנה הבית ואטו צריך לשואלו פעם אחרת וצ"ע

וכן מ"ש המ"ל שם על הפרישה לא הבנתי דהפרישה כיון לד' התוס' דאף דלא נשאה אדעתא דהכי ס"ד לאו אורחא דמלתא קמ"ל דלית לן בה כמ"ש

ואמנם נ' דתי' זה של התוס' קאי בין לרב דלית לי' הרווחה א"כ ה"ה דל"ש דשמחי' בת"ת וצ"ל דאדעתא דהכי נשאת בין לר' יוחנן דלדידי' כפשוטו אתי' דלדדהו מקרי הרווחה כשבעלי' עוסקי' בתורה

ר"ש בר שילת כ' רש"י מלמד תינוקות כוונתו דהי' נוטל שכר מהלימוד דמה לעשיר בבית המלך. ואמנם הרמב' שהשמיט פרסתקא נ' משום דכרבין ס"ל דטיילין היינו מפנקו

וד' הבי"ש דהנ"י ביבמות מ"ד ס"ל דנושא ד' נשים חייב לקיים לכל א' עונתה ולי א"א לפ' כן דהרי כ' שם בסמוך ד' הריטב"א דמיירי באתרא דנהגו לישא והו"ל למימר והריטב"א כ' אלא דהנ"י ס"ל דעונה א' בשבת די' בכל יבמה וזה כוונתו דלהכי נקט עונת ת"ח

איעקרא ע' רש"י כוונתו דעפ"י דרך הטבע איעקרא כי זולת זה למה שקיל וטרי אם יתפלל עלי' אלא שהי' ק' לי להטריח כלפי מעלה לשנות הטבע וצ"ל דלא ידעי אם חי כלל דזולת זה לא אמרי' כן בשהתה דבעי' אין דעתה להנשא

אדעתא דגברא רבא עי בנ"י בשם הריטב"א דאיהו לא אדרה אלא הואיל ונתקדשה ואיהו על תנאי נתקדשה ועוררני תלמיד א' הרי עכ"פ גברא רבא לא אמרה ונ' דר"ע לא רצה ללמוד אותו טענה אולי יטעה לזה א"ל אדעתא דגברא רבא מי נדרת ר"ל ואי אדעתא דהכי דווקא לא נדרת א"כ נולד הוה וא"ל אפי' פרק א' וא"כ שפיר תלי' נדרי' בקידושי' ולזה התיר לו

זונתך נזכרת א"ד יונתך אפשר דפליגי דהנה רבא הוא דאמר לעיל סמכו רבנן אדר"א בר אהבה ופליגי בפלוגתת הרי"ף והרמכ' אי רבא ס"ל דהל' הכי או לא והנה אי ס"ל לרבא דאפי' שלא ברשות מצי לאשתהויי כל כמה דבעי א"כ מאי ס"ד דברי' לבא כיון דאיהו אפי' ברשות אזיל וע"כ התאוה השיאתו לזה א"ל זונתך ואמנם אי ס"ל לרבא דשלא ברשות אינו רשאי א"כ איהו טעה דהוה סבר דברשות ג"כ לא שרא יותר מג' שני' ולזה א"ל יונתך נזכרת סברת כי אתה מחויב לפקדה ואמנם טעות ואפשר דהאי דקאמר הש"ס אטריד לאחר אפסוק וכו' קאי ללי"ב ר"ל כי פלפלו בהך דרב ור' יוחנן ורבנן ור"א עד סמוך לחשיכה משא"כ ללי"ק לכאורה אין כאן פלפול דמדינא וודאי פטור

מה שיש לתמוה על הטור או"ח סי' ר"מ הביא שיטת הרמב' בפועלי' ובא"ע כר"י בר ברוך וצ"ע וע' במג"א שהרגיש על הרמ"א בזה: סוגי' דמורדת פ' אעפ"י

מתני' המורדת יל"ד כיון דתנא במדיר בדידי' קאי הי"ל למתני המורד ברישא ונ' דבאמת מהכא נפקא לי' לריב"ח דמורדת היינו ממלאכה דמה"ט לא פתח תנא במורד דלא נימא דומיא דמדיר דהיינו מתשמיש קתני והיינו דס"ד דלריב"ח דווקא ממלאכה מיירי ולמסקנא עכ"פ במאי דשני תנא ידעי' דבלאו תשמיש איכא עוד מורדת. ואמנם להל' וודאי ק' ואמנם לשטת הראש דעכ"פ מורד מיהת איכא באיני זן דהיינו ממלאכה אתו תו שפיר כיון דמורדת דווקא מתשמיש משא"כ מורד היינו דתנא מורדת גבי מדיר מתשמיש ולא מורד. ואמנם לש"פ אכתי ק' ולזה נ' דהנה הרא"ה הק' מ"ש גבי מדיר דלא קנסוהו ובמורד קנסוהו וע"ש מה שתי' ולי אפשר לומר דבאמת עיקר קנסא לגבי דידה כמ"ש הר"ן פ' המדיר לקמן דגבי דידי' אם כופין אותו להוציא די בכך דהרי ע"כ אינו רוצה להוציאה דאל"כ אפוכו מטרתא למה לי' ואמנם גבי דידה כשמצערת בעלה רוצה לצאת מת"י קנסוה רבנן ואמנם היכא דקנסו לדידה ומשכחת להא מלתא כנגדו בדידי' גם לדידי' קנסוהו ומעתה במדיר דלא משכחת למשנה אחרונה נדר דידה כלל דבכ"ג יפר א"כ גם לדידי' לא