ליקוטי חבר בן חיים י קלד

טבילה דאינו מבואר כ"כ בש"ס א''וו כדאמרי' דהם רשות וא"כ אם חלו לילות אלו בשבת אולי לא גרע מליל טבילה

ואמנם אכתי ק' אמאי לא תנא במתני' הא דתלמידי' יוצאי' לבתר דתנא עונה האמורה בתורה והי' נ' דקאי אמדיר הואיל דתנן דבמדיר מטעם דאין לה פת בסלו יוציא ס"ד ג"כ דה"ה היוצא שלא ברשות מקרי אין לה פת בסלו קמ"ל. ואפשר ג"כ דתנא עצה טובה קמ"ל דעדיף אם יוצא שלא ברשות שמחכה כל שעה אולי יבא ו"לד למדיר אפי' במפרש מאלו יצא ברשות דיודעת דלא יבא ואין לה פת בסלו ואמנם אכתי י"לד ל"ל למתני לת"ת והי' נ' עפ"י מאי דמסקי' ביבמות דחייב לפקוד את אשתו כשיוצא לדרך ואי אזיל לדבר מצוה לא לא שרי דלמא מטריד וא"כ אם יטול ממנה רשות הוא משתוקקת משום שיודעת שיוצא לדרך ולזה קאמר תנא התלמידים היוצאים לת"ת ילכו שלא ברשות הואיל ואין רשאין לפקוד נשותי' לא ליצערינהו מיהת

חדש כאן וחדש בביתי י"לד למה נקט רב כלל בביתו לזה נ' דל"ד חדש קאמר רב כ"א ה"ק אם נוטל רשות צריך להבטיחה שישב אח"כ זמן כי האי בביתו כנגד מה שהי' בעיר אחרת וחדש לרבותא אף שהי' יכול לילך שלא ברשות מ"מ אם נוטל רשות מלתא אחרינא יש כאן ובזה מסולק קו' תוס' מר"ע שרצה אח"כ לישב בביתו כל ימי חייו א"כ לית לן בה

ואמנם נ"ל אי האי שתי' ושלש דאמרי רבנן היינו כד כדאמרי אינשי א"כ ה"ה דאפי' טובא וע"כ מדסמכי רבנן עלה אפי' אורחא דמלתא ליכא א"כ סוגיין ע"כ לר"א אזלא ומה"ט נ' דלא הביא הרמב"ם מידי מסוגיין דס"ל הל' כרבנן א"כ מר"ע ל"ק דאיהו בכלל רבנן דפליגי אר"א אמנם אי שתים ושלש דווקא א"כ מנ"ל אכתי לומר דברשות אפי' כ"ד שנין שרי

ואמנם מ"ש תוס' דמתני' ע"כ מיירי באין שוהין בביתם ר"ל דומיא דפועלי' דל"מ לר"י בר ברוך מתני בעונה מיירי אפי' לר"י לקמן עכ"פ ע"כ דכל שעה מותרי' לעשות כן דאל"כ לתרץ דמתני' לא מיירי אלא באקראי כמ"ש הר"ן אלא ש"מ דאפי' בקביעות שרי ומה"ט מבואר ג"כ דלר"י לקמן א' בשבת ושבת א' חדא הוא דאל"כ שוב אצטריך ברייתא לאשמועי' דבעושי' בקביעות יום ב' הוא עונתן

ואמנם לר"י בר ברוך נ' לתרץ דאדרבא כיון דמתני' בעונת פועלי' העושין ואין ראי' כלל מפועלי' לתלמידי' ואפשר דמשו"ה כ' תוס' ונ' לר"י ולא כ' ולר"י נ' כי ר"ל ונראה למ"ש ר"מ ועד"ז אי רש"י בשטת ר"י בר ברוך יש לתרץ מ"ש רש"י לקמן בעירן שתים בשבת והרי בהדי' תניא אמנם ק' לי' לרש"י אמאי מחלק תנא בין פועלי' לחמרי' לפליג ולתנו בפועלי' בעירן ב' ובעיר אחרת א' בשבת ולזה כ' דמתני' רצה להורות דפועלי' ב' בשבת לאו היינו אם לנו' בעירן כ"א בעי' דווקא פועלי' בעירן ואז דווקא ב' בשבת ואי תנא בפועלי' תרי גוונא ס"ד דבלנים תליא מלתא לזה תנא חמרי' ופי' רש"י שהולכי' לכפרי' וקוני' תבואה ומביאי' אותה למכור בשוק ובנתיים דרכן ללין בביתם וממילא ידעי' דפועלי' ב' היינו פועלי' בעירן וכמ"ש

היוצאת והבאה ע' רש"י נ' דק' לי' אמאי לא פריך מתחלה ר"י מ"ט לא אמר כרב דמיקל כבי"ש אלא משום דרב מייתירא דריש אך לבתר דדחה רב הוא דפריך

שאני בי"המק עי רש"י ונ' דמ"מ נקט בי"המק דלא יק' אטו בדוד לא הי' אפשר אלא דלא רצה להטריח כולי האי ומה"ט נמי לא אמר שאני ת"ת דגדיל מבנין בי"המק כדאמרי' במגילה דאכתי יק' מדוד דלא הי' ת"ת

דאי' להו הרווחה כ' רש"י אבל ת"ת מצוה דלי' הוא נ' כוונתו דבשלמא אי ס"ד דלא מציא מחלא טפי שפיר משא"כ השתא דהיכא דאיכא הרווחה מחלה א"כ אמאי לא נכוף אותה למחול משום ת"ת לזה פי' רש"י דלאו מצוה דידה דהיא אינה מצווה ע"ז ואין בידנו לכוף אותה

ואמנם גם לרש"י ק' לקמן מחמר ונעשה גמל אך רש"י יישב זה לקמן דהרווחה לא מהני כ"א ברשות משא"כ לקמן דנקט ונעשה אם יכולה למחות והיינו היכא דעשה שלא ברשות וזה כוונת רש"י לקמן דנעשה ל"ד אלא רצה להורות דשלא ברשות מיירי וע"כ משום הרווחה מבעי' לי' דא"כ בפועל ג"כ ליבעי לי' אלא דלשטת תוס' מ' דפשיטא דשרי ואמנם בטייל מי שרי ליעשות פועל ליבעי אלא וודאי משום דהתם ליכא הרווחה. ואמנם ד' התוס' דאפי' ברשות איבעי לי' ונעשה ל"ד ולזה ק' להו

ובענין ט' קבין שכ' תוס' לולי ד' הייתי אומר דאדרבא משו"ה צ"ל י' קבין כמ"ש האחרוני' ע"ז דהרי גם במורד שקלא הני ב' קבין לבד מג' דינרין

ואי גרסי' ט' קבין הי' אפשר לומר דהאיבעיא הוה אי הל' כר' יוחנן או כרב דהרווחה לאו מלתא היא וע"ז השיב דהרי בעלמא קיי"ל רוצה אדם בקב שלו מט' קבין של חבירו וזה הי' הענין בדוד וכ"ש הכא