ליקוטי חבר בן חיים י קלג

ובי"ה גמרי מיולדת זכר ונדה ונ' דק' להו דמידי דגרים מסתבר יותר ממידי דשכיח וע"ז קאמר והרי גם מיולדת זכר ג"כ גרים איכא למילף לחומרא אלא דק' נילף מיולדת נקבה לקולא דס' להוציא לא אמרי' ע"ז שפיר נדה מכריע דמסתבר שוב יותר למילף מזכר

והנה בבי"ש נתעורר האיך נוכל למילף מנדה הרי נדה מקרי פת בסלו ונדר אמרי' לקמן דלא מקרי פת בסלו ואמנם הורה ע"ד התוס' בסוגי' דמורד דגם נדר מקרי קצת פת בסלו ע"ש ואמנם ד' הרמ"א שם תמוהין בעיני שהסכים להלכה באשה שהפצירה בבעלה לפרוש ממנה וכשרצה לשבע חזרה דכיון שהפצירה בו תחילא חלה שבועתו ומחמת כעסו הוא דחזרה דמהי"ת לומר כן הרי בגמל' וספץ אמרי' דאף דעונתן ל"ו חדשים בנדר קפדי דבעי' פת בסלו א"כ ה"נ נהי דהפצירה בו לפרוש ממנה מ"מ בשבוע' קפדה משום פת בסלו וצ"ע

ובענין מ"ש הבי"ש לתרץ מסוטה דאמרי' היא הנותנת לענין ייחוד והראה מקום לד' התוס' שם כוונתו דסוטה ה"ט דדחי' שם דדמיא לשאר עריות דאין לה היתר כלל בלא שתי' מים המאררי' ומאן מפיס דחיה משא"כ מדיר דיש לו היתר שפיר דמי לנדה בעיקר סברא וכיון דייחוד כ"הג לאו דאורייתא עכ"פ דל"ד לעריות שפיר אמרי' דלא אחמור בה רבנן טפי מנדה

ובענין קו' ההפלאה דלמא מתני' בסוף עונה ולעולם לענין ספן וגמל נר' בנסביר תחלה קו' ולשון הש"ס תנא כוונתו דאטו טייל ופועל רובא דעלמא ואמאי לא פי' לנו התנא בשאר בני האדם שיעורא דמדיר מאי אמרת דלמא גם בספן בסיף עונה אכתי בתחלת עונה לא ידעי' בכמה ומלתא גופא לא פשיטא לן כיון דארחיי' לו' חדשים אם בסוף עונה הקפידה כקפידת הטייל שעונתו בכל יום ויש סברא לכאן ולכאן ולמה לא נקט תנא ענין א' לכולהו

והנה בפלפול שבין רש"י לתוס' בר"פ המדיר והן ג"כ ד' רש"י דשמעתין הענין כן דק' לי' לרש"י כיון דגם תשמיש בכלל מליהנות ואמאי לא פריך הש"ס סתירת המשניות דהכא קתני ב' שבתות ולקמן ל' יום ותי' הי"מ דלקמן בגמל ודחה רש"י ד' לזה כתב רש"י כיון דנדר תשמיש ל"ש כ"א בעלי ומליהנות לו הוה עליך א"כ ע"כ מתני' לאו בתשמיש וע"ז הק' בתוס' א"כ מוכח מסתירת המשניות דעליך לא מהני משום דמשועבד ומני' הוה להש"ס לסיוע

וכענין קו' המהרש"א ר"פ המדיר ע"ד התוס' ד"ה יוציא דלתי' הו"ל להש"ס לתרוצי על הא דשהתה תור' התוס' עוררני תלמיד א' דהתם אי ידע מעיקרא כייפי' לי' ג"כ להוציא אמנם לא מטעם דסבור כ"א דאיסורא קעבדי ובענין מ"ש הרא"ש בפי' לנדרי' ד"ה הא משתעבד אין לדייק מדברי' דכהרשבא ס"ל כ"א ל' דאוריי' ק' ל' בשלמא אי המק' ה"ק אפי' אי בנדר דאוריי' מיירי מתני' מ"מ הא שעבודא ג"כ דאוריי' שפיר אלא אי ארבינא קסמיך לחוד ל"ל למימר מדאורייתא וא"כ ע"כ ידע מגופך לתשמיש אבל מ"ש הרא"ש לפי גי' בדבריו תשמישך עלי דמ' דגם זה ידע אלא דלא ידע לחלק בדרב כהנא נראה דתנא דומיא דשאני ישן קתני ובשלמא אי בהנאת תשמיש קאמר הוה דומיא וכן תשמישך עלי הוה שפיר דומיא משא"כ תשמישי עליך ועל עצמו לא קאמר מידי א"כ אין כאן דומיין כלל

ואי נימא דד' הרא"ש דהמדיר את חבירו המודר עובר בבל יחל א"ש טפי דקתני הרי זה דמ' הנודר וא"כ ע"כ תשמישך עלי קאמר: בענין עונה האמורה בתורה פ' אעפ"י דף ס"ב

התלמידים יוצאים שלא ברשות ע' בר"ן שיישב למה לא תנא עונת ת"ח במתני' ולדברי' נר' שכיון רש"י לקמן שכ' מע"ש שהוא ליל שביתה ר"ל ג"כ יען כי אז בלא"ה חייב לבטל מת"ת דהכל מודי' בשבת דבעי' נמי לכם א"כ ממילא חייב אז בעונה ונ' כי זה ד' המג"א ס' ר"מ שכ' ה"ה יו"ט דקיי"ל גם ביו"ט חציו לכם ואמנם לכאורה ש"פ דלא הביאו כלל דה"ה יו"ט היינו דס"ל דבע"ש דווקא דהיינו פי' בשבת אמנם א"כ ק' אמאי לא תנא לי' במתני' ונרא' דאדרבא גם אינהו סברי דה"ט דקבעו חכמים עונת ת"ח מע"ש משום דבשבת הכל מודים דבעי' נמי לכם וא"כ לדידן ה"ה יו"ט אמנם תנא דידן הוא ניהו ר"א דס"ל ביו"ט או כולו לה' או כולו לכם ומה"ט לא בעי למתני עונת ת"ח דאי תנא בשבת הו"א בשבת דווקא ובאמת ביו"ט ג"כ אי מקיים כולו לכם מיחייב ואמנם לא מצי למתני יו"ט דאי מקיים כולו לה' פטור לבר מעצרת ופורים ומה"ט סתם ולא כ' כלל ואמנם מ"ש המג"א ה"ה ר"ח וודאי ק' ולזה נ' דס"ל למג"א דאדרבא עונה דאוריי' מע"ש אמנם ביו"ט אם רצה מצי להבטל מלמודו ולקיים העונה וע"ז כ' וכן בר"ח ובזה מיושב מ"ש המג"א עפ"י האר"י יי לבטל העונה בלילות מיוחדים לבד אם אתרמי ליל טבילתה ואי ס"ד דעונות אלו דאוריי' א"כ חמירי מליל