ליקוטי חבר בן חיים י קלב

הנאה כולהו תקיעות שרי' דהרי לא נדר כ"א הנאה וע"כ הנאה מקרי ואע"כ של מצוה שרי ובמעין טעמא משום דאפשר לקיים שני' ולא שרי' כה"ג הנאת מצוה כיון דאפשר למעבד בהיתר דהרי לא נדר ממים ממעין הוא דנדר לטבול במים סרוחים וחמין וכיוצא בזה דגם בימות החמה אינו נהנה זה ת"ד ובאמת בשופר צריך להתיישב לד' הר"ן ונרא' דהנה כבר כתב הר"ן דאף דישיבת סוכה לא חשיבא הנאה איהו הוא דאחשביה כוונתו דל"ד נדר לשבועה דשבועה חלה להרע או להטיב ונדר דלא קאי כ"א אחפצא ונדרי תענית משום צדקה הם ואין כאן ענין אמנם כל עיקר נדר ל"ש כ"א לענין אכילה או הנאה אמנם כי היכי דאכילת עפר אי אחשבה אכילה מקריא ה"נ הנאת ישיבת סוכה או זריקת צרור הנאה מקריא אי אחשבה וכן הענין בשופר וודאי אי אמר בהדי' תקיעת שופר קונם לא גרע מישיבת סוכה מאי אמרת הרי לא אמר הכי לא היא בשלמא סוכה עיקר הנאתה לישב בה ביום חום א"כ שפיר פריך רבא אדאביי ומשני דאמר בהדיא ישיבת סוכה ואולי ר"ל בחג ואמנם שופר לתקיעה קיימא וא"נ אמר הנאת שופר רק אתקיעה וכ"ת א"כ אפי' למצוה לחסר לא כן כ"א אמרי' מה"ט קאמר הנאת שופר ולא קאמר תקיעת שופר דלא ליהוי תקיעת מצוה בכלל דתקיעה הויא ולא להנאה. אמנם מצאתי ראיתי במס' ר"ה בתוס' שצדדו אם באמת אמר תקיעת שופר מה דינו וצדדו אי נימא דישיבת סוכה מצ"ע מקריא הנאה ואין כאן מקום לסברת הר"ן דנימא בהנאה אחשבה ובתקיעת שופר ל"ש זה או דלמא כסברת הר"ן ובשופר מ"מ שרי והנה לפנינו דלהר"ן בעל סברא זאת איתא למ"ש לחלק בין הנאת שופר לתקיעת שופר אלא שד' התוס' צ"ע תפילין ולולב מאי קאמרת הרי אפי' כולי האי הנאה כמו גבי שופר אין בהם וצ"ע

ואמנם כ"ז בסוגי' דנדרים ביאר הש"ס תרי זמני האי חילוקא בין דידי' לדידה ובסוגיין שתק הש"ס ולא פי' כלל מהו פי' המדיר את אשתו והי' נר' דמצי מיירי מתני' בתולה בד"א אא"כ מאי דוחקי' דרש"י תו לאוקמי בתשמישך דווקא אך לאחר העיון בד' התוס' ר"פ המדיר ד"ה כיון דמשועבד ראיתי כי ע"כ ליכא לאוקמא למתני' בתולה לא מבעיא למ"ש הר' יוסף א"כ כיון דקתני מתשמיש ליכא למימר הכי אפי' לתי' התוס' שם א"כ בתולה אזלי' האי מלתא דתלי בי' והיכי תנא תנא ב' שבחות לבי"ש וכו' א"וו כמ"ש רש"י אבל מה דשתק תו הש"ס לפרושי נ' בשטת התוס' א"ש דע"כ נחתי' להאי תירוצא דאזלי' ב בתר הך מלתא דתלי בי' לקמן במסקנא אמנם בס"ד באמת בעי' למוקמי הכי א"כ שפיר מצי' דהכי דשתק מני' משום דמ' לי' דמצי' לאוקמי בתולה ואמנם כדמסקי' לקמן דליתא כבר אייתי שם לדרב כהנא א"כ שוב לק"מ ומ"מ רש"י ביאר כאן לפי המסקנא

ובזה עוררני תלמיד א' יש ליישב ד' רש"י התמוהים ד"ה דלא אפשר בפרנס תשמיש לא אפשר בפרנס מי לא ידע כמו אלה אמנם כלף דסוגיין שהוכחנו ממנה דלא מצי' לאוקמי למתני' בתולה לשמואל קיימא לא תימא דלרב עכ"פ מצי מיירי בתולה וא"כ אפשר דבר זה ע"י פרנס לזה כת' רש"י דלא היא גם לרב מתני לאו בתולה וא"כ תשמיש אי אפשר בפרנס

ב' שבתות ע' רש"י הבנתי מד' הרא"ה דק' לי' בד' רש"י למה לא קאמר אבל בסתם לא ש"מ דס"ל דמפרש יותר מב' שבתות כסתם דמי ונחלק עליו דלא היא כיון דחזי' דלא לעולם יקצוף אמרי' תמתין מיהת ב' שבתות ואף דמצי לפ' ע' שנה כל מדת חכמים כך לאו בשוטי' עסקי' דמאן דבעי למימר ע' שנה אומר סתם והמפרש דרכו לקצר הזמן ואמנם מייתי הרא"ה בעצמו ראי' מהירושלמי דקאמר לקמן פ' המדיר מאן דתני' שלושי' מסייע לרב מאן דתני עד שלושים מסייע לשמואל ר"ל דלרב כיון דלא מיירי כ"א במפ' שלושים יום ל"ש עד שלושים ואמנם להרא"ה ק' דלרב ג"כ מצי מיירי במפ' יותר ותדחק שם דלשנא יתירא לאורוי אתי דבסתם מיירי והנה לפנינו באמת הגי' עד שלושים ואמנם במשנתינו בכל הס' הגי' ב' שבתות ולא עד וכן מוכח מדלא הק' הירושלמי ממתני' וא"כ שמואל מלקמן מוכח למלתי' ואמנם במשנתינו מודה דבמפ' מיירי וכ"ת היא גופא קשיא למה לא נקט לה בסתם לזה תי' רש"י דס"ל לשמואל דתנא דמתני' לרבותא נקט אפי' במפ' לא תמתין יותר מב' שבתות לאפוקי מד' הרא"ה והיינו דאתי רש"י למימר וצא דמפ' רש"י מתני' לרב דהרי אדרבא כשמואל קיי"ל אלא לשמואל רצה ליישב דלא קתני עד כדקתני לקמן

מידי דשכיח נ' סבר' ב"ה דלכאורה כשמבטל פעם א' העונה אמאי שוב תמתין אלא כיון דאמרה תורה כי היא תחייב אותו בנדותה לבטל העונה א"כ כנגד זה לא תקפיד ע"כ כשהוא מבטל כנגדה וא"כ התינח בנדה דהיא מבטלת משא"כ בלידה דהוא גרום א"כ אדרבא למה לנו לסלוח לו פעם א' כשבטל העונה במזיד ואמנם בי"ש הכא קאמר' כיון דבידו ע"י תשמיש לגרום ביטול העונה בלידת נקבה א"כ ה"ה אם בטלה בלא"ה לא תקפיד. ואמנם בירושלמי ראיתי דקאמר