ליקוטי חבר בן חיים י קלא

תו לאוקמי בכולל והנה בזה דבעי' לנחותי לחלק לא אמרי' כ"א והא משתעבד לה ומ"מ אמרי' מדאוריי' דנוכל למילף לדרב כהנא מזה וכדנחתי' הכא לדרב כהנא מסדר הש"ס לקמן מלתא דרב כהנא אמקום שחידש ומברר דבתשמישי וודאי לא מיירי ר"ל שלא בכולל ומ"מ לא נצטרך לאוקמי בכולל כ"א כי היכי דבדידי' מוכח לדרב כהנא ה"ה בדידה וכן נמי לא שייך לומר דלוקמי יפר שמא יגרשנה הרי לא בעי כ"א לומר רבותא דרב כהנא

ואמנם י"ל בדברינו הא דגרסי' בספרי' שלפנינו והא קא ניחא לי' בתשמיש וכבר דקדקו המפ' מה זה ואמנם למאי דמסקי דע"כ מתרצי' לדיבורי' וכשטת התוס' דאמרי' גופך לתשמיש עלי קאמר ע' ברשב"א בזה א"כ אכתי ק' מנ"ל לרב כהנא למידק לחלק לימא דמתרצי' לדיבורי' דהכא קאמר קונם תשמיש כ"ע עלי ועי"ז אינו משמשיך, ואמנם טעמא מאי מתרצי' לדיבורי' דאין אדם מוציא דבריו לבטלה וכי אדם נודר לבטל המצוה ואי בכולל הרי נדר לבטל פו"ר בשלמא השתא לא אמרי' כ"א הא אתתא לא ניחא לי' בתשמיש ואפשר באחרת משא"כ אי בכולל וא"כ ע"כ כדרב כהנא

ובזה א"ש דלא ניחא להרשב"א בתירוצא דידן דאיהו דחה לד' התוס' דבאמת לא מתרצי' דיבורי' וא"כ גם כאן נוכל לאוקמי בכולל ואי לאו דמלתא דרב כהנא פשיטא לא הוה מצי למידק לה מהכא וטעם דחייתו לד' התוס' דק' לי' אי ס"ד דבאומר יקדשו ידי' ר"ל נעשה כאומר א"כ מ"פ הש"ס לר"ל בכתובות כדמשני באומר הרי לא אמר לה הכי ומשני הא מני ר"מ היא הרי גם אנן ס"ל הכי אף דלא קיי"ל כר"מ וע' בסוגי' דקונמות מ"ש ליישב ד' תוס' בזה

ומזה יצא לנו יישוב לד' רש"י כתובו' ס"ב התמוהי' שכ' וכן מוכח בנדרי' פ' ואלו נדרי' דמלבד דשבק לריש מכלתין וקאי בסופה ק' עוד טפי דבואלי נדרי' בדידה מיירי והכי בדידי' א"כ הו"ל לאתוי מריש מכלתין דאיירי ג"כ בדידי' וראי' בר"ן כשהעתיק ד' רש"י גרס ואלו מותרי' וא"ש אמנם למ"ש נ' דהר"ן דנחלק על התוס' בענין מתרץ דיבורי' א"כ שפיר הוצרך להגי' אמנם באמת רש"י קאי בשטת התוס' בזה א"כ מריש מכלתין אין ראי' דלעולם הכא בכתובו' המדיר בכולל קאמר וכה"ג אפי' תשמישי עליך מהני וכ"ת אמאי לא שני הכי בריש נדרי' דלמא התם במתרץ דיבורי' מיירי וכה"ג לא מתרצי' אמנם בשלהי נדרי' דבדידה מיירי והתם ליכא ביטול פו"ר דאינה מצווה ומ"מ לא אוקמי' בכולל ש"מ דכולל לא מהני לאפקועי שעבודא והא לית לי' לרש"י דרב כהנא התם קאמר לה דווקא

ואמנם מ"ש הנה"כ דלא משני לקמן יפר שמא יגרשנה משום דקתני לא, לא זכיתי להבין וכי משום לא ארחיץ יפר שמא יגרשנה ותהא אסורה ע"כ לא אמרי' אסורה אלא אם אסרה כל הנאת שבעולם דלא מציא וכן לענין תשמי' דבעי' ראוי' לביאה משא"כ רחיצה לחודא למה יפר והרי גם נדה אינה מרחצת וצ"ע

ואמנם קו' הקצו"הח סי' קי"ז אלימא גם אהרשב"א שכ בהדי' שם דגם בשעבודא דידה אמרינן אלימא וא"כ ק' מאצטלא וצריך לחלק בין הקדש כללי לפרטי וא"כ אמאי לא נימת תו גם גבי תשמיש הכא ונ' דהרשב"א בשטת הרמב"ם ס"פ י"ב מאישות קאי ע' בכ"מ וח"מ ומ"ל שם דמ"מ מאיזו טעם שיהי' ס"ל לחלק דדווקא גבי תשמיש אמרי' אלם וסברת המ"ל נכונה בזה דבשלמא גבי תשמיש כיון דהאי שעבודא אלמוה ל"ש דידי' ל"ש דידה בכלל משא"כ מע"י וכיוצא היכן מצינו דאלמוה וא"כ מאצטלא ל"ק דבדידה לא אלמוהי לשעבודא ודווקא הכא בתשמיש ס"ל להרשב"א כן ולעולם אין חילוק בין קונם כללי לפרטי

ואמנם ד' הלח"מ ביישוב ד' הרמב"ם שם הן הן ד' הטו"ז גבי יפר שמא יגרשנה ואמנם בשטת הרמב"ם יל"ד דלא דיברו כל המפ' נכונה דבה' נדרי' כדמייתי הרמב"ם האי חילוקא בין תשמישי לתשמישך כ' טעם למה תשמישי לא מהני דמשועבד לה לשאר כסות ועונה וא"כ בצדי' תברא דהרי גם לשאר משועב' לה ומצי מדיר לה

נחזור לד' הר"ן ואמנם הר"ן מ"מ מקיים שטתו דבנדר דרבנן מיירי ומדמי זה לנודר מן המעיין דל"ש מצות לאו ליהנות נתנו כיון דבלא"ה הוא נהנה אטו משום מצוה מגרע גרע וד' הרשב"א דלא היא כיון דבשעה שעושה דאיג במצוה א"כ השתא מיהת לא נהנ' ובאמת מסתבר בתשמיש כד' הר"ן דאמרי' בעלמא מתעסק בחלבי' ועריות חייב שכן נהנה אמנם ראיתו ממעין מורה דבכל הנאות אמרי' כן ולפום הכי לא ניחא לי' להרשב"א למימר כן דא"כ מ"פ רבא לקמן אדאביי דלמא מיירי שנהנה מן הסוכה כגון ביום חום וכ"ת דמלולב ותפלין ק' לי' הו"ל למימר הכי בהדי' ולא למנקט לשנא קטיעא אמנם כן ממעין וודאי ק' וראיתי בנ"י לה' נדרים כ' טעם לד' החולקים על הר"ן ואמנ' כ' שם בקיצור נמרץ וזה ת"ד דהנה גבי שופר אמרי' המודר הנאה משופר מותר לתקוע בו תקיעה של מצוה והשתא ממ"נ אי תקיעת שופר לא דמי למעון ולא היה