ליקוטי חבר בן חיים י יב

המפורשים בתורה וא"כ העושה אותן אינו עושה ע"ד רבנן ומין שאינו מפורש והעושה אותן ע"כ ע"ד רבנן הוא עושה דזולת זה מאן גילה לו שדבר זה מועיל ומעתה הנה גירושין מפו' בתורה באר היטב ואף שהנוסח הוא מד"ס מ"מ יש בכלל מאתים מנה והעושה כן ע"ד קרי בי רב עושה ואמנם קידושי כסף ושטר שלמדו רז"ל בגזי"ש והיקש וא"כ המקדש אשה בכסף ושטר מהיכן עולה על דעת אשר בזה האשה לו לקנין וא"כ ע"כ אדעת רבנן הוא מקדש והיינו דאז"ל כל דמקדש אדעת' דרבנן מקדש וזולת זה מאן יימר ליה דהוא אשתו וע"ז פריך הש"ס שפיר בביאה מא"ל הא ביאה בהדי' כתיבא ודמי' לגירושין ומשני אטו דבעי' בעילה לשם קידושין וממ"נ אי לא בעיל לשם קידושין לאו כלום עביד ואי בעיל שוב אדעתא דרבנן בעיל ושוו להו לבעילתו בעילת זנות כנ"ל לפ'

תוס' ד"ה דקדיש בכספא ע' רש"ל ורש"א וד' רש"א תמוהים לענ"ד דא"כ מאי קאמר הש"ס דהאי דסבר הדרא לטיבלא ס"ל ב"ד מתנין, לעקור דבר מן דתורה הלא לא עקרו ולא מידי כיון דהפקר ב"ד הפקר ואיתא בשאלה ותו הא מיירי אפי' כשכבר נתן התרומה לכהן דליתא בשאלה ואמנם בעיני ד' תוס' פשוטה ואמנם בב"ב מבוארים יותר וע"ש וזה דוודאי יש כח ביד חכמים לעקור מעשה ב"א ואם גם ע"י עקירת המעשה נגרר עבירה ממילא, ואמנם לעשות ממצוה שעשה אדם מישראל עבירה כה"ג לא למד והיינו בשלמא התם דהדרא לטיבלא וא"כ לא חרם כלום וממ"נ לא עשה בהרמתו עבירה משא"כ הכא דאיהו לבעילת מצוה איכוון ואתי רבנן ואמרי דבעיל בעילת זנות והיכן מצינו זה ומשני דגם זה ביד חכמים ועי' בתוס' ב"ב שם נ' כעין ראי' ואולי הכוונה כך לד' הרא"ה דבקידושין יש אונס מדשבק רבא קידושין דאיירי בי במכלתין ונקט גיטין: בענין בעילה בתחילה בשבת

רש"י ותוס' ד"ה מהו לבעול כוונת דבריהם דהתרצן לא פשיט מהנך ברייתות כיון דאיכא למימר דר"ש היא או כר"י דחבורה ואמנם מהך דבן עוף ק' להו והנה פשיטא להו דקאי אנשאת ברביעי וצ"ל דעושה סעודה כדי לפייסה אא"כ גם במו"ש לא יבעול בתחלה בכ"ג וא"כ פליגא הך ברייתא אמתניתן דברכות דאם במו"ש ג"כ אינו רשאי לבעול האי טרדא שייך עד מו"ש וא"כ שפיר לא אפשיט מהך ברייתא כיון דמתני' פליגא בהדי' עלה וצ"ע

מפקיד פקיד י"לע כיון דאמרה תורה בהדיא לבעול על דם בתולי' כדכ' ופרשי השמלה ואי מפקיד פקיד או דנימא דם נדה הוא והתירה התירתו או דקמי שמיא גליא דלא הוה דם הבא מן המקור, למה לא נימא טפי דחבורי מחביר ונראה דמשו"ה כ' רש"י דהחבורה היינו שהדופן מתפרק דהיינו מהבתולים גופיי' דקרום קליש הוא וודאי אין דם יוצא דאלו מבתולים יוצא לא הוה מס' לש"ס למימר מפקיד פקיד וכמ"ש ואמנם אחרי שהיא רק מחמת שהדופן מסתלק יש לצדד אם אין דם כנוס ג"כ דבלא"ה הדבר תמוה שיהי' רוב בעילות עם דם כנ"ל

תוס' ד"ה דם חבורי לילי דבריו הייתי אומר דהיכא שהדם יוצא לחוץ גם רש"י מודה דמשום נטילת נשמה חייב אלא התם בח' שרצים דמיירי בנצרר הדם אעפ"י שלא יצא היינו דלא ניחא לי' לרש"י לפי דמשום נטילת נשמה מיחייב ודוק בזה

ובענין מ"ש תוס' דאין לומר משום חולשא והק' ממילה לולי דברי' הייתי אומר דהתם וודאי לחלישות האבר הנחבל הוא צריך והיינו סכנתא לאומנא דלא מייץ כידוע למבין

את"ל הל' כר"י דהיכא דאיכא תרתי כוונתם דהוה שבות דשבות במקום מצוה ושרי וכן לקמן גבי פסיק רישא דלא ניחא ליה שכ' דבמקו' מצוה מותר ג"כ מה"ט דפ"ר דלא ניחא לי' הוה מלאכה שא"צ לגופא וכיון דאיני מכוין בהדי' הוה שוב כשבות דשבות דשרי במקום מצוה

ובענין מאי דאיבעי' לן מקלקל אצל הפתח היינו משו' דלא נחתי' השתא למקלקל בחבורה דאלו הוה מקלקל בחבורה ולדם הוא צריך א"כ לכ"ע חייב: ואמנם ענין מקלקל כ' רש"י אלא דק' ממאי דאמרינן יותר ממה שהאיש רוצה לישא האשה רוצה להנשא וצ"ל דדלמא התם משום דטב למיתב טן דו ולא משום הבעיל' דאינה מצווה פ"ו ודאמרי' דאינה כורתת ברית אלא למי שעשאה כלי היינו אח"כ לאחר שטעתה טעם ביאה ונ' דזה רמז הכ' ג"כ ואל אישך תשוקתך אליו ואפשר שזה ג"כ כוונת ר"ל ביומא ע"פ טוב מראה עינים שפי' באשה ר"ל בדידה דווקא

מסוכריתא דנזייתא ע' רש"י שכ' להוציא משקין ר"ל לאפוקי מהערוך שכ' דמבטל לה שם ובא ליישב בזה מנ"ל למק' להק' דלמא באמת משום ביטול היא הטעם אע"כ דהיינו במקום דלא מבטל לה

והנה מה דלא הביא הערוך ראיה מחלזון י"ל דהתם פטור אמרי' אבל עדן אינו מותר אמנם במסכ'