ליקוטי חבר בן חיים י קכט

ונ' דה"ט דלכאור' יש להעיר למ"ד נכרי יורש אבי' ד"ת וכיון דבלידתו בקדושה אמרי' דהוא בן אמו ואמאי לא הוה בן אבי' כשנתגייר אבי' ואמנם מודינא דלמ"ד עובר ירך אמו אפשר דל"ק אמנם אי נימא סתם כותית זונה א"כ ה"ט דלא ידעי' אי אבוה הוא ואמנם אי נימא שוב דכ"ע ס"ל אשה מזנה מתהפכת א"כ שוב יק' א''וו איכא למ"ד דלא סמכי' אתתהפכת דאימור לא נתהפכה והנה שמואל פסק לעיל כר' יוסי דאשה מזנה מתהפכת א"כ שפיר פריך עלי' רבא מגר וגיורת ואמנם רבא הוא דאמר בקידושין נכרי יורש אבי' יק' תו א"כ אמאי באמת לא הוה בן לאבי' לזה כ' רש"י משום דסתם גויה זונה וכר' יודא דלא סמכי' אמתהפכת

בכולן ע' רש"י ותוס' כוונת רש"י דעגונא בכלל ר"ל אותן שלא התירו וד' התוס' כיון דכל עיגונא מדאוריי' אסירא ורבנן אקילו ל"ש למימר דגזרו

ואם איתא ע' רש"י כוונתו דכולהו הני דנקט רבא עדן הערוה אינו בעולם ושפיר קרי לה וולד משא"כ הך אחותו מאביו יכול להיות שהיא כבר בעול וע"ז משני דמ"מ הוולד דפגע בי' ערווה אינו בעולם

בשלמא תמתין וכו' נ' לפ' דבאמת ק' לי' לש"ס אהא ג"כ אי תמתין ב' חדשי' ולחדש הג' יוכר העובר א"כ ליכא למיחש אמנם חשו חכמי' בדבר דלמא לא מצו למבדקה ויהא ספיקא ומ"מ שפיר קאמר בשלמא ואמנם למאי דמשני דלמא אשתהוי אשתהא ל"ק מיהת קו' רש"י דלמשני דלמא גבי קמא חודש איעבר א"כ ק' טפי דליסגי בב' ומחצה ומעיקרא לא ניחא לש"ס בהאי תי' והשתא בעי' דלוסיף ותדע דאתי' רש"י ק' לכאורה דתי' רש"י ניחא טפי מתי' הש"ס דלתי' רש"י איכא למיחש דלמא בר ט' לקמא והוא עיקר חששא דרבא משא"כ לתי' הש"ס דלמא בר ז' לבתרא ומהא לא איירי רבא

יולדת לט' מכאן ק' לפי מה שפי' רש"י בחומש פ' וישב דביולדת לז' היכר העובר מקמי ג' דמשלש כ' נהי דל' הש"ס לעיל לז' לא מ' כן יש לתרץ דמז' ילפי' לט' אמנם הא ק' אכתי מאי מק' הש"ס ותמתין משהו וכי מלי ג' חדשי' לבדקה דלמא לז' תלד וא"כ כבר הוכר עיברה מקמי ג' ולעולם בר ז' לבתרא הוא וצ"ל דעיקר תקנא הוה כי באמת תלד לט' מקמא ואנן נסבור כי היא בר ז' לבתרא ואמנם דלמא באמת יהי' בר ז' לזה לא חיישי' דרוב יולדות לט' ואף דלא מ' כן מד' תוס' לעיל לז' לד' רש"י הנ"ל ע"כ צ"ל כן ואמנם עפי"ז יתבאר מדוע לא פי' רש"י כר"ת דסנדל ל"ש רק בתאומים דתאומים הוא עוד יותר לא שכיח מז' ופשיטא דלא עבדו תקנה לכך

והנה נתקשי המפ' בד' הרמב"ם שהביא להך דדחסה ונ' עוד במה שמפ' הרמב' דביצים וחלב היינו לה לרפואה דהנה רש"י פי' קטלה לברה ברעב כוונתו דבכתובו' מ' דעכרי חלבא לאו היינו פסקי כ"א החלב יהא עכור ומסנן הוולד וא"כ קטלה דהכא כפשוטו וזה לא מסתבר לרש"י דוודאי חיישי' עלי' א"וו עכור דהכא היינו פסקא אמנם נ' להכריח כן דהנה ההפלאה פק' אמאי פליג ר"מ ור"י ארשב"ג הרי ע"כ אין החלב נעכר עד לאחר ג' דאלת"ה הרי קודם ג' לא הוכר העובר ולא ממסמס לי' א"כ דידי' נמי אמנם אם האי החלב נעכר היינו פסק לק"מ כיון דחזיא דפסק חלבא נהי דלא ידעא מזה דמעוברת היא דלמא שאר חולי היא מ"מ מבקשת ביצים וחלב משא"כ גבי אחרינא בושה וקטלה לי' וא"כ ע"כ האי קטלא לי' היינו ברעב אמנם ד' הרמב"ם דמעכב כפשוטו ובאמת לר"מ ור"י ק' הא דידי' נמי והש"ס דהכא קאי לרשב"ג דמתיר בכ"א חדשי' ולהכי לא פריך אמנם למאי דקיי"ל כר"מ ק' שפיר דידי' נמי וצ"ל ע"כ היכי דאפשר אפשר היכא דלא אפשר שומר פתאי' ה' כדאמרי רבנן גבי הא דקאמר ר"מ משמשת במוך וא"כ מסתבר תו טפי לומר דמעוברת לא הוה גזירה משום מינקת כ"א משום דחסה והיכא דלא אפשר לא אפשר והיינו דפסק הרמב"ם להך דדחסה

ואמנם כגון דא צריך לפ' דמוכח מכאן דהא דר' הרמב"ם דאין האם חייבת לצער עצמה משום סכנת הוולד והרי חזינן הכא דליתא כי הוא חייבת לעגן עצמה דלמא קטלא לברה א''וו לא כ' כן הרמב"ם אלא גבי חולי התאוה שגורם לה ההנקה ולא בצער שלא גרם לה הוולד כללי ויצא לרמב"ם זה מדנקט הברייתא דין זה דווקא בנתנו לה בן להניק דמדעת עצמה השכירה משא"כ באשה תחת בעלה שחכמי' שעבדי' לאו כל כמיניי' לשעבדא לצער נפשה. ובזה יש לחלק ג"כ דדווקא באם הוולד דרבנן הוא דרמו שעבודא עלה לא מצי למרמי עלה אם לא שנפטרנה מצער חולי התאוה הבא מכח ההנקה ואמנם ברייתא דקתני ולא תאכל מודה הרמב' דמיירי במינקת בשכר ודווקא גבה הוא דאמרי' הכי ולא באשתו דאל"ה לשמעי' אשתו דהוה רבותא טפי וא"ש מאין יצא להרמב' דין זה. ובזה יצא לנו קצת טעם לד' הרמב"ם התמוהי' שתמה ע"ד הח"מ סי' פ"ב

אמימר שרי ליארס ביום צ' נ' מבואר מזה דג' חדשי'